ערב חג סוכות האחרון עשוי להפוך בעתיד לאירוע משמעותי במסלול אליו צועדת המוזיקה הלטינית הנוכחית. וזה לא שקרה משהו יוצא דופן – אף אחד לא הוציא שיר חדש, שום אמן לא הודיע על פרישה מפתיעה, ומרסדס סוסה לא חזרה לחיים ושיחררה דואט מפתיע עם ג'יי באלווין. אז מה בכל זאת קרה? בבקשה:

כן, אתם רואים נכון והאוזניים שלכם לא שיכורות. מי שיושב שם ברכב הוא לא אחר מאשר ניקי ג'אם, אחד האמנים הלטינים הפופולריים היום בעולם (El Perdon עם אנריקה איגלסיאיס לצורך העניין), וברקע מתנגן לו על פול עומר אדם עם בוקרשט.

קל לראות עד כמה ניקי מתלהב מהקצב של השיר ונהנה לג'ברש עליו עם תנועות ידיים שקצת פחות מתאימות לעומר אדם אבל יושבות יופי על ג'אם. בירור קצר העלה שמי שיושב לצדו הוא תכשיטן ישראלי שפועל בניו יורק ומעורבב היטב עם חובבי הבלינג בלינג והמיקרופונים הזהובים, והוא זה שאחראי על כפתור ה-PLAY ברכב, ואולי, בעתיד, עוד עלול להוביל לשיתוף פעולה לטינו-ישראלי שישנה למישהו את החיים. עבור רוב המעריצים של ג'אם, שרגילים לקבל אותו שר או רוקד בעיקר ב-Spanglish, השניות האלה היו בעיקר מסקרנות, ורוב התגובות לסרטון ניסו לברר למי שייך השיר ברקע, כשלא מעט ישראלים דאגו לפרגן לאדם והעלו את השיר כתגובה לפוסט של ג'אם.

אבל משהו אחר קרה שם בתוך הרכב, משהו שמסמן (גם אם לא במודע), את הכיוון החדש אליו פונה המוזיקה הלטינית הנוכחית בכלל, והרגאטון בפרט: אם עד עכשיו דיברנו כאן בארץ על השפעות הז'אנר הלטיני על המוזיקה הים תיכונית הנוכחית, זו כנראה לא תהיה קפיצה גבוהה מדי מעל הפופיק להגיד שבתקופה האחרונה המסלול הפך לדו כיווני, והמוזיקה הלטינית מתחילה לאמץ יותר ויותר צלילים מזרחים/ים תיכוניים אל תוך הקצב הדי דומה שלה, והשילוב בין שני הז'אנרים השמחים הולך ומתעצם ומוליד מפלצות מרקידות  שמשתוללות ביוטיוב.

הדוגמה הנוכחית והטובה ביותר לסיפור הזה היא הלהיט האחרון של ריקי מרטין ומאלומה. מרטין, שככל הנראה מסתכל מהצד על אנריקה איגלסיאיס ורואה איך בשנתיים האחרונות הוא מצליח להמציא את עצמו מחדש ולהתאים את המוזיקה שלו למה שהקהל הלטיני דורש, לא נשאר חייב, וזנח לרגע את הבלדות של תחילת שנות האלפיים ונצמד יותר ויותר לשירים שאפשר לנגן במועדונים של בוגוטה וחופי הים של קנקנון. Vente Pa' Ca (בואי לפה) הפך ללהיט היסטרי תוך כמה ימים בלבד, וחוץ משיתוף הפעולה עם מאלומה, שמתאים את עצמו לשיתופי הפעולה האחרונים של אנריקה, אין דרך להתעלם מכך שהלחן של השיר (ובעיקר הפזמון) היה עובר יופי גם במצעדים של לבנון או מצרים. כן, כן, אם אתם עדיין מתקשים להאמין, תלחצו על כפתור ה-PLAY, קפצו ישר אל הפזמון, ונסו (לפחות בדמיון) להלביש עליו במקום את קולו של ריקי מרטין, את קולה של נאנסי אג'רם נניח, או אפילו שרית חדד. עובד יופי נכון? ובכן, כנראה שככה נשמעת תחילתה של מהפכה.

וזה לא רק מרטין. אתם יודעים מה, זו לא בדיוק תחילתה של מהפכה, זה משהו שקורה כבר תקופה ארוכה, אבל רק לאחרונה צובר יותר ויותר תאוצה, והנה לכם דוגמה נוספת לכך שהאמנים הלטינים יודעים לשים אוזן נכונה על לחן "מזרחי" מנצח - אחד הלהיטים הגדולים ביותר שיצאו בשנים האחרונות מאולפנו מארק אנתוני הוא Vivir Mi Vida.  על אנתוני אין יותר מדי מה להרחיב, והקריירה הענפה שלו בכל רחבי אמריקה (הלטינית ובכלל) הפכה אותו לאחד האמנים הבולטים והאהובים ביותר בז'אנר. למרות הצלחתו האדירה, גם אנתוני הבין שכדי לחדש ולהישאר רלוונטי, כדאי לפנות לפעמים לכיוונים קצת אחרים מהסלסה הרומנטית עליה ביסס את כל הקריירה שלו, ובדיוק מהסיבה הזו החליט להוציא את גרסתו ללהיט C'est la vie של הזמר האלג'יראי חאלד. כן, כן, אותו להיט לו דאג קובי פרץ לגרסה בעברית שגם אתם רקדתם בכל חתונה שנייה בשנים האחרונות. אז נכון, אנתוני הפך את חאלד לרקדנית ברים קובנית, אבל עדיין, ההשפעה המזרחית, כמו שבטח שמתם לב, כבר נכנסה עמוק עמוק ללב המיינסטרים הלטיני, ואפילו העניקה לאנתוני את הגראמי הלטיני על אותו אלבום שנשא את שם הלהיט של חאלד.

מחפשים עוד דוגמאות? אין בעיה, ואין צורך ללכת רחוק מדי, מספיקה קפיצה קטנה מניו יורק למקסיקו, או לאולפן של Thalia ליתר דיוק. אותה טליה, שמקפידה לזגזג בהצלחה כבר עשרות שנים בין טלנובלות מצליחות לבין מצעדי להיטים לטינים, והוציאה השנה את אלבומה החדש LATINA. בין שלל השירים שמככבים באלבום (תתפלאו לשמוע, אבל גם לה יש דואט מצליח עם מאלומה), מסתתר לו שיר אחד, Tiki Tiki Ta, שמחזק יופי את הטענה שריקודי הבטן כבר רוקדים צמוד לפריקות האגנים הלטינים. אגב, גם טיקי טיקי הוא קאבר ללהיט בעל אותו שם של הזמרת הקרואטית Severina, מה שיוצר לנו כאן בלבול לטיני-בלקני-ים תיכוני, אבל בעיקר מעיד שהגבולות המוזיקליים כבר מזמן פרוצים, והאמנים, בדיוק כמו הקהל, בעיקר מחפשים את אותו קצב מרקיד, את המהפכה של שמחה אם תרצו. ואם יש מישהו שיודע לעשות זה, זה ללא ספק הצליל המזרחי או אחיו הלטיני.

ועכשיו, רגע לפני שהטוקבקים שלכם נכנסים למתקפה וטוענים שאין חדש תחת השמש, והקצב הערבי/ מזרחי/ ים תיכוני קיים כבר שנים במוזיקה הלטינית, תנו לי להגיד לכם שאתם צודקים. השילוב בין שני הז'אנרים קיים כבר תקופה ארוכה, ויעיד על זה יופי Don Omar כאן למעלה, שכבר ב-2007 הקדים את זמנו וחבר אל זמר הפולקלור המצרי Hakim, וביחד שחררו השניים את Tigy Tigy, אבל לא הצליחו להכניס אותו לתודעה הלטינית הרחבה, וגם לא לרחבה הלטינית. אז מה השתנה הריקי מרטין הזה מכל החברים שקדמו לו? ובכן, כמו בכל דבר בימינו, גם כאן קיומן של הרשתות החברתיות והיוטיוב (שלא פעלו באותה עוצמה לפני כעשור) עושה את שלו, והמפגש בין אמנים מז'אנרים שונים הופך לקל ונגיש הרבה יותר, כך יוצא שאמנים כמו מרטין או טליה נחשפים במהירות ובקלות ללחנים יותר "אוריינטלים" - הם נדלקים על הקצב הדומה, מאמצים אותו בשמחה, ואנחנו עדים ונהנים מהשידוך שללא ספק רק יגדל ויתפתח בשנה הקרובה בין המוזיקה הלטינית הפופולרית לזו המזרחית הפופולרית לא פחות. לכן, אל תתפלאו בכלל אם את קיץ 2017 תפתחו עם דואט בין ניקי ג'אם לעומר אדם, או כמו שהלטינים אוהבים לסכם: Todo Es Posible, Nada Es Seguro.

 >> לכל הטורים הקודמים של ויוה לה וידה