ארבעה חודשים בלבד עברו מאז יצאו שאקירה ומאלומה עם הלהיט שלהם "Chantaje " לאוויר היוטיוב, צברו למעלה מ-800 מיליון צפיות ונכנסו לראש רשימת הלהיטים הלטינים שהצליחו לחצות את גבולות הז'אנר, למרות שכידוע מדובר בשיר דובר ספרדית בלבד. אתם יכולים לשמוע אותם בגלגלצ, ב-MTV ישראל, ובכל מקום בעצם – תוך זמן קצר הפך הלהיט הזה (יחד עם "La Bicicleta") לשיר שמסמן יותר מכולם את חזרתה של שאקירה למרכז העניינים, ואת הפיכתו של מאלומה לכוכב בינלאומי שמבוקש לדואטים על ידי כל מי שרוצה להקפיץ את חשבון היוטיוב שלו בכמה עשרות מיליוני צפיות.
בערך באותו הזמן בו יצא "Chantaje", שיר נוסף של מאלומה החל לשרוף את מצעדי ההשמעות, אבל הפעם עמוק בתוך תחומי המדינות הלטיניות. יחד עם הראפארים/טראפרים נוריאל, ברייאנט מאיירס וג'ון, קפץ מאלומה לביקור עמוק בתוך ז'אנר הטראפ שמאיים להשתלט על המוזיקה האורבנית-לטינית ושיחרר את "4 Babys"; שיר טראפ קלאסי שכולל את המקצב הקשוח וכל נגיעות האוטו טיון שמאפיינות את הזא'נר, לצד ליריקת רחוב ישירה עם המון דיבורים על נשים, סקס, שוב נשים, שוב סקס וקצת סמים שלא גדלים כשיחים.
"אני מאוהב ב-4 בייביז, הן תמיד נותנות לי מה שאני רוצה, שוכבות איתי כשאני אומר להן, ואף אחת לא אומרת לי אבל. שתיים מהן נשואות, אחת רווקה, והאחרת פסיכית שנכנסת לייאוש עמוק אם אני לא קורא לה". בספרדית, אתם בטח מתארים לעצמכם, זה נשמע קצת יותר טוב.
בעצם, זה לא יכול להישמע טוב, זה רק מתנגן טוב יותר על הלשון. זה לא יכול להישמע טוב כי השיר כולו מלא במסרים דומים ואפילו ישירים ומיזוגנים הרבה יותר מהפזמון כאן למעלה ("כולן עושות לי את זה טוב, כולן רוצות לז**ן אותי על שטרות של מאה"). מיד עם יציאתו עורר השיר סערה עצומה, שגם היום, ארבעה חודשים אחרי, לא מצליחה להירגע ומסעירה את עולם המוזיקה הלטיני בכלל וקולומביה בפרט.
זה החל בסירוב להשמיע את השיר במקומות רבים בטענה למיזוגניה קשה, עבר לעצומה ענקית עם למעלה מ-90 אלף חותמים שנפתחה באתר change.org ודורשת להסיר את השיר מהאינטרנט, והגיע כנראה לשיא ביום בו סלינה גומז החליטה שהיא לא יכולה להתעלם מהרעש, והגיבה בעצמה לסערה באחד הראיונות שנתנה לאחרונה.
"אני לא מאמינה שאמן כמו מאלומה, בשיא הצלחתו, יכתוב כזה שיר שהוא כל כולו נגד נשים שהן למעשה המעריצות הכי גדולות שלו. הוא עשה המון נזק לכאלה שבאמת עושים מוזיקה", הטיחה בו גומז שרק לפני כמה חודשים שיתפה בחום את "Vente Pa Ca" שלו ושל ריקי מרטין. "עם הכישרון שיש לו, הוא ממש לא צריך להשתמש במילים כאלה ולהגיע למקומות כל כך נמוכים", סיכמה גומז.
מי שיכולה להעיד מקרוב על השתלשלות העניינים עם השיר הפרובוקטיבי הזה בימים אלה היא יסמין דנילוב, חברת צוות קרנבלרה רגאטון, שחזרה ממש השבוע מביקור ארוך בעיר מדיג'ין שבקולומביה. "כשמדובר בפריטי בוי כמו מאלומה, אז כמו בכל מקום אחר, גם כאן בקולומביה ישנם חילוקי דעות. אם תשאל בני נוער אם הם אוהבים אותו, תקבל לבבות בתוך עיניים מעריצות. אם תפנה לקהל מבוגר יותר - אתה כבר בבעיה", מספרת דנילוב. "הסיבה העיקרית לכך היא השיר הזה, שיצא סמוך לסיפור מזעזע של התעללות ורצח של ילדה קטנה שהסעיר את הרוחות כאן בקולומביה, והמדינה כולה הזדעזעה כשהוא בחר לשחרר את השיר. הם לא יגידו כלום על שירים דומים שמגיעים מפוארטו ריקו נניח, אבל בגלל שמדובר באמן מקומי, הם מצפים ממנו ליותר".
טעות של ילד (מאלומה חגג לאחרונה 23) או לא, השיר עצמו סופר היום למעלה מחצי מיליארד צפיות, ומאלומה עצמו מספר שלמרות שהוא תמיד מעדיף שלא לשיר אותו בהופעותיו, הקהל פשוט דורש זאת ממנו. "מאז שהתחיל כל הבלאגן סביב השיר הזה, אני אומר כל הזמן אותו דבר", סיפר בראיון שנתן בפסטיבל וינייה דל מאר שנערך לאחרונה בצ'ילה. "אתם לא יכולים להאשים ברצח שחקן שמגלם רוצח. אנחנו מגישים בשירים שלנו דברים שמתרחשים יום יום. אני ממש לא מתחרט על השיר הזה – אנחנו אלה שעושים את המוזיקה והמעריצים שלנו הם אלו שיחליטו אם הם אוהבים אותה או לא".
כמה ימים אח"כ לא שכח גם לשלוח קריצה לסלינה גומז בראיון למגזין בילבורד: "אחת האמניות הכי גדולות בעולם יודעת מי אני ועוקבת אחרי, אלו חדשות נפלאות לא?", אמר בחיוך ופנה ישירות אל המצלמה: "סלינה, מה נשמע? הייתי שמח לשיר איתך יחד, אני מעריץ אותך בטירוף, תדעי לך", פנה אליה דרך המסך, ונראה שהדואט הזה הוא רק עניין של זמן ודה וויקנד לגמרי יכול להתחיל לדאוג.
אז מה קרה פתאום שהטראפ משתלט על המוזיקה הלטינית? הטראפר נוריאל, אחד מאלו ששיתפו פעולה עם מאלומה בשיר הבייביז, מנסה להסביר: "זרם הטראפ נוצר בדרום ארה"ב, בבתי הטראפ בהם התנהלו עסקאות סמים ואירועים דומים. לאט לאט הזרם הזה הגיע גם אלינו, אמני הרחוב הלטינים - הזדהינו עם קשיי היום יום, השפה הבוטה וסגנון החיים הזה.האמת היא שמה שעשה הרגאיי הג'מייקני לרגאטון, זה בערך מה שקורה כרגע עם הטראפטון – ההשפעה מורגשת כל הזמן, אבל נוצר כאן סגנון חדש שמשלב בתוכו גם את התרבות הלטינית".
והאמת היא שאין סיכום יותר טוב מזה – מרבית האמנים המרכז אמריקנים מגיעים ממדינות ושכונות קשות יום, לפעמים קשות יותר ממקבילותיהן בארה"ב, וענייני שימוש וסחר בסמים, אקדחים והמון סקס, הם משהו שקיים בשגרה - אז למה לא לשיר על זה בעצם?
אחד המצטרפים החדשים לגל החדש הוא לא פחות מאשר ג'יי באלווין (שיגיע להופעה אחת כאן אצלנו במאי הקרוב), האמת? זה קצת מפתיע לראות גם אותו נכנס למעגל המילולי הכבד הזה, ואם את מאלומה אפשר להאשים בגילו הצעיר ובכך שהוא עדיין לא צריך לתת חשבון לאף אחד, באלווין הוא משהו אחר – אחד כזה שהגיע מהרוק, עבר לדור ההיפ הופ של שנות ה-90 וגם היום די מתרחק משימוש במילים בוטות ותיאור סיטואציות מחדר מיטות מופרע.
באותו ראיון שהעניק נוריאל, הוא ציין שמבחינת הרבה מאוד אנשים בסצנה "4 בייביז" הוא לא פחות משיר פורץ דרך שהעניק את הלגיטימציה לעוד עשרות שהיו לפניו לצאת עם השירים שלהם אל מעבר למועדונים החשוכים והמערכת באוטו הגנוב שלהם. ואם מאלומה היה זה שהרים את הקרן לפני ארבעה חודשים, אז לפני שבועיים הגיע באלווין ונגח את השער הזה פנימה - יש כאן מהפכה, ולמרות האופי שלה, כדאי מאוד לעקוב אחריה.