מאז פרוץ המלחמה, הסצנה האלקטרונית הישראלית מבודדת לחלוטין. בניגוד לסצנת הטראנס שדווקא זכתה לחיבוק בינלאומי אחרי טרגדיית הנובה, הסצנה האלקטרונית התבססה בשנה וארבעת החודשים האחרונים בעיקר על דיג׳ייז כחול לבן, ופה שם אומנים קטנים מחו״ל - שספגו התקפות על הגעתם לישראל.
אך כעת, בצל הפסקת האש בצפון והפסקת האש בעזה, שאולי תהפוך להפסקת מלחמה - האם יש סיכוי שנראה גם סוף לבידוד התרבותי? בכלל לא בטוח. "עד הפסקת האש, רוב הדיג'ייז מחו"ל ביטלו או דחו הופעות מחשש ביטחוני ולחץ ציבורי. גם תומכים בישראל נמנעו מלהגיע כדי לא להסתבך פוליטית", מסביר טל פנחס, הבעלים של חברת לייב 360 בע"מ וחברת אמנזיה פסטיבלים בע"מ, שהנחית בארץ דיג'ייז בינלאומיים רבים ועומד מאחורי אירועים ופסטיבלים רבים.
יש שינוי הדרגתי, פנחס מסביר, אך הוא איטי. "דיג'ייז בינוניים מתחילים לשקול חזרה, אבל הגדולים עדיין מהססים בגלל חששות ביטחוניים, ביקורת ציבורית וחרמות בתעשייה. עם זאת, חלקם כבר בודקים תאריכים לשנה הבאה. דיג'ייז מוכרים עשויים לחזור בקיץ הקרוב אם המצב יישאר יציב. הגדולים יחזרו רק אם תהיה הפסקת אש ארוכת טווח ודעת הקהל תירגע, אני מאמין שבסוף בסוף 2025 או תחילת 2026".
אורן פריבאי, איש חיי לילה, מצייר תמונה מעט מורכבת יותר. "התשובות שאנחנו מקבלים הן 'אנחנו לא מגיעים לנגן עד שהמלחמה נגמרת', למרות הפסקת האש הארוכה יחסית. יש לא מעט אומנים שאוהבים את ישראל, אבל הם מפחדים. אני יכול להגיד לך בלי לנקוב בשמות שדיברתי עם אומנים שהם בטופ העולמי והם אמרו לי שהם רוצים להגיע אבל פשוט מפחדים מהתגובות בעולם הערבי".
פריבאי ממליץ לא לבנות על שמות גדולים בקרוב: "זה פשוט לא מתאפשר", הוא מסביר. "אמנים בסדר גודל בינוני יגיעו - אפילו בקרוב. אני יכול להגיד לך שלאמנים האלה יש לנו תאריכים סגורים. לא שונאים את הישראלים, אנחנו מאוד אהובים בעולם ועובדים איתנו, אבל יש בעיה עם המדינה עצמה ומה שקורה כאן כרגע".
מפיקים מובילים בחיי הלילה פונים לאלטרנטיבות: "אנחנו עובדים על פסטיבלים מיוחדים לישראלים עם האמנים הגדולים בעולם בקרבת ישראל, במחירים ידידותיים מאוד לקהל המקומי", מסביר פריבאי. הישראלים נוהרים לפסטיבלים אלקטרוניים גדולים במיוחד כשהם קרובים לכאן - ואפשר לראות את זה בפסטיבל ביוניקס, שהתקיים בקפריסין בספטמבר האחרון והביא קהל ישראלי רב.
למרות הקשיים, יש כאלה שכן מצליחים להנחית כאן אומנים בינלאומיים מוכרים, אפילו מוכרים מאוד. רועי פריצי פרידמן, בעל מותג המסיבות ספונס, חושף בשיחה עם mako: "אני שמח לבשר שסגרנו את ניק פנצ׳יולי, בן סטרלינג, אפאצ׳י, די-נוקס ואחרים לספונס". עם זאת, פרידמן מסתייג: "אומני פארקים או איי-ליסטים זה תהליך ארוך. להערכתי בסוף השנה, ותחת מותג שירגישו בנוח איתו. צריך להבין, בשיח איתם לא מדובר בהתנגדות אלא בהתעלמות - מקבלים תשובות קצרות ולא באמת נפתח דיאלוג", הוא מסביר. "זה נובע בעיקר מפחד מפגיעה במוניטין העולמי שלהם. כידוע יש יותר מוסלמים בעולם ויותר דעות קיצון כנגד ישראל. זה לא חרם עלינו, זה פשוט לא נכון כרגע מבחינתם".
בעוד סצנת הטכנו ידועה כסצנה פוליטית יחסית, הרי שבסצנת ה-EDM נמנעים כמעט בדרך קבע מפוליטיקה. גם במלחמה הזו, מלבד לדיג'יי סנייק שהתבטא פעמים רבות בחריפות נגד ישראל, הרוב המוחלט לא ממש התייחס למלחמה. רן פשלי, הבעלים של MEGATICKETS שמתמחה במסיבות ואירועים בז׳אנר, מסביר מה קרה עם אמנים בז'אנר מאז פריצת המלחמה. "במרץ אשתקד, למרות המצב, הצלחתי להביא לכאן אומנים מוכרים בשם מאטיס וסדקו ובהמשך עוד אומן בשם דאניק - הכל בזכות קשרים אישיים".
אבל, פשלי מספר, בהמשך המצב הסתבך: "כשהתחילה הכניסה לרפיח נוצר בלוק מוחלט. אף אחד לא הסכים להגיע לפה למרות שהסברנו שיש כאן שגרה. העניין עם רפיח עשה נזק אדיר וזה גרם לאומנים לקחת צעד אחורה לרמה שהם אפילו לא שקלו את זה בכלל". מאז הפסקת האש, הוא מספר, "יש יותר היענות. בוחנים את ההצעות יותר לעומק. בחודש האחרון היו מספר אמנים שהיינו רגע לפני חתימה איתם, אבל הם קיבלו רגליים קרות ולקחו צעד אחורה ברגע האחרון. כן מרגישים שיש שיח אחר, אבל כולם מחכים שמישהו אחר יעשה את הצעד הראשון".
למרות הקשיים, פשלי יפיק בפורים הקרוב פסטיבל על טהרת ה-EDM שיתפרש על יומיים (14.3-15.3) ובמרכזו יופיעו כאן אומנים מוכרים מהז׳אנר: SENTINEL האוסטרליים, שהוציאו להיטי ענק עם מרטין גריקס ואלסו, וכן Stadium X ההונגריים. אבל מה זה אומר על אומנים גדולים מהז׳אנר כמו מרטין גריקס וטייסטו? "כולם מחכים", מסביר פשלי. "רוב האומנים זכו פה לאירוח מהטופ העולמי וכרגע אומרים לא, אנחנו מאמינים שבגלל המצב. אבל רק אחרי המלחמה נדע את האמת. ברגע שתנחת פה להקה גדולה או אמן גדול מכל ז׳אנר, זה ייצור תנופה שיהיה קשה לעצור".
ויש גם כאלה שאומרים ששום דבר לא באמת ישתנה עד שהחטופים ישובו, המלחמה תסתיים וישראל תשנה כיוון. אחד מהם הוא אמוץ טוקטלי, בעלי סוכנות הבוקינג Book Me Tiger, האחראי על ייבוא וליווי רוב אמני ההאוס והטכנו לישראל בעשור האחרון, שנמצא בקשר רציף עם אמנים, סוכנים ומנהלים גם מאז השביעי באוקטובר. "רוב האמנים מחכים שישראל תחזור להיות מדינה שחמלה היא חלק מהזהות שלה", טוקטלי מסביר.
"אמנים לא יגיעו כשעדיין יש חטופים בעזה וכשמדיניות הממשלה מובילה לעימותים ולא לפתרונות. רק שינוי פוליטי משמעותי ואירוע שישדר תקווה אמיתית יחזיר לישראל את היכולת להתחבר מחדש לעולם התרבותי", ממשיך טוקטלי, ומוסיף שישראל התרחקה מהערכים שהפכו אותה בעבר ליעד תרבותי בינלאומי. "אין פה חיבורים בין אנשי תרבות שמקדמים שיח של שלום, אין פלטפורמות שמייצרות נרטיב שהעולם יכול להזדהות איתו. כלפי חוץ, זה נראה כמו כעס, פורקן והדוניזם. בעולם שמקדש מודעות רגשית וחירות, קשה להתחבר לזה – זה פשוט לא קול".
לדבריו, רוב האמנים לא נמנעים מלהגיע מתוך אידיאולוגיה, אלא בגלל כאוס מוחלט. "הם לא רוצים להיכנס לסיטואציה שאין להם דרך להבין מבלי שזה יתפרש כנקיטת עמדה. יש גם חרמות ולחצים חיצוניים, אבל זה תמיד היה. מה שמרתיע יותר כרגע זה חוסר הרצון או היכולת להתמודד עם נושא כל כך טעון. התגובות האגרסיביות של בליינים ומפיקים ישראלים אחרי ה-7.10, איומים ולחץ כבד, יצרו בדיוק את האפקט ההפוך".
הפסקת האש, לטענתו, היא שולית בהשוואה לאווירה הכללית. "כבר קרוב ל-500 ימים שאין שום שינוי, רק מסר בלתי נגמר של מלחמה והשמדה", אומר טוקטלי, "אמנים לא יחזרו כל עוד הממשלה ממשיכה להוביל את המדינה לעימות. ישראל שהייתה פעם אומת דאנס פתוחה, שאירחה את הפסטיבלים והאמנים הגדולים בעולם, לא קיימת יותר. אם רוצים להקים אותה מחדש, צריך שינוי אמיתי, הנהגה שלא מחזיקה אותנו בגטו מבודד מהעולם, אלא מושיטה יד לשלום ומשחררת את האצבע מהדק הנקמה".