לפני שלוש וחצי שנים אודיה הופיעה לראשונה בקיסריה. בזמנו, זה הרגיש מוקדם מדי מכל הבחינות. הקטלוג המוזיקלי היה עדיין רזה והיא נאלצה להופיע עם שירים לא שלה. גם מבחינת ההופעה עצמה, משהו לא התחבר עד הסוף. היה ברור שהיא לא מוכנה עדיין, אבל בישראל כשיש אמן חם, הלייבל לא מחכה יותר מדי ורוצה לפרוע מיד את הפוטנציאל הכלכלי - אז מכריזים על מופע ויהיה בסדר. רוב הסטליסט הרגיש כמו גימיקים שימלאו אייטמים: אירוח של אלה לי למשל, או כתיבת שיר (!) יחד עם הקהל ובסיומו הכרזה על הופעה במנורה. היא באה רעבה אבל הייתה חסרת סבלנות.
ההבדל בין אודיה של אז ואודיה של היום הוא באמת שמיים וארץ. בסוף השבוע הקודם היא מילאה את היכל מנורה בתל אביב שלוש פעמים, ולראשונה גם במופע 360 (מעלות) ששמור רק לאייליסטים בשיא התהילה. היום היא כבר לא צריכה לבצע קאברים. במשך שעה וחצי היא מופיעה עם להיט אחרי להיט, כולם נכתבו על ידה.
במקום גימיקים יש חשיבה על פרטים קטנים: המיטה על הבמה בפתיחת המופע, המסרים על המכנסיים שמרפררים לשירים שכתבה (אנטיפתית, מלכת הדור), תיק שאנל שמתקשר לפזמון בשיר מסוים וכמובן הפרפרים הלבנים בסיום המופע. אני לא יודע כמה מהרעיונות היו שלה, אבל זה לא באמת משנה. אמן שלא מתעניין בפרטים הקטנים פשוט לא היה זורם על זה.
מבחינת קריירה, ההופעה הגיעה בטיימינג מעולה, כי אודיה מסיימת (בינתיים לפחות) ריצה מדהימה: האלבום "ילדה של אמונה" שהצליח מאוד, האיפי "כל הלחנים נגמרו" שמתבסס על אינטרפרטציות לקלאסיקות ישראליות, הלהיט עם נס וסטילה "רשימת קניות", "מלכת הדור" שכתבה לעומר אדם ועכשיו צמד השירים שיצאו יחד וכבר מתפוצצים - "פאפי" ו"אליס". כאמור, מדובר בבן אדם רעב מאוד. לא יודע מה עובר לה בראש ביום-יום, אבל ניכר שזה מולחן.
"ילדה של אמונה" כנראה מ;סמן את השינוי הגדול שעברה. הכתיבה שלה היא זו שהביאה אותה לגדולה, אבל בסוף מה שישאיר אותה פה לעוד הרבה זמן תהיה היכולת שלה כסטוריטלרית, כי להצליח לספר סיפור זה גדול בהרבה מ"רק" לכתוב בצורה קליטה. סיכוי סביר שזו אבחנה קצת מוגזמת, אבל נדמה שאודיה עברה תהליך עם עצמה בזמן שעבדה על האלבום. היא רכשה עוד כלים כאמנית ופיתחה ראייה מורכבת וסבלנית יותר, ולראיה האיפי "כל הלחנים נגמרו". כולם צוחקים על זה שהכל נשמע אותו הדבר? מעולה, נשחק בדיוק על זה. כנ"ל לגבי "פאפי" שממשיך באותו יקום סינמטי של "שאנל אזולאי".
ההתבגרות הזו הולידה לא רק להיטי ענק, אלא גם ביטחון עצמי שמתבטא בדמות שונה ממה שהכרנו. שלמה יותר. היא מרגישה הרבה יותר בנוח לפלרטט ולתת לסקס-אפיל שלה להכתיב את הטון, גם בכתיבה וגם בהופעות. הגיוני בסך הכל, בהתחשב בכך שמדובר באישה בת 24. וזה לא שזה בא על חשבון הקשר שלה עם אלוהים: במקרה הזה אודיה מייצגת את הדואליות בין קודש לחול, שישראלים רבים אמורים לשמוח עליה. מפתיע שיש אנשים שעדיין מצביעים על סתירה כשמישהי שרה על אלוהים ורגע אחר כך על פאפי שיבוא לדרבק בלילה. נשמע כמו דו קיום מושלם.
ומעל הכל מרחפת הנוכחות האינטרנטית שלה. מה שהתחיל כ"חידות 8200" (הקצת נדושות) באינסטגרם הפך ל"התגובות אצל אודיה" בטיקטוק. היא הבינה את הכוח שיש לתקשורת עם המעריצים, ושעדיף להגיב "כי אין לי מה להגיד יותר וגם עשר בבוקר", כשמישהי כותבת לה על סרטון "אודיה את בכלל לא עונה", מאשר להעלות עוד פוסט לפיד שצועק דרישה לתשומת לב. היא נגישה, אבל במידה הנכונה. הבקיאות שלה במימז או טרנדים היא גם בדיוק מה שעוזר לה להביא את הלהיט הנכון. היא פשוט דוברת את השפה.
בתקופה שבה יש יותר להיטי ענק של אומנים שנחשבים אנונימיים, אודיה מצליחה להפוך לכוכבת אמיתית. קצת כמו של פעם. אפילו סקנדלים יש - שמועות על רומנים או סכסוך עם אבא שפותח הכל מול האינטרנט. גם אם היא סובלת מזה, בסוף הכל תורם לדמות שנקראת אודיה. לא סתם היכל מנורה התמלא שלוש פעמים עד אפס מקום עם קהל שצורח את השירים מילה במילה. בשלב מסוים היא הייתה צריכה לבקש מהם רשות לחזור לשיר. שאלה יהיו הצרות שלה.