ברגע אחד, רון חיון הבין שמשהו אחר קורה לו. "חבר שלח לי סרטון שסבתא שלו ביקשה ממנו לשים את 'אחת ממיליון', סבתא בת 60, נושקת ל-70. זה היה מטורף. היא לא ידעה שהוא חבר שלי, היא פשוט שרה ורקדה את השיר הזה באוטו. למה בכלל שהיא תבקש שיר של ילד בן 19?".
הסיפור הזה הוא עוד הוכחה שחיון הצליח להגיע למיינסטרים ולקהל הרחב. כבר שבועיים ברציפות שהוא במקום הראשון בהיטליסט – מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל, שמבוסס רק על נתוני האזנות ובלי הצבעות. מתחתיו במצעד השמות והכוכבים הכי גדולים בתעשייה היום: אושר כהן, אודיה, נס וסטילה, אייל גולן ואיתי לוי. על פניו זה אמור להיות נתון מפתיע, אבל מי שעוקב מקרוב אחרי סצנת ההיפ הופ בארץ, מכיר את השם הזה לפחות 3 שנים.
בעצם, לא רק בהיפ הופ. אושר כהן למשל אירח אותו ביום רביעי השבוע בהופעה שלו באצטדיון סמי עופר בחיפה, ויחד הם ביצעו את "אחת ממיליון". אודיה היא אחת מהמגיבות הקבועות שלו בטיקטוק. אייל גולן ועדן בן זקן אירחו אותו באלבומים שלהם, והיא העידה עליו שהוא "ראפר מדהים, ראיתי אותו בטיקטוק ועפתי עליו בקיצוני. אמרתי, זה הולך להעיף. אם לא עכשיו, אז עוד כמה שנים".
ועב"ז לא סתם אומרת. עוד מהקליפ הראשון שלו ל"דיסטאנס" שיצא ב-2022 כשהוא בסך הכל בן 15, ראו שמדובר באירוע חריג. מאז הוא התבגר, גבה (אוהו, כמה שהוא גבה) ונהיה גבר חתיך עם כריזמה שהולכת לרסק לבבות. מעבר ללוק, חיון פיתח אופי מגובש יותר שבא לידי ביטוי בכתיבה אינטליגנטית ורגישה. בצדק התעקשנו שהוא הולך להיות כוכב כבר אז. עוד לפני ש"תיק קטן" של נס וסטילה הגיע לעולם, חיון היה הסימן הראשון להשתלטות של ההיפ הופ במיינסטרים על הפופ המהונדס של אותה תקופה.
לא סתם חיון ונס חברים טובים. יש משהו אחר בדור הזה, שדובר את אותה השפה. ההבדל העיקרי ביניהם לבין הדור המבוגר יותר, היא העובדה שהם מאה אחוז ים תיכוניים. עד עכשיו, ילדים בפריפריה לא שמעו את כהן שנחשב לאב הרוחני של הסצנה התל אביבית, אבל הם כן מאזינים באדיקות למוזיקה של רון חיון שגדל בראשון לציון או יובל ניאזוב (דודא) שגדל באשדוד. חלק משמעותי בהתפתחות הזו כמובן שייך לרביד פלוטניק וטונה, שגדלו פריפריה חברתית (ולא גיאוגרפית) והביאו את ההיפ הופ למיינסטרים. הכל מתערבב בפלייליסט ונשמע טבעי: אודיה-רון-חיון-אושר כהן-דודא. השפה היא אותה שפה, החספוס הוא אותו חספוס.
אלא שכמו בכל סיפור פריצה מושלם, גם אצלו היה רגע של משבר שאחריו הכל כבר נראה אחרת. "הייתי אמור להופיע ב'גריי' בתל אביב והאמת היא שלא מכרתי כרטיסים כמו שחשבתי, והחלטתי להוציא את 'אחת ממיליון' במטרה לקדם את ההופעה. הייתי עם אפס ציפיות אבל עם 100% תקווה, כמו כל אומן. פחדתי, כי לפעמים אני נוטה להתאכזב מדברים שלא קורים כמו שאני רוצה, אבל ברוך השם, זה הפתיע אותי בצורה לא רגילה".
מה, לא ציפית שהשיר יצליח?
"להגיד לך שלא הרגשנו? הרגשנו, הייתה אווירה בחדר. קרה שם איזשהו קסם, זיו (שביט, ראפר) הרים, ואור כהן, הנגן של רביד פלוטניק, בא עם גיטרות ופוצץ לנו את המוח בסשן האחרון. בכל פעם ששמנו את השיר הזה, נהנינו לשמוע אותו. יש שירים כאלה, שאומנים שומעים ואומרים 'יואו, אני לא מאמין שזה שלי, איזה כיף שזה שלי'. ככה הרגשתי עם השיר הזה. עוד שיר כזה שיש לי זה 'לבד', אני שומע אותו ואומר, 'וואו, איזה כיף שהשיר הזה שלי'. אם זה היה של אומן אחר, הייתי מקנא בוודאות. כאילו, הייתי מתחרפן".
אתה רוצה לתפוס לבן אדם את הלב, לא את העיניים
חיון התחיל את הדרך שלו בתעשיית המוזיקה בתור ילד חוצפן מראשון לציון עם "דיסטאנס" ועם פריסטיילים בטיקטוק שסובבו כל כך הרבה ראשים בתעשייה. אחד מהם אגב, צולם בהפסקה בבית הספר, אבל המיקום, הגיל והבוסריות לא שינו כלום כי כאמור היה ברור שיש פה פוטנציאל כישרון שלא ראינו הרבה זמן.
בבית בראשון היו שני רגעים שבהם היה חשוב לאמא עליזה לקטוע את השיחה. אחד, כדי להניח על השולחן את הסיגרים המגולגלים שהיא אפתה (כן, לא מטוגן) יחד עם הצעה למשהו חם לשתות, והשני, כדי להדגיש שהוא היה תלמיד מצטיין, אולי כי לחלק מהאנשים עדיין יש תדמית מסוימת על ראפרים. "הוא עשה ארבע יחידות מתמטיקה, חמש אנגלית וחמש ערבית", היא משוויצה, והוא נבוך קצת ומשלים אותה: "היה לה קשה כשירדתי מחמש יחידות מתמטיקה. הם ישבו עליי חזק".
אי אפשר שלא לשים לב להורים התומכים שלו, וזה גם לא מפתיע שהם סמכו עליו כשהחליט שהוא רוצה להיות ראפר ואומן בגיל צעיר כל כך. גם בבית הספר זיהו שיש להם כוכב בהתהוות, והמורים השתמשו בכך לטובתם. "ביקשו ממני להרצות על בטיחות בדרכים לכיתות הקטנות יותר, ובתמורה הייתי מבקש לצאת מוקדם מהלימודים כי יש לי הופעה".
אבל אם יש משהו אחד שבולט בכל המעגלים שהוא מסתובב בהם, זו המשמעת הצבאית: אמא שתפסה אותו קצר כי ידעה מה יש לה בידיים, ומהזווית המקצועית, המנהל שלו, שגיא דהן (הפטרון), שדואג לנער היטב את כל חברי דודא גאנג, שמורכבת מעוד שלושה ראפרים חוץ ממנו (ליעד מאיר, זיו שביט ויובל ניאזוב - 'דודא' שמפיק ומנהל מוזיקלית את כל החבורה יחד עם דהן).
"הדבר הכי חשוב שהמנהל שלי עובד איתי עליו זה משמעת. אני משתדל להיות האומן הכי ממושמע עבור עצמי. כדי להיות אומן, לא מספיק שיהיה לך קול יפה או שתהיה כותב טוב. זה הרבה מעבר לזה, זה לעמוד בזמנים, לעשות ספורט כדי שעל הבמה תוכל להחזיק שעה וחצי ולא תיראה כמו דרדל'ה בסוף ההופעה. זה הרבה דברים שהם מעבר, זה אורח חיים, מה שאתה אוכל, איך שאתה מדבר לאנשים. בסוף, זה מכלול".
מתי הבנת את זה?
"שמונה חודשים אחרי שהתחלנו לעבוד על האלבום. הייתי ילד פעור בן 17, כמו שאומרים בצבא, הייתי מבולבל שיא, אחי. הייתה לי שיחה עם שגיא והוא אמר לי, 'אתה צריך לנחות'. זה היום שקיבלתי כאפה, הבנתי את המידה של המשמעת שאני צריך להיות בה, את מידת הרצינות".
למרות שהוא רק בן 19 היום, הוא עבר חתיכת דרך מאז "דיסטאנס". מעבר להבנה של מה נדרש ממנו כאומן, הוא הבין שאין בשירים שלו מקום לשורות פרובוקטיביות כמו "שולף גלוק - גרררר, אחד אחד מת שם". במקום, הוא עבר לכתיבה אישית יותר, עם שורות כמו "יש לי עוד המון מה לספר לך, אבל אני לא מוצא פתח".
"אני מאמין שזה חלק מתהליך ההתבגרות שלי וההתפתחות שלי כאומן בשנה וחצי-שנתיים האחרונות", הוא מסביר את השינוי שעבר. "אני מבין שיש לזה יותר השפעה, אנשים יותר מתחברים לזה וזו החובה שלנו כאומנים. אתה כותב על עצמך, זה התפקיד שלך וזה מה שבסוף מושך את הלבבות. אתה רוצה לתפוס לבן אדם את הלב, לא את העיניים".
בהתאם לכך שהטקסטים התרככו, גם הנושאים שעליו הוא כותב השתנו. "אחת ממיליון" למשל, נכתב על זוגיות שהסתיימה ממש בימים האחרונים, דווקא בזמן שהשיר מתנגן בכל מקום אפשרי. "הוא משקף בלבול, אכזבה, מצב שאני לא מבין מה היא רוצה ממני. אני גם אומר את זה בשיר, 'את אחת ממיליון או שאת יהלום'? תחליטי, את לא יכולה לעשות לי יום ככה, יום ככה, זה התסביך".
אז נכון שהוא רווק טרי, אבל תהיו בטוחים שהדי-אם שלו באינסטגרם מוצף בהודעות ממעריצות. "זה תמיד כיף לקבל יחס ואהבה מהקהל, פשוט צריך לא לתת לזה לבלבל אותך", הוא אומר. "צריך לזכור שבסוף אנשים אוהבים את האומנות שלך, אבל בחיים האישיים, הם לא מכירים אותך".
אם כבר חיים אישיים, איך חווית את הפרידה?
"הכל טוב, אני רק בן 19 והשיר הזה הוא סגירת מעגל, זה הניצחון שלי. אם לא במה שהיה לי איתה, לפחות הצלחתי עם השיר. יצא מזה משהו טוב".
איך היא הגיבה? היא בטח יודעת שהשיר עליה.
"היא אמרה שזה רודף אותה. בכל מקום היא שומעת את זה".
זה לא גרם לה להתחרט?
"לא… מופתע, אה? גם אני מופתע".
הייתה אווירה קרבית באולפן
אבל לא רק על מערכות יחסים כותב חיון בגרסה המחודשת שלו, אלא גם על האירועים המשפחתיים שעיצבו אותו. הראשון אירע לפני שלוש שנים. אביו עבר התקף לב, אירוע שהכניס את כל המשפחה לטלטלה. השיר "הליכות לילה", מתוך אלבום הבכורה, נכתב על הימים שבהם אביו היה מאושפז בבית חולים ואמו לצידו. "זה קרה ממש לפני ערב החג של ראש השנה. כל החג הוא היה שם, והייתי חייב לפרוק את זה ממני דרך המוזיקה".
איך הרגשת?
"זה היה מפחיד, אני מאוד קשור לאבא שלי. ההורים שלי תומכים בי ב-100%, הם המעריצים מספר אחת שלי. אבא שלי הוא בן אדם שכולו לב ולא הייתי יכול לראות אותו במצב כזה. זו הייתה תקופה קשה רצח". באותה הופעה מדוברת ב'גריי', חיון לא הצליח לעצור את הדמעות כשביצע את השיר על הבמה: "בסוף השיר יש רגע ספציפי שאני זוכר ממש, שאני רואה אותו על המיטה בבית החולים. זה מחזיר אותי לשם".
איך הוא הגיב לשיר?
"הוא עזר להם להבין מה הרגשתי בתקופה ההיא. זה לא שחשפתי את זה ברשתות לפני, אפילו לא סיפרתי להם עליו לפני שהוא יצא. רק כשהאלבום יצא, אבא שמע את השיר בפעם הראשונה. פחדתי מהתגובה שלו, לא ידעתי איך הוא יגיב. הוא שמע את זה והתחיל לבכות, ואני בכיתי יחד איתו".
האירוע השני התרחש בנובמבר 2024. אחיו הגדול, שלחם ברצועת עזה, נפצע מרימון. במקום לשקוע בכאב ובדאגה, חיון נכנס רותח מעצבים לאולפן עם השותפים שלו מ"דודא גאנג", והתוצאה הייתה השיר "מי משוגע". אפשר לומר שזו הגרסה הלא-מצונזרת של "חרבו דרבו", עד כדי כך שלספוטיפיי השיר היה קיצוני מדי, והשיר ירד מהפלטפורמה.
"לא היה לי יותר מדי איך להתמודד עם הפציעה של אחי. זו המציאות, וזה מה שהייתי צריך להתמודד איתו. חודש אחרי זה יצא 'מי משוגע', ושומעים בו שאני עצבני רצח. הייתה אווירה קרבית באולפן, אמרנו, 'השיר הולך להיוולד היום', זה מתחיל ונגמר פה, שמים את זה מאחורינו. בחיים לא היה לנו ככה".
כשמסתכלים מלמעלה על הסיפור, זה באמת מרגיש שהכל פשוט הכין אותו לרגע שבו יהיה לו את הלהיט הכי גדול בישראל, ובזמן הזה, הוא יהיה בכלל בטירונות. "בסוף יש בזה משהו מאזן. השיר שלך קורה בחוץ, אבל מפקדת בגילך אומרת לך, 'תעמוד בשני טורים'".
איך החיילים בבסיס מגיבים כשהם רואים אותך?
"הכל אחלה, יש כאלה שיותר מציקים, צועקים, 'זה אתה מאחת ממיליון'. יש כאלה שיותר מפרגנים, וזו סקאלה כזאת. גם בחיים ככה, פוגשים מלא טיפוסים ואני משתדל להסתדר עם כולם. אני בן אדם כזה, אני אוהב אנשים".
מה התוכניות הלאה?
"לצפות לפצצות כבדות מאוד. דודא גאנג על המפה, זה מה שאני רוצה שיהיה כתוב. יש אלבום של ליעד (מאיר) בדרך, יובל (ניאזוב) עובד עכשיו על עוד אלבום, זיו (שביט) עובד עכשיו על עוד אלבום ואני עובד במקביל. דודא גאנג על המפה, זה מה שאני רוצה שיהיה כתוב. אני מאמין בזה בלב שלם: החבר'ה שלי הכי קטלניים".
צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: מעיין נפתלי | איפור: קרן אדרי | תכשיטים: Yonatan matat jewellery | הפקה: טל פוליטי