"הייתי מעדיף שלא להיות במצבי. זה סרטן עם גרורות וכאבים. אני חי כרגע על משככי כאבים". בחודש מאי האחרון הודיע המוזיקאי מתי כספי כי הוא חולה בסרטן מתקדם וכי הוא מבטל את כל הופעותיו על מנת להשקיע מאמצים בטיפול. בריאיון ל"מהדורה המרכזית" ששודר הערב (שני), הוא מספר על חודשיים שבהם הוא נמצא הרחק מהבמות, הנגינה והשירה - מכל מה שהוא יודע לעשות.
"כתוצאה מהכאבים, היד הזו", הוא מצביע על השמאלית, "לא מסוגלת לעלות. אני יכול להזיז את האצבעות, אבל בקושי. כדי להרים את היד, כשם שאני מרים את יד ימין על מקלדת או כדי לאחוז גיטרה, זה מה שאני יכול", הוא מציג בפנינו את הקושי הרב להניע את ידו השמאלית המשותקת כמעט. "לכן, אני לא מסוגל לנגן - לא גיטרה, לא פסנתר".
עבור אומן כמוך לא לנגן, זה כמעט כמו לא לדבר.
"נכון".
מה הרופאים אומרים על המצב?
"הרופאים נשמעים לי כמו עורכי דין. זאת אומרת שהם לא אומרים את המצב לאשורו. יש כאלה שאומרים שרצוי כרגע להתמקד בהארכת חיים. אני לא מקבל את זה על עצמי כרגע, ואני עושה את כל הניסיונות".
כי אתה מאמין שאתה תבריא?
"אני לא יודע".
בוא נדבר על מוזיקה. אתה יודע למנות כמה שירים הלחנת?
"מה שרשום באקו"ם? יותר מ-1,400 שירים".
מ"לא ידעתי שתלכי ממני", דרך "איך זה שכוכב", "כלבלב הו בידי בם בם" ועד "מקום לדאגה" ו"בלילות הקיץ החמים" - מתי כספי, גאון מוזיקלי, מי שחתום על חלקים גדולים מהמושג שנקרא מוזיקה ישראלית, שהלחין ועיבד עשרות נכסי צאן ברזל, כבר לא מופיע. סרטן גרורתי, קשה ומתקדם שחלה בו, גורם לו לכאבים עזים בכל גופו, מקשה עליו את ההליכה ולא מאפשר לו לעשות את מה שהיה נדבך מרכזי בחייו - לנגן וליצור. אנחנו נפגשים בביתו, ממנו הוא מתקשה לצאת בימים אלו. אך למרות הכאבים והקושי, מעיין היצירה של כספי נובע גם בגיל 75.
בשנים האחרונות אתה מחלק את זמנך בין איטליה לישראל. המשכת ליצור? יש לך שירים חדשים במגירה?
"כן, יש. אמרתי לעצמי, טוב, אני בן 70, הבאר יבשה כבר, אבל ברגע שהגעתי לפירנצה, המקום הזה, שהוא ערש התרבות העולמית, השפיע עליי חזק מאוד. פתאום נפרצו הסכרים, ופשוט כתבתי וכתבתי וכתבתי".
אז כמה שירים קיימים אנחנו עדיין לא מכירים?
"יותר מ-20. אני מקווה להוציא אותם מתישהו. אבל כן, הם מבוצעים ומוקלטים".
"אני בן אדם, ואני מביע את דעותיי ולא מפחד להביע אותן. הרבה פעמים זה פגע בי"
כספי, שהופיע במשך עשרות שנים גם בהתנדבות, במלחמות ובמיזמים שנועדו לגייס כספים למען מטרות חשובות, מתקשה היום לעמוד בהוצאות הרבות של הטיפולים והמחיה. הוא מוצא את עצמו לראשונה בחייו בצד הנזקק. "אני נאלץ להשתמש בהרבה מאוד תרופות שהן לא בסל התרופות", הוא מסביר. "הדברים האלה עולים כסף, אבל אני אעשה הכל כדי לחיות אז אין לי ברירה אלא במצב אירוני שכזה, שאני, שתמיד הופעתי למען, מבקש עכשיו. זה בעיקר לטיפול וכמובן גם למחיה, מפני שאני פשוט לא מופיע".
איך אחד האומנים הנודעים והמצליחים בישראל מגיע למצב שהוא צריך לבקש עזרה?
"אני בן אדם, ואני מביע את דעותיי ולא מפחד להביע אותן. הרבה פעמים זה פגע בי. בתקופת הקורונה נאלצתי לבטל טור שלם כי אמרתי שלא תהיה איפה ואיפה, ואפילו אם איש אחד לא יכול היה לראות אותי כי הוא לא התחסן, אז לשם כך ביטלתי את כל ההופעות. במשך כשנתיים לא הופעתי. בזבזתי המון המון המון כסף, הכל על מנת לעמוד מאחורי הדברים שאני מאמין בהם".
כי לא הסכמת ל"תו הירוק" ולכל ההגבלות.
"נכון, בדיוק".
הגעגוע לישראל של פעם: "היה תום"
כספי, שנולד שנה אחרי קום המדינה, הילד שגדל בקיבוץ להורים יוצאי רומניה, שיוצר מוזיקה מימיו בתיכון והופיע מול חיילים בכל מלחמות ישראל, רואה את מה שקורה - והוא מודאג.
מה אתה חושב על המצב?
"אני חושב שזה רע, רע מאוד. מגיע לנו לחיות כמדינה נורמלית, והיא לא. מבחינה חברתית, עשו מאמצים רבים כדי להפריד בין קבוצות של אנשים. שמאל וימין, חילונים ודתיים. המצב הזה הוא נורא".
אתה מתגעגע לישראל של פעם.
"כן".
כי מה היה שם שאין היום?
"תום, היה תום. לא היה שסע. כולם היו בשביל איש אחד ואיש אחד בשביל כולם, ואז הרגשת שאתה ישראלי גאה. היום, לצערנו, אם אני בחו"ל באיזשהו מקום עם המשפחה, אני לא תמיד מדבר עברית. אני חושש. אנחנו חייבים לשים לב לזה, פעם זה לא היה ככה".
השירים שלך נגעו ברגעים רבים בחייהם של אנשים. זכור לך סיפור מיוחד?
"כן, היו כמה סיפורים כאלה. כשהופעתי למשל במלחמת יום הכיפורים בסורוקה, בפני מחלקה של נפגעי שריפת אש. בתום ההופעה כמובן שאף אחד מהם לא מחא כפיים כי הם היו חבושים לגמרי. ניגשה אליי אחות ואמרה לי שמישהו מבקש לדבר איתי. הוא אמר לי שהוא רוצה לומר לי תודה, ושאלתי 'על מה?'. הוא השיב - על השיר שלך 'כשאלוהים אמר בפעם הראשונה'. הוא אמר שהוא שכב על הגב בתחתית של טנק בוער והוא ראה את השניות האחרונות של חייו כי הצוהר היה מלא בלהבות, ופתאום השיר הזה עלה לו בראש. הוא קיבל כוחות על-אנושיים וזינק החוצה, התגלגל על החול והנה הוא פה".
השיר שלך הציל את חייו?
"הציל את חייו".
אתה יוצא מהבית?
"כרגע אני לא יכול לצאת כי אני בקושי הולך. אני מונח".
אתה לא הולך לטיפול הסטנדרטי?
"גם טיפול סטנדרטי, אני מנסה הכל. מציעים לי מכל הכיוונים האפשריים, ואני בוחן ומנסה את הכל".
עד כמה יש בך רוח לחימה?
"אני עקשן ואני אלחם בכל דרך אפשרית. מצד שני, כרגע אני לא רואה תרופה למחלה, אבל אני אתעקש עד הסוף. זה מה שנשאר לי".
חשוב לך האופן שבו יזכרו אותך אחרי לכתך, בעוד הרבה מאוד שנים?
"כן. כל יוצר תמיד היה רוצה שיזכרו את היצירות שהוא עשה. היצירות זו התרבות, ובלי תרבות אין עם, ולכן הייתי שמח אם היו זוכרים את יצירותיי".
כשכספי מתבקש לבחור שיר סיום לכתבה, הוא מציין את "ילדותי השנייה".
עד כמה אתה חושש מהמוות? שזה אולי נגמר?
"החשש הזה בא והולך. כשאני מרגיש את הכאבים, שהם קשים מנשוא, אני רואה אותו. אני רואה את המוות מול העיניים. אני אומר לעצמי - אולי נפסיק עם זה, איזה סבל כל כך גדול שאולי די. אבל לא, כי אם משהו בי נלחם ואומר 'לא, לא. אתה תמשיך, אתה תתעורר לעוד יום' - זה מה שמחזיק אותי".
בחשש ובכנות, אולי זה גם הריאיון האחרון.
"כן, אני מציאותי. זה דבר קשה לחשוב עליו אם זה הריאיון האחרון. זה כמו לשכב או לשבת על ערש דווי, ואתה כאילו אומר את מילותיך האחרונות".
כשאתה מסתכל על החיים לאחור, אתה גאה בדרך שעשית?
"כן, כן, כי אני שלם איתה. אני אומר לכל אלה שרוצים להתעסק באומנות - אם יש שני אנשים לפחות שאוהבים את מה שאתה עושה, יש לך קהל. הם אהבו דבר שאתה עשית כי היית נאמן לעצמך, ועל כן תישאר נאמן לעצמך והקהל שלך יגדל".
"היצירות זו התרבות, ובלי תרבות אין עם, ולכן הייתי שמח אם היו זוכרים את יצירותיי"
המבט התמידי של כספי שונה מאוד מחוש ההומור שלו. זכור במיוחד מערכון הלהיט "מוריס והיונים" ("מכבסת - תולה, מכבסת - תולה"), אותו כתב וביצע כספי מתוך אלבום הנונסנס המוזיקלי "שירים במיץ עגבניות" שיצא ב-1990. לכשיהיה רחוב שייקרא על שמו של כספי, יש לו העדפה למיקום: "באזור פשע. משם זה רק יכול לעלות".
אברהם עטר, מנכ"ל עמותת "להושיט יד": "כאשר מתי כספי פנה אליי וביקש את עזרתנו, לא יכולתי שלא להתרגש. עבורי, כמו עבור רבים אחרים, מתי הוא לא רק אמן גדול אלא חלק בלתי נפרד מפסקול חיינו. מתי הוא סמל ליצירה ישראלית אמיתית, דמות נערצת וצנועה כאחד, וכמובן שמיד נרתמנו לעזור לו בכל דרך שנוכל.
עמותת "להושיט יד" נרתמה בהתנדבות מלאה למאבק להצלת חייו של מתי כספי. לבקשתו האישית של כספי, פתחה העמותה בקמפיין גיוס המונים שנועד לסייע במימון הטיפולים הרפואיים ולסיוע כלכלי. ואסור לנו להישאר אדישים. אנחנו כאן להחזיר לו אהבה ולסייע לו במלחמה על חייו".
לתרומות באתר המאובטח לחץ כאן
או בטלפון: 03-9090882