היא לא גדלה ברחבות, לא חלמה להיות דיג׳יי, ואפילו לא ידעה איפה מכניסים את הדיסק און קי - אבל היום בובאז לובסטר (בל וינר) היא אחת הדמויות הכי מסקרנות בחיי הלילה. לפני שנה היא הקימה את Freaks & Sticks, ליין מסיבות שמביא את סגנונות ההארד דאנס לקדמת הבמה עם וייב צבעוני, קצב ייחודי ושואו מוגזם.
"האמת שלא הגעתי מעולמות של חיי הלילה, אפילו לא הייתי בליינית", היא מודה בשיחה עם mako. "גדלתי בפנימייה בירושלים, וכשסיימתי את התיכון, עברתי לארה"ב. בתקופת הקורונה חזרתי לארץ וכמו כולם בתקופה ההיא חיפשתי את עצמי".
החיבור לחיי הלילה, היא מספרת, הגיע אחרי הקורונה. "הכרתי ממש במקרה את הוד מושונוב (BEMET), דיג׳יי ויוצר, והוא ממש נתפס עליי ואמר לי שאני צריכה לנהל אותו. צחקתי כי זה לא היה קשור אליי בשום צורה. עד אז עבדתי בכל דבר שזז - אפילו בשיפוצים כמה שנים. הוא התחיל להפנות אליי אנשים לבוקינג, וככה פשוט התחלתי לעבוד בזה".
ההצעה של מושונוב נשמעה לה בהתחלה כמו בדיחה, אבל בלי לתכנן, היא מצאה את עצמה נשאבת לתוך העולם של חיי הלילה. "הרבה אנשים גדלים לתוך זה, ואני נכנסתי לזה פתאום. זה היה עולם חדש לגמרי מבחינתי, הכול היה מטורף - האנרגיה של המסיבות, האווירה, אפילו אנשים מסטולים ושיכורים - זה לא היה מוכר לי. אבל אני אוהבת דברים חדשים וזה ריגש אותי".
תוך רגע, וינר התאהבה. "הכי ריגשה אותי ההפקה. הבנתי שאני אוהבת להפיק אירועים, את כל ההתעסקות מאחורי הקלעים של ליצור את הדבר הזה שנקרא מסיבה או פסטיבל. עשיתי את זה כמעט שנתיים עד שבשלב מסוים הכרתי את גי (גי דרייפוס, מפיק אירועים וסוכן אומנים מהבולטים בסצנה, ז.צ). נפגשנו סביב אירוע שהוא תכנן. מהר מאוד התחלתי לעבוד איתו".
אבל דווקא כשהכול התחיל להרגיש יציב ושהיא הרגישה שהיא באמת מתקדמת - היא עברה תאונה קשה. "אני מעדיפה לא להרחיב יותר מדי על התאונה, אבל אני כן אספר שנפצעתי קשה וזה השבית לי את החיים. הרגשתי שאני מתקדמת ואז הכול נקטע. הייתי הרבה זמן בבית חולים ואז בבית בלי ממש יכולת לחזור לעסוק במה שעסקתי. זה עצר את כל מה שעשיתי - נסיעות, הפקות, עבודה פיזית".
התקופה הזו גלגלה אותה מהר מאוד לתחום התקלוט. "גי זרק לי פעם שאני בכלל צריכה להיות דיג׳יי", היא נזכרת. "זה הצחיק אותי, אמרתי לו שאין לי מושג אפילו איפה לשים את הדיסק און קי. באותה שנה ליום הולדת, אחותי קנתה לי קורס תקלוט והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. כבר אחרי השיעור הראשון חזרתי הביתה, שמתי אוזניות והתחלתי לתרגל 14 שעות ביום, יום אחרי יום. זה היה הפתח שלי לצאת מהמצב שהייתי בו אחרי התאונה".
המסיבות שלה מזוהות עם ז'אנרים כמו הארד דאנס והארד טכנו - אבל החיבור אליהם לא הגיע מיד, וינר מספרת. "בהתחלה נדלקתי מאוד על רד אקסס ומה שהם מביאים לשולחן. עם הזמן התחלתי לחפור ולהבין מה אני אוהבת. הגעתי בעצם בלי יותר מדי ידע מוקדם שזה יתרון מטורף כי לא הייתה לי דעה מוקדמת או איזשהו טעם מובהק אלא הייתי פתוחה לשמוע דברים. שמעתי דברים שהדליקו אותי - אבל חיפשתי קצב יותר גבוה. גיליתי לאט לאט את ההארדסטייל והארד טכנו וזה תפס אותי".
אלא שאז הגיע רגע מתסכל. בובאז התחילה לגבש את הסאונד שלה ואת הסגנון שהיא רוצה לנגן - אבל גילתה שאין ממש איפה לנגן אותו. גם כשהיא כבר קיבלה הזדמנויות לנגן, זה אף פעם לא היה בדיוק זה. ההפקות הסטנדרטיות בקלאבים היו רכות מדי, המסיבות האחרות של הסגנונות השונים להארד לא התאימו בדיוק לסגנון שלה והיא לא מצאה את הרחבה בה היא מרגישה התאמה. ככה נולד ה-Freaks & Sticks - ליין מסיבות שכל כולו הוויז׳ן של בובאז, מהגרפיקות, דרך העיצובים והתפאורות ועד המוזיקה.
"תמיד הרגשתי קצת שונה, ותמיד התחברתי לאנשים שהם קצת שונים", היא מספרת על הרעיון מאחורי הליין שהקימה. "פריקים מבחינתי זה אנשים מיוחדים, כאלה שהם אחרים בנוף ומזה מגיע החלק של ה-Freaks בשם. את ה-Sticks חיברתי לזה כי סטיק זה בעצם דיסק און קי. אני לוקחת את הפריקים ואת המוזיקה שלהם ומחברת אותם".
החזון של בובאז לא היה רק לייצר מסיבה - אלא ליצור חוויה שלמה. היא ראתה איך ההארד דאנס מתפוצץ באירופה והבינה שזו רק שאלה של זמן עד שזה יגיע גם לפה. "אני צעירה, אני יודעת מה מדבר לצעירים", היא אומרת. "אמרתי לעצמי - יאללה, בוא נבנה פה את הדור הבא של הדבר הזה".
אבל היא לא רצתה רק להביא את הסאונד, אלא גם את האנרגיה, הוויז׳ואל, הוייב. "בהארד יש איזה עניין כזה של אפלה - בגדים שחורים, לוקים מחוספסים. אני רציתי להביא משהו אחר, לשלב את הצבעוניות של הטראנס עם האנרגיה של ההארד, לשבור את הקודים של הז'אנר וליצור חוויה חדשה. הצלחתי לחבר קהל מאוד מגוון - צעירים, מבוגרים, סטרייטים, להט"ב – אנשים שמחפשים משהו אחר. כל מי שמגיע למסיבה מרגיש שהוא יכול להיות הוא עצמו. אין חוקים, אין גבולות, רק אנרגיה".
אבל פריקס הוא לא רק במה לבובאז – הוא גם פלטפורמה לאומנים שפשוט אין להם איפה לנגן את הסאונד הזה. "יש כל כך הרבה דיג'ייז בארץ, וקשה מאוד לבלוט", היא מסבירה. "המון אומנים פנו אליי ואמרו לי – 'יש לי מלא מוזיקה כזאת, אבל אין לי איפה לנגן אותה'. זה גרם לי להבין כמה זה היה חסר פה. בא לי לתת במה לאנשים שהם בטירוף על זה," היא אומרת. "למי שבאמת מרגיש את האנרגיה הזאת ברחבה ורוצה להיות חלק מזה".
לפי בובאז, "הפריקס" הקרוב הולך להיות הגדול והמושקע ביותר עד עכשיו. "הצבתי לעצמי רף גבוה עם האירוע הקודם, ועכשיו אני צריכה להתעלות עליו," היא מהסבירה. גם הפעם הרחבה תתמלא באקרובטים, מופעים אוויריים ודמויות צבעוניות שיביאו את הפריק שואו לחיים, אבל היא מבטיחה שגם מי שהיה באירועים הקודמים יופתע. "הכול הולך להיות יותר מוגזם, יותר מטורף. הולך להיות שואו שאין כמוהו בארץ".
מבחינתה, זו רק ההתחלה. בובאז מתכננת לקחת את "הפריקס" לרמות חדשות – אירועים גדולים יותר, קונספטים חדשים, ואפילו יציאה החוצה מגבולות ישראל. "בא לי לקחת את זה לכל מקום אפשרי. לעשות אירועים אינטימיים סגורים, וגם הפקות ענק. להביא את זה לפסטיבלים בעולם, לפתוח את זה לקהל בינלאומי. אני רואה איך זה גדל ואני יודעת שזו רק ההתחלה".
אבל בובאז לא מסתפקת רק ברחבה שלה – היא מביאה את ההארד דאנס גם לאירועים שלא בהכרח מזוהים עם הז'אנר. "אני בוחרת את האירועים שאני מנגנת בהם מאוד בפינצטה" היא אומרת. "זה תמיד אתגר מעניין להכניס את הסאונד הזה למקומות שלא רגילים אליו, ולראות איך הקהל מגיב. ניגנתי בשבוע שעבר באירוע ועליתי לסט סגירה בשעות הבוקר שכבר היו פחות אנשים, אבל זה עדיין נתן טוויסט מטורף למסיבה. קיבלתי איזה 15 הודעות אחר כך מאנשים שאמרו לי 'איזה בוקר עשית לנו', וזה הכי כיף לשמוע".
אבל למה דווקא "בובאז לובסטר"? מה זה אומר בכלל? וינר מנסה להסביר. "זה סיפור מצחיק. המילה בובאז הגיעה מכינויים של משחקי מילים שקראו לי בהם ולא ברור איך הלובסטר הצטרף - זה פשוט קרה. בשלב מסוים אמרתי שזה שם מעולה לדיג׳יי אבל שצריך להיות גבר. חיפשתי דיג׳יי שמתאים שהביא לו אותו. באיזשהו רגע נפלה עלי הבנה שבובאז לובסטר זו בכלל בחורה וזאת אני - ומאותו גרע אני בובאז לובסטר. עם הזמן הבנתי שזה נועד להיות כי אני מזל סרטן ולובסטר זה סוג של סרטן".