בסדר, כן. חלק מהסאונד שפאר טסי אימץ בשנתיים האחרונות באמת נשמע כמו של שלמה ארצי. אבל לסכם את זה ב"עשה שלמה ארצי" מפספס רבע מהעניין: קודם כל, זמרים ישראלים שמנסים לחקות את ארצי בדרך כלל עושים את זה דווקא בכתיבה הסתמית ולא בסאונד עצמו. טסי, לשם שינוי, כותב כמו שהוא כותב בדרך כלל - רק עם מנגינה שנשמעת כמו מדיסק בסוף הניינטיז. בקטע טוב.
הבדל מהותי נוסף: השלמה-ארציות המקורית, שהפכה להיות הסמל המסחרי, הגיעה דווקא כשארצי התבגר, איבד כבר מהיכולות הווקאליות שלו והרוויח את החספוס שבקול שלו (גם אתם חושבים על "לוקחת חצי כדור"?). טסי, לעומתו, הוא, ובכן, תימני. אז הגרון הזה כנראה יישאר כמו שהוא לעוד הרבה זמן, טפו טפו, חמסה חמסה. זה יתרון משמעותי, כי גם כשבורחת פה קלישאה או שם חרוז צפוי - זה מתגמד ליד היכולות הווקליות שלו. אפשר לשמוע אותו שר במשך שעות. במקרה של "רדיו שטח 3", זה בעולמות האלה.
כמו החלק השני בטרילוגיה, גם הפעם האלבום חוצה את רף שעת ההאזנה וכולל 22 שירים. מצד אחד, איך זה הגיוני לצפות מקהל שגם ככה מופגז בתוכן מכל סוג בכל מקום להתמסר ולהאזין להכל? מצד שני, אני גם מכבד את ההחלטה הזו: אחרי שהצליח לכבוש בחזרה את המיינסטריים, טסי יודע מה הוא שווה, ומבחינתו מי שאהב את "אהבה חולה" והתמסר ל"רוז" גם יישב ויאזין ל-22 שירים שהוא הקליט, לפחות פעם אחת.
מעל כולם בולטים "היא לא יודעת למה" ו-"רחוב המשבר" שמדגישים שוב כמה הוא פזמונאי מפחיד, ו"ארץ עצובה" המעולה, שיאתגר כמה זוגות אוזניים שרגילות למוזיקה קלה לעיכול (בכוונה לא תמצאו כאן הסבר, זה שווה את החוויה הראשונית). מה שכן, עם כמות כזו של שירים קשה לפגוע בהכל. סטטיסטית זה לא אפשרי. אבל למעריצים שישקיעו ויצללו לאלבום, זה לא ישנה באמת. פאר טסי, איזו תופעה.
כשאודיה הוציאה את "פאפי" ו"אליס" היא למעשה התייחסה לסכסוך והדרמה עם אביה, שהחליט משום מקום לפתוח את היחסים שלהם דווקא בעמוד העסקי של "אודיה ביוטי" (אחרי שהיא שרה "גדלתי בלי אבא בבית שבור נשמות", ב"ילדה של אמונה"). כמו במקרה של עומר אדם ו"מלכת הדור" (מקום ראשון בהיטליסט כבר שלושה שבועות ברציפות) זה לא משנה אם "אליס" באמת נכתב על זה, לפני זה או אחרי זה, כי הטיימינג של היציאה מחייב את הקריאה הזו בטקסט: "אליס לא יודעת מה בדיוק אתם יודעים, השמועות על העבר שלה זה שמן מנועים, תסתכלי עליי ניצחת את החיים, וזה בסדר אם קשה לך לפעמים".
לשם שינוי, הפרטים לא משנים, אלא המסר שהיא רוצה להעביר. מאז שאודיה פרצה, השם שלה נקשר לשמועה חדשה פעם בחודש בערך. חיצונית היא לא מתכוונת לשדר שזה פוגע בה, כל השמועות והדיבורים מבחינתה הם "שמן מנועים".
ואם "אליס" נוצר בשביל לבכות מתחת לשמיכה, אז "פאפי" שיצא יחד איתו נועד לשלב שבו הדמעות כבר התייבשו והגיע הזמן להרים. לפני שנרחיב עליו, נקודה חשובה: ברור שהעטיפה "גנובה" מבאד באני. אודיה לקחה את אותה תמונה ופיזית התיישבה עליה. זה מתקשר יפה מאוד עם השורות שבהן היא טוענת שהגבר שאיתו היא מתעסקת חושב שהוא באד באני.
אנחנו ביקום הקולנועי של אודיה, כי אותו "פאפי" מ"שאנל אזולאי" חוזר להמשך ישיר: אוהב מסיבות ואוהב אותה גם אנטיפטית. על פניו אין משהו מורכב בשיר הזה, אבל יש בו את השורה המדהימה "המלך של הערסים, השלמה של הארצים" - זה פשוט אודיה עושה אודיה. מצד שני, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים כשהקיץ ממש עוד שניה פה: מייק להיטי קיץ גרייט אגיין.