לפני חמש שנים קיבל לירן דנינו בשורה מטלטלת. בעקבות יבלות ופוליפ שהתגלו במיתרי הקול שלו, נאסר עליו לשיר ולתקופה מסוימת אפילו לדבר. הזמר המצליח שפרץ בעונה השביעית של "כוכב נולד" כשהוא רק בן 18, נאלם דום בלית ברירה. את מקומה של המוזיקה בחייו תפסה הדת, ודנינו החל בתהליך של התחזקות וחזרה בתשובה. "בפעם הראשונה היו לי יבלות, עשיתי כל טיפול אפשרי ואחרי שנתיים וחצי בערך זה עבר וחזרתי לשיר. בפעם השנייה זה כבר היה פוליפ והרופאים אמרו שצריך לנתח. פחדתי שזה יפגע לי במיתרי הקול, אז סירבתי. האמנתי שהקדוש ברוך הוא ירפא לי את זה".
איך גילית את זה?
"זה קרה בהדרגתיות. הקול התחיל להיות צרוד, ופשוט לא הקשבתי לגוף שלי. המשכתי לשיר ולהופיע כרגיל עד שלא יכולתי יותר".
אסור היה לך לשיר בכלל?
"לא רק לשיר, גם לדבר. הייתי בוחר מילים. במצב כזה אתה בעצם הופך לספוג, יותר מקשיב מאשר מדבר. בפעם הראשונה זה לקח שנתיים וחצי, ואז בפעם השנייה, עוד שנתיים וחצי. בזמן הזה עשיתי פיתוח קול, עברתי לתזונה טבעונית לתקופה, עשיתי צומות עם יועץ תזונה שצופית גרנט חיברה לי, ישנתי טוב והתפללתי הרבה. אני חושב שהקדוש ברוך הוא רצה ללמד אותי להקשיב לגוף שלי. הוא רצה ללמד אותי להעריך את המתנה שהוא נתן לי".
אז בסוף זה עבר בלי ניתוח? איך?
"הקדוש ברוך הוא. הפוליפ פשוט נעלם, ממש ככה, אבל זה לקח כמעט חמש שנים של עצירה בקריירה. באמצע גם הייתה קורונה, אז בכלל הרגשתי שהקריירה שלי מקרטעת. כל פעם ניסיתי לחזור ומשהו עצר אותי".
אני מניחה שזה משפיע גם על הנפש.
"בטח. מוזיקה מלווה אותי כל חיי, היא דרך ההתמודדות שלי עם דברים, היא המשענת שלי, המהות שלי. היו לילות לא פשוטים, התפללתי ובתוך התפילה בכיתי, שפכתי את הלב, אבל לרגע לא נפלתי. האמנתי בכל ליבי שאני אחזור לשיר. היו רגעים של חשש, של מחשבות כמו 'מה אני אעשה'. לא ידעתי לאן נושבת הרוח".
בלי הופעות, בלי אולפנים, בסוף אתה יושב בבית ומה עושה?
"מנסה לייצר שגרה. הכנסתי הרבה תורה לחיים שלי וזה נתן לי המון. יש לי חבר שהוא תלמיד חכם והוא כל הזמן בא אליי, עשינו ביחד שבתות. לפעמים אני גם הולך אליו לישיבה בשבתות, זה כיף, אני פוגש אנשים מהממים, מדבר איתם על דברים אמיתיים. כמו שיש אוכל לגוף יש גם אוכל לנשמה, אני פשוט אוהב את זה".
ופרנסה?
"הייתי חי על חסכונות ועל הביטוח תאונות עבודה, עשיתי כל מה שאני יכול כדי לחסוך. זה אומר פחות לבלות, פחות לצאת, פחות אירועים. שמתי הכל בצד, נתתי את כל כולי להחלמה. אין לי פלאן-בי, נגיד ככה".
אתה זוכר את הרגע שאמרו לך שזה עבר?
"לא היו צריכים להגיד לי את זה, זה היה מורגש. אפילו המורה שלי לפיתוח קול הייתה בשוק. לא היו לה ספקות לגבי זה שאני אחזור לשיר, אבל היו לה ספקות לגבי זה שאני אחזור לשיר ככה, כמו קודם ואפילו יותר טוב. הייתי אצל כמה מורות, אבל היא הכי טובה. גם הרב שלי, בלי להכיר אותה, אמר לי 'לך אליה, יש לה סיעתא דשמיא', ורק איתה זה באמת צלח".
השתנית בעקבות כל מה שקרה? אתה לירן אחר היום?
"אני כל הזמן משתנה. היום אני בגרסה הכי מפוקסת שלי. יש עוד הרבה על מה לעבוד, אבל אני בן אדם יותר טוב".
לא רציתי ללבוש שחור או להיות עם שטריימל
השבוע הוציא דנינו (34) אלבום חדש, 13 שנה אחרי האלבום הקודם, "לירן דנינו". השם שנבחר לאלבום, ולא במקרה, הוא "לירן דנינו חוזר". "השבועיים האחרונים היו ממש אינטנסיביים כי היינו ממש נגד הזמן בשביל שהאלבום יהיה מוכן בדיוק בדד-ליין שקבענו".
למה היה חשוב לך לעמוד בדד-ליין?
"כי אני בדרך כלל לא שם, אני נוטה לא לעשות דברים בעקביות. אני תמיד לוקח החלטות בדקה התשעים. פעם הייתי מוציא שיר אחד בחצי שנה-שנה, האלבום האחרון שעשיתי היה ב-2012. הפעם אני בא אחרת. עברתי הרבה דברים, התפכחתי, עשיתי דרך. שנים פחדתי להתראיין".
למה?
"כי לא היה לי מה להגיד, היה לי איזשהו מחסום. ברגע שהייתה נפתחת מצלמה או שהיה קורה משהו ששם אותי באור הזרקורים, היה לי בלאק-אאוט, הייתי עצור, היה אכפת לי מכל דבר שיוצא לי מהפה. התורה עזרה לי גם בזה, כי כשאתה לומד תורה אתה מתפתח כל הזמן, רואה איפה החוזקות והחולשות שלך. קיבלתי את המתנה הזאת, הניצוץ הזה, האמונה".
דנינו מגיע מבית מסורתי, אבל רק לפני חמש שנים, כשהתחיל תהליך ההתקרבות שלו לדת, החל לשמור שבת. "זה בא בהדרגתיות. בהתחלה לא הייתי נוסע, אחר כך גם לא הייתי נוגע בטלפון. פחדתי בתחילת התהליך, לא רציתי ללבוש שחור או להיות עם שטריימל, אמרו לי שעושים לי שטיפת מוח, אבל בסוף פגשתי אנשים מהממים. גם אם אתה חושב שהם שונים ממך, הם לא באמת כל כך שונים. יש משהו שמחבר בין כולנו, משהו שאין לעמים אחרים".
אתה מגדיר את עצמך כחוזר בתשובה?
"חוזר בתשובה בשבילי זה פנימי. אז כן, אני חוזר בתשובה כל הזמן, עד סוף חיי אני צריך לחזור בתשובה".
סממנים חיצוניים זה משהו שאתה חושב שמתישהו תיקח על עצמך?
"לפעמים אני שם ציצית, כשאני מברך אני שם כיפה, אבל זהו".
מתי התחיל החיבור שלך לדת? אתה זוכר רגע ספציפי שבו זה התחיל?
"אני חושב שכולם עוברים נקודות שפל כאלה ואחרות בחיים, אם זה פרידות, אם זה כל דבר קשה אחר, ולאט לאט אתה מבין שיש הרבה יותר טפל מעיקר בעולם הזה. איכשהו נחשפתי לזה, וזה פשוט תפס אותי. זה היה אוטומטי, זה פשוט משך אותי".
מה זה הטפל הזה שאתה מדבר עליו?
"להסתכל דווקא על הנקודה השחורה ולא הלבנה. לדוגמה, נשים. לא חסרות בחורות מהממות, אבל בשביל להתעסק באישה אתה צריך קודם להבין את התפקיד של הגבר, את התפקיד של האיש. יש בדת דברים שנותנים לך נקודות למחשבה".
זה השפיע עליך בתור אומן, על המוזיקה שלך?
"לא בהכרח. לנתן גושן יש שיר מהמם, 'מה אם נתנשק', אבל קשה לו לשיר אותו בהופעות בגלל המילים. אני לא ככה. כשאתה שר שיר, לפעמים אתה יכול להתחבר למשהו מהעבר, לאיזו בועה מסוימת, או להיכנס לאיזו דמות וזה בסדר. יש באלבום החדש שירי אמונה, אבל לא רק".
יש פחד שזה לא ידבר לכולם?
"אני עומד מאחורי הדברים שאני עושה, אף פעם לא הניע אותי העניין של מה יצליח, מה לא יצליח, אבל ברור שאני רוצה שאנשים יתחברו. האלבום הזה הוא שיא תפארתי".
אני מחפש בחורה עם מידות, עם ערכים נכונים
תהליך ההתקרבות לדת של דנינו התחיל כבר במערכת היחסים המתוקשרת שניהל עם טיילור מלכוב. השניים היו ביחד שנתיים ונפרדו לפני כשנתיים וחצי. לדבריו, השינוי שחל בו ובראייה שלו על העולם כבר הוחל בתוך מערכת היחסים, והרצון היה הדדי כשמלכוב הצטרפה אליו ולקחה על עצמה שמירת נידה ושמירת שבת.
"באתי למערכת היחסים הזו ממקום הרבה יותר מגובש, מבין ורוצה. הייתה לי שאיפה שזה יהיה זה, אבל לא הרגשתי בטוח מספיק", הוא אומר. "כמו שאתה מתחיל מערכת יחסים, אתה צריך לדעת לסיים אותה ולהיות נקי עם הבן אדם. אני חושב שכשנפרדנו טיילור הייתה קצת במגננה, אולי בגלל מערכות יחסים קודמות שהיו לה. לא נתתי לזה מקום וזה נגמר טוב".
איך חיי האהבה שלך מאז?
"שנתיים וחצי לא הייתי בזוגיות. אני מגדיר את עצמי כבן אדם זוגי ומתמסר, אבל כלום לא תפס אותי מאז. אני חושב שגם זה שחזרתי לשיר, העשייה, הרעב והרצון לחזור להתעסק במוזיקה, גרם לי לרצות להיות כל כולי בזה. שמתי את זה במרכז. בעבר חייתי יותר את חיי, אומנם תמיד עשיתי מוזיקה, אבל סדרי העדיפויות היו שונים. הייתה לי חברה מאל-איי שהייתי טס אליה ומבטל הופעות, הייתי עושה מה שבא לי".
היום המוזיקה במקום הראשון בסדר העדיפויות שלך?
"לכל דבר יש את המקום שלו. למוזיקה יש את המקום שלה, למשפחה, לזוגיות, אבל מוזיקה כרגע זה בהחלט בראש מעייני".
כמה אתה מוכן לזוגיות?
"מאוד מוכן. אני מאוד רואה את עצמי בזוגיות".
אתה מאחל לעצמך בית דתי?
"כן".
אישה דתייה?
"לא יודע אם דתייה, אבל שומרת מצוות, מאמינה. אני מחפש בחורה עם מידות, עם ערכים נכונים, עם משפחה טובה".
בעבר פחות עניין אותך אישה שומרת שבת ומאמינה?
"לא היה לי אכפת מזה. טיילור לא שמרה שבת כשהכרנו ואיכשהו זה קרה, היא פשוט קפצה לזה קפיצת ראש יחד איתי. שמרנו גם נידה, זה ממש היה הגרעין של מערכת היחסים שלנו".
ולמה זה לא צלח?
"כי מצאנו פערים והבנו שאנחנו לא באותו מקום".
היה לך קשה עם הפרידה?
"באותה תקופה הייתה לי את הבעיה במיתרי הקול והתורה מאוד חיזקה אותי ונתנה לי אמונה, אז קרה שהפרידה כאילו עברה לידי. האמונה כל כך חיזקה אותי ועזרה לי, ואמרתי לעצמי שאם זה לא זה, הקדוש ברוך הוא יזמן לי משהו מדויק יותר עבורי. התגובה שלי הפתיעה אותי, כי בעבר היו לי מערכות יחסים שהייתי יותר תלותי בהן ויותר לקחתי ללב, אבל הפעם זה היה אחרת".
הדור הצעיר פתאום גילה אותי
למרות שהוא התפרסם בריאליטי, דנינו סלל את הדרך המקצועית שלו לאט-לאט. הוא בתעשייה כבר 16 שנה, ולמרות שזכה רק במקום הרביעי ב"כוכב נולד", סומן כהבטחה גדולה. "אחרי התוכנית ולאורך כל הקריירה שלי היו כל מיני פיקים קטנים, לא הייתה הרגשה של בום, זה תמיד עלה בהדרגתיות. לקח לי זמן להכיר את העולם של המוזיקה ולהבין מה הזהות שלי".
ציפית להיות במקום אחר היום בקריירה?
"אף פעם לא חשבתי על זה. אתה לא יכול לדעת לאן החיים ייקחו אותך. אולי קיוויתי להיות במקום אחר, אבל כל העיכובים האלו באו כדי לפתוח לי את העיניים, כדי להתפתח".
למה החלטת לקרוא לאלבום "לירן דנינו חוזר"? גם כשלקחת הפסקה מהמוזיקה נשארת בתודעה. השתתפת ב"רוקדים עם כוכבים" ובמחזמר "סינדרלה".
"חשוב לי להביא בשורה, אני חוזר אחרת, מפוקח. אני הולך להוציא מוזיקה יותר מהר ובקצב. אני חדור מטרה וכל כולי מכוון אל המוזיקה מהמקום הכי שלם שיש. האלבום הראשון היה לירן דנינו, אז עכשיו זה לירן דנינו חוזר. אחרי כל מה שעברתי, אני חוזר וסוגר מעגל. הרבה זמן לא הייתי פה, נכון, הייתי על הבמה מאז וגם התארחתי אצל עומר אדם במנורה, אבל זה לא היה לבד. אגב, אצל עומר הפתיע אותי שהוא פתאום קרא לי, כי הוצאנו את השיר המשותף שלנו, 'סיפור ישן', לפני שמונה שנים ומאז לא הופענו איתו יחד. פתאום הוא קרא לי, וזה עשה טירוף ברשתות. קיבלתי המון אהבה, זה פתח אותי לקהל חדש ומאז פונים אליי כל הזמן ומבקשים ממני לפתוח הופעות".
מפתיע שאחרי שמונה שנים עומר הציע לך בפעם הראשונה להתארח אצלו. איך אתה מסביר את הטיימינג?
"לא יודע, לא יצא לי לדבר איתו על זה אף פעם. זה נתן לי עוד הוכחה שלכל דבר יש את הזמן שלו. יש דור צעיר שלא נחשף אליי ופתאום גילה אותי. צעירים פתאום מחכים שאפתח הופעות, אומרים לי, 'תפתח מנורה'. הכל קורה כמו שהוא צריך לקרות ומתי שהוא צריך לקרות".
אז אתה מקשיב להם? אתה מתכנן לפתוח מנורה?
"יש כל מיני דברים על הפרק. הלוואי והייתי עושה עכשיו מנורה. יכול להיות שאני גם אמלא, אבל אני חושב שצריך קודם כל רגע להוריד את החלודה, להבין איפה אני נמצא, לעשות מופע קטן יותר ולראות לאן זה יוביל".
איפה אתה רואה את עצמך בעתיד?
"על הבמות הכי גדולות, משמח אנשים, מוציא יותר מוזיקה, מוצא זוגיות טובה ומקים משפחה, הרבה ילדים, גר במושב. זה החלום שלי".
אתה מרגיש שהקולגות מפרגנים לחזרה שלך?
"מאוד, מאוד. אני מרגיש שכולם בעין טובה. הרבה רצו לקחת חלק בחזרה שלי, מפיקים שרצו לעבוד על האלבום, שיתופי פעולה שהיו על הפרק".
ובסוף?
"לצערי זה לא צלח. ניסינו כל מיני דברים ואיכשהו זה פשוט לא יצא. עשיתי שיר עם אודיה, 'בהתחלה של הסוף', אבל היא אמרה שהיא לא מספיק מתחברת אליו ואם אנחנו כבר עושים משהו, נעשה אותו כמו שצריך. למרות הכל החלטתי שאני מוציא אותו לבד, כי אני מאוד אוהב אותו. הוא נכנס לאלבום, וכנראה שזה לטובה. כנראה שזה מה שהקב"ה רצה".
נפגעת כשלא צלחו שיתופי הפעולה?
"לא לקחתי את זה אישית. כל אחד נמצא במקום אחר עם הקריירה שלו, כל אחד רואה את הקריירה שלו אחרת וכל אחד רוצה כרגע משהו אחר לעצמו, סגנונות אחרים. מבחינתי זה מקצועי נטו".
אפרופו החלטות מקצועיות, היה שיר שנכתב או הוצע לך, סירבת והפך ללהיט אצל מישהו אחר?
"היו שירים שהתגלגלו אצלי ובסוף לא נשארו. נגיד 'בלילה' של עידן רייכל, או 'בסוף הכל חולף' של עומר אדם. זה לא שלא רציתי, זה פשוט התמסמס, זה הגיע אליי ועד שהתקדמתי עם זה, זה כבר היה במקום אחר. גם 'לילות וקללות' של עומר היה אצלי. טל (קסטיאל, שהלחין את השיר – יה"א) הביא לי שישה שירים, ועד שהגענו להקליט אותם, הוא אמר לי, 'אני לוקח את זה לעומר'. קיבלתי את זה בהבנה. בסוף הוצאתי את הסקיצה שעשיתי לשיר כקאבר".
אין תחושת החמצה?
"לכל שיר יש את הכתובת שלו. אני לא מתבכיין. כן הייתי רוצה שזה יהיה שלי, אבל זה לא באמת תופס אותי".
יש קנאה בתחום הזה?
"אני בטוח שיש קנאה, זה טבע האדם, אבל אני לא מקנא. קינאתי באחרים רק כשלא יכולתי לשיר בעצמי. אני חושב שלקנא זה לא בריא ושיש מקום לכולם. זה מה שנתן לי הקדוש ברוך הוא, ועם זה אני עושה מה שאני יכול. שום דבר לא שלי, הכל שלו".
להיטי העבר שלך, כמו "ללכת" ו"עדיין ריק", מלווים אותך חזק עד היום. זה משהו שמפחיד אותך, שאולי לא יתעסקו במוזיקה החדשה, ויישארו עדיין בעבר?
"ממש לא. אני מתרפק על השירים האלה, אני חושב שכל שיר שלי מייצג צבע אחר. זה טוב להתפתח ולעשות שירים חדשים, לטעות ולעשות דברים אחרת. כיף לצאת מהקופסה של עצמך. גיליתי שאני יכול לשיר בכל מיני סגנונות".
מה ההימור שלך לגבי האלבום החדש? הוא עומד להיות הצלחה?
"אני לא יכול לדעת, אבל מה שכן, אני עומד מאחורי השירים ומאחורי העשייה שלהם. זה אלבום שיש לי בו עשייה מבורכת עם אנשים מהממים, מיטב האנשים הכי מוכשרים בארץ, וכולם שמחים עליו. דאגנו שכל בן אדם שאני עובד איתו יהיה שמח ממה שהוא עושה ושיהיה מתוגמל כמו שצריך. אני מרגיש שזה אלבום שיש בו הרבה ברכה".
אתה הכי טוב שלך שהיית עד היום?
"לגמרי. הכי טוב שהייתי עד היום, ועוד היד נטויה".
צילום: אור דנון | סטיילינג: ישראל רחמני | איפור: קרן אדרי | שיער: בן מזרחי | הפקה: טל פוליטי