עידן רייכל הגיע לריאיון ב"יחד ננצח" עם ארז טל ואברי גלעד, ושיתף את סיפורו של חברו הטוב, רועי לוי ז"ל, שנהרג בגבורה לאחר שנלחם במחבלים ביום שבת. "שבוע מורכב מאוד, שבוע שאיבדתי את חברי, כמוהו איבדנו 1300 קדושים וגיבורים". אמר עידן והמשיך, "לא על מותו אני אדבר, אולי אדבר על חייו שהוא היה איש מופלא, מפקד מופלא. עליו כתוב את המשפט 'תדע כל אם עברייה'".
"רק בשבת כתבתי לו שיעדכן איך הוא ביום המורכב הזה, והוא לא ענה. הוא מפקד שנפצע קשה פעמיים, והפציעה האנושה שלו בצוק איתן בעצם השביתה אותו לגמרי, רק אחרי שנת שיקום ארוכה מאוד הוא התעקש לחזור לשרת למרות שהיה מיועד לשחרר אותו. הוא ישב לכוכבי (הרמטכ"ל לשעבר) על הזנב עד שהוא החזיר אותו, והוא שירת באחת היחידות המובחרות".
מה הניע אותו לעשות את זה על אף הפציעות?
"מהיום שהכרתי אותו ידעתי שהוא ימות בקרב. לפני שהוא קיבל את הפיקוד על חטיבת 300 הייתה לו איזה נקודת יציאה והייתה לו איזה אופציה עסקית בעולם העסקים, והוא אמר לי שאולי זה הזמן שלו לצאת ולהיות עם הילדים, אבל ידעתי מהשאלה הזאת שהוא לא רצה להשתחרר. שאלתי אותו אם הציעו לי את התפקיד הצבאי, והוא אמר שהציעו אותו רק לו, אז אמרתי לו שהוא צריך להישאר. וכשאמרתי לו את זה ידעתי שאני אצטרך להסתכל מתישהו על צורי הבכורה שלו בעיניים. מיום שבת אני בדרכים עד היום, בכל מקום שאני מגיע אני שומע עליו. כל הפקודים אומרים לי איך הוא דאג לנו ואיזה איש הוא היה".
איך אתה ממשיך להופיע?
"יש אנשים שמרגישים שהם צריכים לעצור לימים של אבל, ויש אנשים שדווקא יש להם את הכוחות והם ממשיכים והאבל יגיע עוד כמה חודשים. בשבוע הזה פגשתי את כל ישראל היפה ואתה רואה כמויות של בגדים ואוכל ויוזמות יפות והנהגה אזרחית יפה שאף אחד לא מנהיג. כשלא משסעים אותנו וקוראים לסגן ראש המוסד עוכר ישראל, אז אנחנו בסדר, ביחד אנחנו מאה אחוז וזה עוצמה אדירה".
רייכל מקפיד במהלך ימי הלחימה לבקר ילדים ומבוגרים שניצלו, אך משפחותיהם נרצחו. "ניגש אלי אמוץ אבני, הוא מעל גיל 70, ניגש אלי ולוחץ את היד ואומר לי 'שני הבנים שלי נרצחו, הכלה שלי נרצחה ושתי הנכדים שלי נרצחו. תודה שבאת לשיר לנו'. מישהו בא ואומר לי ששחטו לו את כולם והוא אומר לי: 'אין לי למה לקום בבוקר', אז אמרתי לו שאני צריך אותו להופעות היום ומחר, וראיתי שפתאום חזר לו הצבע לפנים".
"לכל אחד יש את רגעי החולשה והשיברון ותמיד יש מישהו לצדו שמרים אותו. עכשיו בשש בערב הלכתי לאחד הקיבוצים הניצולים ושאלתי ילדה בת שלוש אם היא מוכנה להיות אמא של שבת, אז היא התלהבה והתיישבה לידי ולקחה מיקרופון ושרה, ובזווית העין אני רואה חיילת שאומרת לי בעיניים שזה לא הזמן שלי להישבר, וברגע זה מילא אותי עוד פעם. אם היינו זוכים שרועי לוי יחיה איתנו עוד שישה ימים, הוא עכשיו היה מתקשר אלי ואומר שבשביל זה הוא נלחם, בשביל ההנהגה האזרחית".