יותר משמונה שנים חלפו מאז שהתפרקו שוטי הנבואה, מהלהקות האהובות והמצליחות שהיו לנו כאן. השירים שלהם, ביניהם "אין אני", "ידיעה", ו-"הילדים קופצים" כבר מזמן הפכו לחלקים משמעותיים בפסקול הישראלי (או לפחות בפסקול החתונות והשירים מסביב למדורה). למרות שהייצוא הבולט ביותר עד כה מהלהקה או אברהם טל, שהפך מאז התפרקות הלהקה לאחד האמנים המצליחים ביותר בישראל, גם שאר חברי הלהקה ממשיכים ליצור ולעשות מוזיקה בדרכם.
גלעד ויטל שמעון ורואי לוי, שהיו הגרעין המייסד של הלהקה, התאחדו ליצירה משותפת שוב תחת השם "שמעון ולוי". מהאלבום החדש של השניים, שאמור לצאת במהלך השנה, יצא כבר שיר אחד בשם "נערה", וכעת לכבוד סיבוב הופעות חדש הם משחררים גם את השיר "בוא לא נוותר". רגע אחרי שהשיר יוצא, ורגע לפני ההופעה הראשונה ב-21.5 במועדון הבארבי, שוחחנו עם השניים.
"המילים מעבירות את הגישה שלנו בחיים", מספר רואי לוי. "אנחנו לא מוותרים. בגדול, אנחנו בעד בנייה ובעד הבנה, בעד לנסות לשפר ולעשות ואני חושב שזה גם בא לידי ביטוי במילים של השיר. כל אחד יכול לחשוב באישי שלו וגם בגדול, על המצב הכללי שלנו פה".
מה בדבר המצב הכללי?
גלעד: "יש הרבה הלקאה עצמית בארץ הזאת, היסטריה מכל דבר. אני כל יום רואה את זה. העניין של 'לא לוותר' הוא בגלל שאנחנו משתדלים להסתכל על החיים שלנו, גם במבט היסטורי. אם אנחנו מסתכלים אחורה על העם שלנו או על המשפחות שלנו, אנחנו חיים בגן עדן. וואלה, כולנו שמנמנים, כולנו לבושים טוב, לא רטובים, הכל בסדר. בוא נתייחס לדברים מהמקום של התודה".
שניכם עברתם תהליך עם הדת, רואי ממש חזר בתשובה וגם גלעד התקרב.
גלעד: "רואי חזר בתשובה מלאה, הוא שומר מצוות. את כל התאוריות הוא הוריד לקרקע, הפך אותן למציאות. הוא קם בבוקר, אומר תודה על האוכל, יודע מה הוא הולך לעשות, נמצא במצב מודעות הרבה יותר חזק. אני לא שומר את כל המצוות, אבל היהדות תמיד ריתקה אותי ופיתחה אותי רוחנית. אנחנו חברים מגיל 10 ממטולה, ואנחנו כל כך שונים בחיים שלנו וזה מביא איזושהי קבלה של האחר. אנחנו דתי וחילוני שעובדים ביחד, כותבים תוכן ביחד, עפים רוחנית ביחד".
והיהדות משפיעה על המוזיקה?
רואי: "מוזיקה זו מוזיקה. אני לאו דווקא התחלתי לשיר רק שירים חסידיים, אני עדיין אוהב את כל הז'אנרים ואת כל המוזיקה שאהבתי. התחברתי גם למוזיקה היהודית, אבל במילים התודעה הולכת וגדלה. אני כותב בלשון הקודש, וככל שאני מעמיק בלשון הקודש אני מבין מאיפה היא באה. שיר למעלות זה טקסט בן 3000 שנה, האנגלית היא בת 1000 שנה. אנשים הולכים ובאים במרוצת הדורות ואולי השפה משתמשת באנשים. השפה יותר גדולה מהבן אדם. יש לה אורך חיים יותר ארוך. כשאתה קולט שאתה יהודי שנמצא במקום שבו התחילה השפה שאתה מדבר, אתה מקבל פרספקטיבה ממש גדולה של זמן".
איך אתם רואים היום את הפירוק של שוטי הנבואה? יש מצב לאיחוד?
גלעד: "כרגע אנחנו לא רואים איחוד כי אף אחד לא הראה לנו. אני ורואי הקמנו את שוטי הנבואה והלהקה התפרקה לנו. אני אומר לך שאם יהיה איחוד אני ורואי ישר נגיד כן ונשמח להופיע, אבל כרגע אני לא רואה את זה קורה. שוטי הנבואה הייתה אחלה תקופה".
רואי: "התפרקה זה מלשון פרק. נגמר לה הפרק, עכשיו מתחיל פרק חדש".
גלעד: "שוטי הנבואה הייתה להקה אמיתית, שהייתה מושתתת על קשב וחברות. חיינו ביחד, היינו משפחה. בשלב מסוים אתה גדל ורוצה לזוז בחיים שלך וזה נגמר. תודה לאל, הכל יצא מדויק. אני מאוד גאה באיך ששוטי הנבואה סיימה את הפרק שלה בלי להפוך ללהקה מסחרית, שמרנו על המון לב. עכשיו אנחנו מוכנים לפרק החדש".
יש קנאה כלפי ההצלחה של אברהם טל?
גלעד: "אנחנו מפרגנים. למה לא? אברהם פעם היה חבר טוב ומי אני רוצה שיצליח אם לא אנשים טובים? זה בסדר לגמרי. אנחנו גם עשינו דברים אחרים אלא שאף אחד לא שמע עליהם".
רואי: "מפרגנים מאוד. במקרה היה לפני כמה ימים יום השואה. אחרי שאתה נמצא באושוויץ, אתה קולט שם מה קרה לעם שלנו אתה ממש נכנס לפרופורציות רציניות בקשר לשטויות שאנחנו עסוקים בהם. אנחנו חיים בהתגשמות חלום של מלא דורות שהיו לפנינו, צריך רק לדעת להעריך את זה ולשמור את זה קדימה".