אין חדש בידיעה שנשים בשוק העבודה מרוויחות לפחות 30% פחות מגברים, גם כשמדובר באותן עבודות ובאותן משרות. אלה נתונים רשמיים, מוכרים ובעיקר מתסכלים משום שהשנים חולפות, מהפכות מרחשות אבל העובדות והמספרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינם משתנים. עוד עובדות שנשארות תקפות לאורך השנים הן שנשים מאיישות פחות משרות ניהוליות ומשתלבות פחות בתעשיית ההייטק, הקטר עתיר השכר של המשק הישראלי, שם חלקן הוא רק 20 אחוז.
משרדי ממשלה, עמותות וארגונים, קבוצות נשים ויוזמות חברתיות ואישיות פועלים כדי לקדם נשים למשרות מכניסות יותר במשק, כדי לקדם חינוך למקצועות מכניסים יותר, כדי לשלב נשים באופן שוויוני בשוק העבודה ולהפוך נשים לבעלות עצמאות כלכלית, שתהפוך אותן לתלויות פחות בכסף גברי בחייהן. השאלה הנשאלת בעת הזו היא האם השינוי המדובר מחלחל לתודעה הנשית והגברית גם יחד ומביא לשינויים אמיתיים באופק?
אחת מעושות המאמץ לשינוי המצב דווקא מהצד הנשי היא רונית כפיר, שבכיסה למדה על הפער המונח בין אישה מקצוענית ואסרטיבית בחייה, לאישה שמדברת על הכסף שלה באותה רמה של מקצוענות ואסרטיביות.
כפיר עברה מסלול מקצועי מעניין. היא הייתה מגישת רדיו, מנחת טלוויזיה, למדה ועבדה כמעצבת פנים והיום היא מובילה את '#נעיםמאד תקשורת אסרטיבית לנשים עם כוונות רווח', במסגרתו היא מנחה, מרצה, מעבירה קורסים ויועצת לנשים עצמאיות ושכירות על תקשורת נכונה עם לקוחות מהזווית הכספית של מתן שירותים וגם על תקשורת והצבת גבולות מול לקוחות.
לא עושות חשבון: "נשים לא יודעות כמה הן מרוויחות על פרויקט"
כפיר מסייגת מראש, שכל קביעותיה ומסקנותיה הן הכללות אבל באותה נשימה מזכירה שפגשה כבר מאות ואלפי נשים, בעיקר עצמאיות אבל גם שכירות, והמגמה שעולה מהן אינה טעות סטטיסטית. "נשים לא עושות חשבון, במובן הפיזי של העניין", אומרת כפיר, "הנשים שמגיעות אליי, גם כאלה שמנהלות עסק עשרות שנים, לא יודעות כמה כסף הן מרוויחות בכל פרויקט. הן יודעות שהן מכניסות כסף אבל כמה הוא שווה להן מול ההשקעה שלהן לאורך חייו של הפרויקט? רובן לא יודעות. אין יכולת לנהל עסק בלי להכיר את המספרים שלו באופן נכון", היא אומרת. אם זה נשמע כמו עוד עצה תאורטית, מבהירה כפיר שזה בדיוק המקום בו מצאה את עצמה: "אני לא אומרת את זה לנשים סתם, אני מדברת על עצמי".
לפני שנים הייתה כפיר מעצבת פנים וקריינית. "אחרי כמה שנות עבודה ביקשתי מרואה החשבון שלי, שכשהוא עורך את הדו"ח השנתי, יפריד את ההכנסות של שני התחומים. עד אז, את כל הכסף שהרווחתי מהקריינות השקעתי בקידום העסק של עיצוב הפנים ורציתי לדעת כמה רווחים מביא לי לבדו עיצוב הפנים, בו נחשבתי כבר אז מנוסה. הגילוי הימם אותי: באותה שנה, הרווח מעיצוב הפנים הביא לי 19 אלף שקלים בלבד. שיחקתי בלהיות מעצבת פנים. ניהלתי עסק אבל לא ניהלתי את הכסף", היא מספרת.
כפיר התחילה לנהל את הכסף שלה והתחילה להנחות נשים אחרות מניסיונה. היום היא עוסקת רק בזה. "מגיעות אליי עצמאיות – אבל לא רק - שמחליטות להתחיל לנהל את הכסף שלהן".
"לנשים יש בעיה להגיד כמה הן שוות או נכון יותר, כמה שווה העבודה שלהן. ההבדל בין השניים הוא הבעיה של נשים. כמה אני רוצה זה כמה אני שווה, זה כמה העבודה שלי שווה וכמה אני מעריכה את השווי של עצמי. כהכללה, אני חושבת שנשים חשות שווי עצמי נמוך", היא אומרת. "במבט פמיניסטי על העולם, נשים הן עדיין עזר כנגד, הן עדיין האובייקט ולא הסובייקט. אלפי שנים אנחנו גדלות עם הידיעה שאנחנו לא הנושא, שהעולם הוא עולם של גברים, בעיקר בעולם העסקי. הכסף מסובב את העולם והכסף הוא עדיין אצל הגברים", היא אומרת. "כסף עדיין זר לנשים ואני חושבת שזה שריר שנשים חייבות לתרגל".
מפחדות להיות אסרטיביות: "לא נעים לי, יגידו שאני גרידית"
"אנחנו רוצות הכול – להצליח כמו גבר אבל להיתפס כאישה", אומרת כפיר וטוענת שזו נקודת חולשה של הפמיניזם העכשווי. "הנשים העשירות בעולם בזכות עצמן, סובבות לרוב סביב תעשיית היופי", היא מציינת ומתכוונת לנשים כמו גווינת פאלטרו ומיזם החיים הטובים שלה goop או נשים כמו קים קארדשיאן, משפיענית העת החדשה.
"נשים מפחדות להיחשב כאגרסיביות כמו גברים בעסקים. אכפת להן מה חושבים עליהן. זה ה"לא נעים לי" שאני פוגשת כל הזמן: יגידו שאני אגרסיבית, יגידו שאני גרידית, שאני אמא לא טובה. נדמה לי שגברים עסוקים פחות במה חושבים עליהם".
כפיר טוענת שדווקא הדיבור על כסף וההתנהלות הנשית סביבו משפיעה על נשים צעירות יותר לחשוב אחרת. "נשים צעירות שאני פוגשת חשופות לדיבור הרווח על הנושא. הן רואות יותר נשים במקצועות STEM (מדעים והייטק, ל.ז.), ויותר התארגנויות של נשים בחברות גדולות כמו RADWARE ו-HP, יותר קבוצות של נשים ברשת, שכולן נועדו לדון בכסף ובגישה אליו. ההתארגנויות הללו נועדו לחבר נשים בחברות גבריות בעיקרן וגם כדי לעזור לנשים להיות יותר אסרטיביות בלי להיחשב אגרסיביות. גם ברשתות יש יותר מודעות להעצמת הנשים וזה משפיע על נשים צעירות. אחרות עוד צריכות להתאמן".
כפיר עוזרת לנשים לאמן את אותו שריר של שפה ואסרטיביות, "אני מלמדת נשים להגיד משפטים עם נקודה בסוף ולא עם שלוש נקודות, להימנע מלכתוב ולהגיד 'לדעתי' כי זו מילה מחלישה מפני שהיא נתפסת כסוג של התנצלות. מבחינתי, אנחנו הנשים, רגילות להיות – אלפי שנים – בשולי ההיסטוריה, לא המחוללות שלה, בבית ולא במה שקורה מחוץ לו. אני מנחה נשים עצמאיות להעמיד את עצמן במקום הראשון, לפעמים לראשונה בחייהן הבוגרים, כדי לנהל את חייהן וחיי העסק שלהן בצורה מוצלחת. שכירות מגיעות לזה פחות, יש להודות".
כמה נשים רוצות להרוויח?
כפיר מספרת שלאחרונה הגיעה אליה אישה ליעוץ. "היא מאד מצליחה, והרימה פרויקטים שגרפו הצלחות מסחריות מרשימות", מתארת אותה כפיר ומספרת, שזו הגיעה אליה כי הוצע לה לנהל פרויקט גדול שהיא חשה שתמחרה לא נכון. "עשינו יחד חישוב של כמה הכניס הפרויקט למשקיעיו מול מה שביקשה לעצמה. הפרויקט הכניס לבעליו מיליון וחצי שקלים בעוד היא, על פי תמחורה שלה, תרוויח ממנו בכל חודש של עבודה 12 אלף שקלים בלבד. היא הייתה בהלם מוחלט ובפעם הראשונה הבינה את השורה התחתונה וכל מה שעשינו זה לחשב כמה היא מרוויחה. הכנסה אינה רווח. לגברים קל יותר להגיד מה הם רוצים, נשים עדיין מתקשות בכך", אומרת כפיר.
בהתמודדות על עבודה, נשאלים המתמודדים והמתמודדות מה הן ציפיות השכר שלהן ושלהם. לרוב, נשים יציינו טווח שכר, גברים יציינו סכום מוחלט. "כמעט תמיד גברים יבקשו, על אותה משרה, לפחות 5,000 שקלים יותר", אומרת הדס אוריאלי, יועצת קריירה ופיתוח אישי. "מלכתחילה, נשים מתפשרות על תפקידים ועל הכנסה בגלל שהן נושאות יותר בתפקידים השקופים בבית", היא אומרת, "הקורונה הדגישה, שבהחלטה מי יהיה יותר בבית, בגלל שגברים מרוויחים יותר, ההחלטה המשפחתית נפלה על כך, שנשים נשארו יותר בבית. חלקן ויתרו בכלל על העבודה וזה מדרדר את מעמד האישה בשוק העבודה לאחור עוד יותר".
אוריאלי אומרת, שבבועה של המרכז הפיזי והכלכלי, חשים לכאורה בשינוי של מעמד האישה בשוק העבודה "אבל זה רק לכאורה. ההסתכלות החברתית, לעין הבלתי מזוינת, מראה שהשינוי הוא רק לכאורה". היא מספרת על מנהלת מותג שקודמה מבלי להיות מתוגמלת ועל מנכ"לית צעירה שקיבלה תפקיד בשכר נמוך באופן לא ריאלי. "גברים לא היו מתפשרים על שכר כזה וזה קורה כאן, אצל נשים מצליחות. ברור שהדרך של רוב הנשים לשוויון שכר עוד ארוכה מאד".
מה צריך לקרות כדי שנשים יחשבו אחרת?
לכפיר ברור היכן כל זה מתחיל: "מערכת החינוך צריכה להכניס את החינוך הפיננסי למערכת הלימוד, לתת הטיה לטובת בנות, לדבר ולכתוב חומרים בשפה נייטרלית, לעודד ילדות להתמודד יותר וגם להיכשל ולעזור לילדות לבחור בעצמן את הכיוון ההשכלתי שלהן, כבר שם", היא אומרת ואחר כך מסמנת גם את מקומות העבודה. "חייבות שיהיו יותר מודלים של נשים מובילות וחזקות. גיוון נשי ושיוון מגדרי משתלמים למקומות העבודה, זה כבר מוכח. באופן כללי, היא אומרת שנשים צריכות גברים פמיניסטים לצידן, גם בחיים הפרטיים.
גם אוריאלי מסמנת את אותן המטרות: "ב-2022 המסרים שבנות ובנים מקבלים מבית הספר הם בעייתיים. הבעיה במערכת החינוך ואצל ההורים. תשתיות החינוך לא שוויוניות. זה שיח מורכב, שצריך להתחיל בבית ולהמשיך בתיכון וצריך לכלול את הבנות ואת הבנים גם יחד כדי שהשוויון יתרחש".
"ההכנסה שלנו אינה הרווח ואת זה אנחנו צריכות לזכור. למה שאני עושה אני קוראת 'מתיחת תקרת הזכוכית'. כסף הוא כוח. להיות אישה עם כוח זו תחושה זרה לנשים רבות. אני מאמינה שנשים צריכות שיהיה להן יותר כסף. יותר נשים עם כסף יפרנסו עוד נשים ביותר כסף. נשים צריכות להתרגל לתחושת הכוח הזו", מסכמת כפיר.