בעוד ההורים ועורכי דינם שקועים בדיונים סוערים סביב חלוקת רכוש, זמני השהות וגובה המזונות, יש מי שנותר לעיתים קרובות מאחור – הילדים. הם אינם צד פורמלי בהליך הגירושין, אך הם ללא ספק נושאים על גבם את ההשלכות העמוקות ביותר של הפרידה.
למרות גילם הצעיר והעובדה שאינם מבינים את שפת החוק, הם רגישים, עירניים וחשים היטב את המתח: את המבטים הכבויים, הדמעות חפוזות והנשימות הכבדות, שמנסות להסתיר את הסערה הפנימית של כל אחד מההורים. בהיעדר שיח מותאם וללא ליווי רגשי, הילדים נותרים לבדם מול שאלות גדולות ומטלטלות: איפה אגור? איפה אלמד? למה זה קורה?
הבית – שהיה עד כה עוגן של ביטחון – מתערער. העולם המוכר נסדק. ובחלל שנוצר עלולה לחדור תחושת אחריות שאינה במקומה: “אולי אם הייתי מתנהג אחרת, הם לא היו נפרדים…”
נאמנות כפולה: מלכודת רגשית מסוכנת
בפרידות רוויות קונפליקט, כשההורים שוקעים בכאב, בכעס ולעיתים במאבק משפטי ארוך ומתיש, הילד עלול להפוך – שלא ברצונו - ל”קלף מיקוח” ולאמצעי להעברת מסרים במחלוקת שבין ההורים. בקשות כמו "תגיד לאמא ש…" או "אל תספר לאבא על…" מעמיסות עליו תפקיד רגשי כבד מנשוא ומעמידות אותו במצב בלתי אפשרי.
הילד מוצא עצמו נקרע בין הרצון לרצות את שני הוריו, אותם הוא אוהב, לבין הפחד לאבד את אהבתם. כך נוצרת "נאמנות כפולה" – מצב רגשי הרסני שבו הילד חש שעליו לבחור צד, להסתיר מידע ולשמור סודות כדי לרצות את שניהם.
על פי הספרות מצוקה זו עלולה להוביל להתפרצויות זעם, ירידה בתפקוד בלימודים, הסתגרות רגשית ולעיתים אף להביא לשימוש בחומרים ממכרים – מתוך נסיון להקהות את הכאב.
במקרים קיצוניים, המצב הזה עלול להתדרדר לתופעת “ניכור הורי” – מצב בו הילד מנתק קשר עם אחד מהוריו, לא מתוך בחירה חופשית, אלא כתוצאה מהשפעה סמויה או גלויה מצד אחד ההורים. לעיתים אין צורך בהסתה ישירה: מספיקות עקיצות, מבטים, זלזול או שתיקה רווית מסר כדי לצבוע את ההורה השני בצבעים שליליים, עד כדי מחיקה רגשית.
חלופה מיטיבה: גירושין מתוך בהסכמה ובשיתוף פעולה
הליך משפטי בבית משפט יביא לסיום פורמלי של קשר – אך הוא עלול להותיר אחריו, אחרי השיח המשפטי הסוער, לא פעם אדמה חרוכה מבחינה רגשית. לעומתו, הליך המושתת על הידברות: גישור, גירושין בשיתוף פעולה או משא ומתן הוגן – מאפשר יצירת תשתית יציבה להורות משותפת ומתמשכת, גם אחרי שהזוגיות הסתיימה.
הבחירה להימנע ממאבק משפטי לטובת שיח משתף, היא צעד אמיץ, שלעיתים מנוגד לאינסטינקט הבסיסי ולדחף האנושי להגיב בכעס ובמלחמה ולרצות "לנצח", אבל זו החלטה משתלמת, רגשית ומשפחתית, שכן היא משדרת לילדים מסר ברור: "אומנם נפרדנו כזוג – אך נותרנו הורים מחויבים ומלווים ואנו יודעים לדבר ולפתור את הדברים בהסכמה בינינו".
הורים אשר מצליחים, ולרוב זה אכן אפשרי, ליצור שיתוף פעולה הורי גם בתוך המציאות של הפרידה, מעניקים לידיהם את המתנה החשובה ביותר – הידיעה שהם לא לבד - “אבא ואמא כבר לא ביחד – אבל שניהם כאן יחד בשבילי.”
ממחלוקת לחגיגה: סיפור מהשטח
טל ודורית, זוג הורים לשלושה, הגיעו אליי לגישור לאחר 15 שנות נישואין. אחת המחלוקות המרכזיות נגעה לחגיגת בת המצווה של בתם – שכן כל אחד מהם עמד על קיום אירוע נפרד. במהלך הגישור שאלתי אותם שאלה פשוטה: “מה הייתם רוצים שבִּתכם תזכור – את הקרע, או את היכולת שלכם לשתף פעולה למרות הקושי?”
השאלה הזו הפכה לציר משמעותי של שינוי. הם עברו ממיקוד בעצמם – למיקוד בילדיהם. המפגש הפך לא רק לגישור על פערים, אלא גם קידם את החתימה על ההסכם. ההסכמות נחתמו בלב שלם וחגיגת בת המצווה היתה משותפת. עבור הילדה זו לא הייתה לא רק מסיבה – אלא הוכחה שהוריה עדיין יכולים לפעול יחד למענה.
המלצות פרקטיות להורים בזמן משבר
1. הפרידו בין הקונפליקט הזוגי לתפקוד ההורי – שמרו את המחלוקות מחוץ לשדה ההורות. ילדיכם זקוקים לשקט, לא לשדה קרב.
2. הימנעו משימוש בילדים כשליחים – גם כשקשה, תקשורת ישירה בין ההורים היא חיונית. שתפו את אנשי המקצוע – לא את הילדים.
3. אל תתחרו על אהבת הילד – הורות היא ברית, לא תחרות. הילד צריך את שניכם.
4. שמרו על שגרה ויציבות – השגרה היא עוגן. שתפו פעולה בהצבת גבולות ובשגרה חדשה אך בטוחה.
5. שקלו אלטרנטיבות למשפט – גישור, גירושין בשיתוף פעולה או משא ומתן בין עורכי דין – כל אלה שומרים על הקשר ומונעים הסלמה.
6. היעזרו באנשי מקצוע – פסיכולוג, מגשר, מדריכת הורים – תמיכה מקצועית היא לא סימן לחולשה אלא לעוצמה הורית.
דבר סיום: גירושין כאחריות הורית מתמשכת
גירושין אינם סוף – אלא שינוי. בעוד הזוגיות מסתיימת, ההורות נמשכת – עם כל האחריות, הרגישות והאהבה שהיא דורשת.
הדרך שבה תבחרו להיפרד, הדרך שבה תנהלו את הקונפליקטים ואת הקשר – היא שתעצב את עולמו הרגשי של ילדכם.
הורים שבוחרים בפרידה מתוך אחריות, תקשורת בוגרת וראייה של טובת הילד – מגשימים את תפקידם ההורי ברגעים החשובים באמת. הם מאפשרים לילדיהם להמשיך להיות ילדים, גם בלב הסערה.
עו”ד דנה דרזנין – עורכת דין ותיקה, מגשרת מוסמכת לגישור לגירושין ומתמחה בגירושין בהסכמה, מייצגת צדדים וזוגות בתהליכי פרידה מורכבים מתוך אמונה עמוקה כי גם כאשר הזוגיות מסתיימת – ההורות יכולה להמשיך ולהיות מקור של יציבות, אהבה ובטחון.
עו"ד דרזנין מלמדת בלשכת עורכי הדין קורס "גירושין בשיתוף פעולה" ומרצה (מן החוץ) באוניברסיטת בר אילן לתואר שני במשפטים.
מאת עו”ד דנה דרזנין– עורכת דין ומגשרת מוסמכת, מרצה, מתמחה בדיני משפחה, בגירושין בשיתוף פעולה ובפתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט.