עונת החתונות כבר כאן, וכדאי לעמוד על הדקויות וההבדלים בין נישואים כהלכה ובין נישואים אזרחיים וידועים בציבור במקרה של פרידה או גירושין.
בשנים האחרונות אפשר לדבר על הנישואים החדשים. היום כשצד שואל את הצד השני "התינשאי לי" לא בהכרח מדובר ב"תינשאי לי" של פעם.
הסוף למוסד הנישואין?
אם בעבר היה נהוג שרוב הזוגות שבחרו למסד את הקשר ולהינשא היו עושים זאת ברבנות "כדת משה וישראל" היום אפשר לומר כי זו כבר אינה בהכרח ברירת המחדל. כך, זוגות רבים בוחרים להינשא אזרחית שלא בהתאם לדין הדתי בין אם לאור רצונם להימנע ממעבר בדלתות בתי הדין בעת הפרידה ובין אם בהיעדר אפשרות ממשית לעשות כן. תהא הסיבה אשר תהא, אנו עדים לתופעה רחבה של זוגות רבים שבוחרים שלא להינשא כהלכה ומעדיפים להינשא בנישואים אזרחיים בחו"ל או בנישואים אזרחיים בארץ שאינם מוכרים ע"י הדין הדתי ואפילו זוגות שבוחרים להישאר בסטטוס של "ידועים בציבור".
למה זה משנה?
ראשית, חשוב להבין שבני זוג יהודים אשר נישאו בחו"ל, גם אם לא נישאו בארץ כדת משה וישראל, מרגע שנרשמו בסטטוס "נשואים" במשרד הפנים ובתעודת הזהות, הם ידרשו להתגרש בביה"ד הרבני ולא כולם יודעים זאת (יש הסבורים שמספיק שנישאו בחו"ל כדי להימנע מדלתות בתי הדין וטעות בידם).
שנית, אין ספק שנישואים אזרחיים הפכו להיות נפוצים, אולם מדובר בנישואים לכל דבר. קרי,חוק יחסי ממון חל על בני זוג נשואים (גם אם אינם נשואים כהלכה). משמע- שבמועד הפרידה ובהיעדר הסכם ממון ו/או נסיבות מיוחדות, כלל הרכוש שצברו הצדדים ממועד הנישואים ועד למועד הקרע יתחלק שווה בשווה בין השניים.
ומה המסקנה? כל זוג כמובן יכול לבחור את הדרך הנוחה והרצויה עבורו למסד את הקשר אם בכלל. יש שעדיפו להינשא "כהלכה" כדת משה וישראל, יש שיעדיפו נישואים אזרחיים בחו"ל (או טקס אזרחי בארץ) ויש שיעדיפו שלא להינשא כלל ולהישאר בסטטוס של "ידועים בציבור".
אין כאן נכון ולא נכון. אבל חשוב להבין כי רק במקרה ובו בני הזוג היהודים לא נרשמו במשרד הפנים כ"נשואים" רק אז הם יימנעו ממעבר בדלתות בית הדין הרבני בעת הפרידה (וכן כאשר אחד מבני הזוג אינו יהודי ואז עסקינן בהליך התרת נישואין בביהמ"ש לענייני משפחה).
לקראת עונת החתונות הקרובה, כדאי רצוי ומומלץ לכל זוג לערוך הסכם ממון לשם הוודאות להמשך היחסים. בין אם מדובר בזוג שנישא כהלכה ובין אם לא. בין אם מדובר בזוג נשוי ובין אם מדובר בידועים בציבור (שאז חוק יחסי ממון לא חל והסכנה אף גבוהה כפליים שכן אין חוק ברור אלא רק פסיקות שמשתנות).
מטרת הסכם הממון לקבוע את המשטר הרכושי שיחול על מערכת היחסים של הצדדים (שיתוף או הפרדה רכושית חלקית או מוחלטת). לרוב, אנשים נוטים לחשוב כי רק במקרה והגיעו עם רכוש שצברו לפני מיסוד היחסים יש צורך בעריכת הסכם ממון אולם אין הדבר נכון. במסגרת הסכם הממון ניתן להתייחס לסוגיות רבות להמשך הדרך במטרה ליצור וודאות כלכלית לשני הצדדים- כמו ניהול משק הבית המשותף, אופציות ומניות, עסק משפחתי, זכויות סוציאליות, חשבונות בנק, רכישת דירה פרטית/להשקעה כאשר מטרת העל היא ליצור וודאות ולמנוע חיכוכים ומריבות ביום שאחרי.
כאשר מדובר בזוג נשוי, הכלל הוא כי בהיעדר חריגים ובהיעדר הסכם ממון הקובע אחרת, במקרה של גירושין כלל הרכוש שנצבר יתחלק בין הצדדים שווה בשווה (והרכוש שנצבר לפני הנישואים יישאר של אותו צד). כאשר מדובר בזוג ידועים בציבור שלא נישאו, חוק יחסי ממון לא חל עליהם ומשכך ברירת המחדל לאיזון המשאבים משתנה. כך, כדי לזכות במחצית הרכוש יש לבחון את מערכת היחסים ולהוכיח כי היתה כוונת שיתוף בין הצדדים.
לסיכום, כדי למנוע מחלוקות בהמשך וליצור וודאות למקרה של גירושין או פרידה, לכל הזוגות מומלץ לערוך הסכם ממון (אלו שבחרו להינשא דתית/אזרחית) ואלו שלא. חשוב לזכור כי נישואים אזרחיים בחו"ל או בארץ לא מונעים את סמכות בית הדין הרבני לדון בגירושין, כך שבמקרה של פרידה עדיין בני הזוג ייאלצו לעבור בבית הדין הרבני, ובתנאי ושניהם יהודים.
הכותבת הינה עו"ד, הילה וינטרוב מומחית בתחום המשפחה והגירושין www.hilaweintrob.co.il