מאות אלפי ישראלים חזרו השנה משירות מילואים – חלקם אחרי שבועות ארוכים של לחימה, תעסוקה מבצעית, או התנדבות ממושכת של מאות ימים. רבים מהם גילו עם חזרתם שלמרות כל ההבטחות – דבר לא באמת השתנה. העבודה אולי עדיין קיימת, אבל התחושה ברורה: הם פחות רצויים.
וכמו שאמר אחד ממנהלי הצוותים למילואימניק שחזר אחרי חודש: "גם אנחנו היינו צריכים אותך כאן. תנסה לחשוב על זה בפעם הבאה שאתה נשאר כל כך הרבה זמן.
"הלקוחות שפונים אלינו בין היתר קצינים בכירים, מנהלים עם ניסיון רב שזומנו לשימוע לאחר התקופה המוגנת- מספרים על שיטה שקטה ומדאיגה: "לא נאמרת מילה ישירה על השירות, אבל כל הסימנים שם"/
המסר ברור: השירות שלך חשוב – אבל לא כשזה בא על חשבון תפוקות, יעדים ורווחים.
החוק קיים – אבל הוא כמעט חסר אונים
חוק חיילים משוחררים, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוקים נוספים מבטיחים הגנה. אבל הם נשארים לרוב על הנייר.
מעטים העובדים שיעזו להגיש תלונה או תביעה אחרי שחזרו מהמערכה, ומעסיקים יודעים את זה. גם אם החוק מחייב אישור מיוחד לפיטורים – הדרך לעקוף את זה פשוטה: פיטורים "משיקולים ענייניים", קיצוצים, "שינוי ארגוני".
בשוק תעסוקה שבו גמישות היא שם המשחק, משרתי המילואים מוצאים עצמם חשופים – בלי גיבוי ממשי.
לא איום – אלא הזדמנות
אם המדינה באמת רוצה להגן על משרתי המילואים – הגיע הזמן לשנות כיוון. לא עוד ענישה, אלא תמרוץ:
• הטבות מס משמעותיות לעסקים המעסיקים משרתי מילואים פעילים.
• עדיפות במכרזים ממשלתיים לחברות עם מדיניות פרו-מילואימניקים.
• דירוג ציבורי של "מעסיקים תומכי שירות” – כמו תו תקן חברתי.
לשנות את כללי המשחק
אנחנו חיים על חרבנו מקום המדינה, חיילי מילואים במדינה שלנו הם לא מותרות - כאשר משרתי מילואים יהיו נכס עבור מעסיקים – ולא נטל – האווירה תשתנה.כי היום, בפועל, השוק לוחש אמת עגומה: "אתה משרת את המדינה? אתה פחות משתלם לנו".
וזה – דבר שצריך להפסיק להיות לגיטימי.