צפיתי לאחרונה בראיון יוצא דופן עם הכלכלן הבכיר שלמה מעוז, בו הוא מחמיא לחוסן של כלכלת מדינת ישראל, גם בעת המלחמה המתמשכת, וצופה כי עד 2026 יגיע המשק הישראלי לפריחה של ממש. כאיש נדל"ן משך חמישה עשורים המעורה היטב בקהילה הכלכלית, אתייחס להלן לתרחיש האופטימי אותו צפה מעוז.
ראשית, אכן מעוז צדק בכך שביחס לתרחישי האימים שהיו במהלך המלחמה, שמר המשק הישראלי על חוסן ויציבות יחסית, זאת למרות ההוצאות האדירות על המלחמה המסתכמות עד כה בכ-200 מיליארדי שקלים בקירוב, ולמרות הגיוס של מאות אלפי אנשי מילואים.
שנית, אכן על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית ישראל מוקמה ב-2024 במיקום המכובד, 35 מתוך 185 מדינות שנסקרו. התוצר לנפש אצלנו עומד על כ-55 אלפי דולרים, ועקפנו בין היתר מדינות דוגמת יפן, גרמניה והממלכה המאוחדת(בריטניה).
שלישית, גם בפרמטרים נוספים דוגמת הצריכה לנפש ורמת החיים, אנו עומדים במקום טוב למעלה בדרוג , זאת למרות המיסוי וההיטלים השונים שהיו עקב הוצאות המלחמה ועובדה זו באה לידי ביטוי גם בסקרים שונים המצביעים אודות שביעות הרצון של הישראלים מהחיים בישראל, מקום 8 בעולם, זאת כאמור על אף ולמרות המלחמה המתמשכת.
ויחד עם זאת ועל מנת לממש את התרחיש של מעוז, יש לטעמי לקחת בחשבון את הנקודות הבאות:
- ראשית, להשביח את כל מה שקשור לפריון בעבודה, נתון בו מפגרת ישראל באופן משמעותי, בכ-30 אחוזים לעומת הממוצע במדינות ה-OECD וכ-60 אחוזים לעומת מדינות ה-G7
- שנית, בד בבד הצמיחה במשק הישראלי רחוק ממיצוי הפוטנציאל שלו, תוצאה ישירה מכך ששני מגזרים, הערבי והחרדי, המונים ביחד כ-3.3 מיליון, כשליש מכלל תושבי ישראל, נוטלים בו חלק נמוך יחסית.
- שלישית, הירידה בהישגי תלמידי ישראל במקצועות הליבה, מתימטיקה ואנגלית, בהם היא ממוקמת במקום ה-27 בלבד מתוך 32 מדינות. ברור כי גם נתון זה קשור לסעיף הקודם לגבי חשיבות שילוב החרדי והערבי במשק, כולל השבחת מערכת החינוך הקשורה אליהם.
- רביעית, הנני ממליץ למקבלי ההחלטות להמשיך ולטפח שוק התעשיות הביטחוניות שזוכה לשגשוג בזמן המלחמה, זאת לצד המשך התאוששות ענף ההייטק.
- חמישית, כנ"ל לטפח את ענף התיירות שרחוק מאוד ממימוש הפוטנציאל שלו וככל שנתקרב לסיומה של המלחמה, יוכל לממש את השילוב של מדינה שטופת שמש, היסטוריה, טבע ואתרי בריאות ייחודיים בעולם כולו.
- שישית, ובלי נדל"ן, כמובן, אי אפשר. העובדה שבמהלך השנים הולך ופוחת אחוז הישראלים שבבעלותם דירה וכיום מספרם מגיע לכ-3.3 מיליון, כשליש מאוכלוסיית המדינה, מטרידה ביותר, ועל מקבלי ההחלטות לנסח סוף סוף תכנית לאומית אסטרטגית מקיפה שתדאג להכפיל ולשלש את התחלות הבנייה ולמצוא מזור לשוק מקרטע זה.
לסיכום, אכן צודק שלמה מעוז בכך שהפתענו את עצמנו, ואולי את העולם כולו, בחוסן ובעמידה של המשק שלנו, אך על מנת שאכן עד שנת 2026 נגיע פריחה כלכלית המיוחלת, על מקבלי ההחלטות לפעול על מנת לטפל בנקודות התורפה ולדאוג להורדת ריבית מסיבית שכן האינפלציה עומדת על 3%-4%. רק כך נגיע ליעד.
***
כתבה שיווקית בחסות קבוצת "מזרחי ובניו"; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.