בשנים האחרונות ניכרת מגמה מטרידה: מאות בעלי נכסים בשכונת התקווה בתל אביב נדרשו לשלם לוועדה המקומית היטלי השבחה בסכומים גבוהים למרות הספק הרב אם הגביה מוצדקת וחוקית.
מהו היטל השבחה? היטל השבחה משולם לוועדה המקומית, עקב עליית הערך של הקרקע בעיקר עקב השינויים בתוכניות בנין העיר וזכויות הניצול. ההיטל נדרש ומשולם במקרה של "מימוש" זכויות. "מימוש" פירושו בין היתר קבלת היתר לבנייה או ביצוע מכירה של הנכס. שיעור ההיטל הוא גבוה: כ- 50% משווי ההשבחה. ההסדר הרלוונטי מופיע ב"תוספת השלישית" של חוק התכנון והבניה.
סעיף 19(ב)(1) לתוספת השלישית מעניק פטור מיוחד: הוא קובע כי לא תחול חובת תשלום היטל השבחה בשל השבחה במקרקעין למגורים המצויים באזור שהממשלה הכריזה עליו כעל שכונת שיקום. שכונת התקווה הוכרזה כשכונת שיקום והמשמעות הפשוטה של הסעיף הינה לכאורה כי בגין נכסים בשכונת התקווה, שהוכרזה כשכונת שיקום, יחול פטור מתשלום ההיטל.
עם זאת, הוועדה המקומית תל אביב יפו סבורה אחרת: היא דורשת לגבות את ההיטל בכל מקרה של מכירה וזאת בטענה שהפטור שניתן אינו חל במכירה או בהעברת זכויות, אלא אך ורק בהרחבת הבינוי הקיים על ידי בעל הנכס הנוכחי.
לדעתנו עמדה זו שגויה במספר היבטים.
ראשית דבר - לשון החוק: משמדובר בהוראת פטור אין לצמצם באופן מלאכותי את תחולתה על דרך של פרשנות מצמצמת.
שנית - המטרות שלשמן נחקק הפטור האמור: מטרות הפטור הינן מטרות ציבוריות, חברתיות וסביבתיות. הפטור נועד בעיקר על מנת לקדם ולעודד שידרוג של אזורים אשר בהם יש עניין ציבורי בפיתוח ובשידרוג שלהם. לפיכך לא נכון לצמצם את הפטור באופן מלאכותי רק לבעל הנכס שמרחיב את הבניה הקיימת אלא להעניקו גם לבעל הנכס שמוכר את הנכס. הרי מכירת הנכס כשלעצמה יכולה לקדם את השידרוג של השכונה, כידוע שידרוג כזה של נכסים עשוי להתקבל גם ואולי בעיקר באמצעות רוכשים חדשים המשקיעים במקרקעין ומפתחים אותם.
לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו הגיעו לדיון בסוגיה זו מספר מקרים שהדיון בהם אוחד. בית המשפט המחוזי אימץ החלטות של ועדות ערר ודחה את עמדת הועדה המקומית בקבעו כי הפטור חל גם במקרה של מכר או העברת זכויות. הועדה המקומית לא השלימה עם התוצאה והגישה ערעור לבית המשפט העליון. הערעור עדין לא הוכרע והסוגייה עודנה תלויה ועומדת כאמור בפני בית המשפט העליון. למרות זאת הועדה תוך התעלמות מההחלטה בבית המשפט המחוזי, דורשת מהתושבים להמשיך ולשלם היטלי השבחה כאילו לא התקבלו כל החלטה שיפוטיות בנושא.
מעבר להיבט המשפטי, מדובר במכשול חברתי וכלכלי שמציבה הוועדה שלא לצורך. שכונת התקווה מאופיינת באוכלוסייה מגוונת שחלקה משתייך למעמד סוציואקונומי נמוך. מדיניות הוועדה מקשה על תושביה לממש את זכויותיהם ומטילה עליהם נטל כספי כבד. במקום לעודד שיקום ופיתוח עירוני, היא מכבידה עליהם באמצעות היטלים לא מוצדקים, מה שמעכב הליכי התחדשות עירונית, השקעה ופיתוח.
בהנחה שבית המשפט העליון ידחה את ערעורה של הועדה המקומית ויקבע כין אכן במקרים האמורים יש להעניק את הפטור כלשון החוק, האם אז תשיב הועדה המקומית את היטלי ההשבחה שגבתה שלא כדין מכל מי ששילמו אותו? האם יושבו ההיטלים גם למי שלא הגישו ערר על החיוב? לצערנו התשובה לשאלה זו אינה ברורה.
מסתמן לפיכך כי עדיף למי שנדרש לשלם היטל כזה לפעול למיצוי זכויותיו על דרך הגשת ערר.