בלית ברירה, לאחר כישלון כל מאמצי ההידברות עם הסרבנים בפרויקט פינוי בינוי, יש הכרח לפנות לבית המשפט המחוזי שיורה לסרבנים לחתום על מסמכי העסקה ולעיתים גם ישית עליהם חיובים כספיים גבוהים מאוד המשקפים את הנזק האדיר שגרמו.
בתי המשפט המחוזיים עושים מלאכתם נאמנה, נכנסים לעובי הקורה, בוחנים את טענות בעלי הדירות התומכים בפרויקט ומקשיבים היטב לטענות הנגד של הסרבנים. בתום ההליך המשפטי מוצאים בתי המשפט, כמעט תמיד, כי ראוי להעדיף את טובת בעלי הדירות (והציבור בכללותו) ולקדם 'מטרות על' כמו בניית ממ"דים וחיזוק מבנים לרעידות אדמה. אך אם יתברר שהסרבנים מופלים לרעה או שהפרויקט פוגע או מתעלם מזכויותיהם, רשאים בתי המשפט לבטל את הפרויקט או לכפות שינויים בעסקה אשר יתקנו את פגמיה.
אולם, הבעיה המשמעותית והכואבת היא הזמן... משך הזמן לניהול ההליך המשפטי הוא רב מאוד ובנתיים מתעכב הפרויקט בשלביו הקריטיים ולאחר שנים שהושקעו בו מיליוני שקלים, עמל רב של גורמי מקצוע ואינסוף תקוות וציפיות של מאות בעלי דירות שמייחלים לקידומו של הפרויקט.
משך הזמן הרב שאורך ההליך המשפטי נובע מהפרוצדורה המשפטית הנוהגת, לפיה מוגשים כתב תביעה וכתב הגנה, מתקיימים דיונים ונחקרים עדים, מוגשים סיכומים וניתן פסק דין. יש לזכור כמובן את האפשרות הקיימת תמיד לכל אחד מן הצדדים להגיש ערעור לבית המשפט העליון, דבר כשלעצמו יארך עוד חודשים ואפילו שנים נוספות.
בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה נסללה דרך משפטית להתמודד עם בעיית רכיב הזמן. פסק הדין הוא בשורה של ממש.
לבית המשפט הוגשה תביעה על ידי 93 משפחות שחתמו בשנת 2022 על הסכם פינוי בינוי במסגרתו יהרסו 94 דירות קיימות ברחובות דויד שמעוני 31,32,33 ורחוב צפרה 1,2,3 בחדרה ויבנו במקומן 530 דירות חדשות. התביעה הוגשה כנגד שני סרבנים שטוענים לזכויות באחת הדירות.
אלא, שבנוסף לכתב התביעה הגישו בעלי הדירות גם בקשה ל"סעד זמני" במסגרתה ביקשו מבית המשפט למנות באופן מיידי בעל תפקיד שיחתום על מסמכי העסקה במקומם של הסרבנים וזאת מבלי להמתין עד לסיום הדיון בתביעה עצמה. בעלי הדירות טענו בבקשה לסעד זמני, כי הם בעלים של 93 דירות שחתמו על הסכם פינוי בינוי מול החברה היזמית וכי הסרבנים הם בעלים של דירה אחת מתוך 94 הדירות בפרויקט ומסרבים לחתום על ההסכם עקב סכסוך פנימי ביניהם בנוגע לזכויות בדירה ולכן יש לכפות עליהם לחתום.
בעלי הדירות טענו עוד, שמדובר במתחם מגורים מט ליפול, אשר נבנה בשנות ה- 50 של המאה הקודמת ואינו עומד באף תקן מודרני והביעו חשש מרעידת אדמה, היעדר ממ"ד ומערכת ניקוז שופכין שעולה על גדותיה.
נטען עוד על ידי בעלי הדירות, כי מדובר במיזם כלכלי מיטבי עבור בעלי הדירות וכי הנזק שעלול להיגרם להם כתוצאה מסירוב הסרבנים לחתום על ההסכם הוא עצום ויוביל למגורים של מאות דיירים בבניינים בלתי ראויים ואף יגרום להם ולחברה היזמית נזק כלכלי אדיר של מיליוני שקלים.
מנגד, טענו הסרבנים, כי התמורה שמוצעת להם איננה הוגנת והם צריכים לקבל 2-3 דירות ולא דירה אחת והסבירו שמתנהל ביניהם הליך משפטי נפרד שיקבע מי מהם הוא בעל הזכויות בדירה ועד שעניין זה יוכרע הם אינם צריכים לחתום על הסכם הפינוי בינוי.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, החליט בית המשפט לקבל את הבקשה לסעד זמני. נקבע, כי המחלוקת בין הסרבנים בעניין הזכויות בדירה אינה מעניינם של בעלי הדירות האחרים במתחם וכי "אין לאפשר מצב בו מיזם שבמסגרתו אמורים 93 בעלי זכויות בדירות לשפר את מגוריהם ואת ביטחונם האישי, יעצור מלכת עקב מחלוקת לגבי הזכויות בדירת המריבה והיקפן".
נקבע עוד, כי זהו אחד המקרים החריגים והמיוחדים המצדיקים את מתן הסעד הזמני כבר בשלב זה. סופו של דבר, מינה בית המשפט בעל תפקיד והורה לו לחתום מיידית על הסכם הפינוי בינוי בשם הסרבנים וזאת כנגד העמדת בטוחה לסרבנים בדמות שלוש דירות למקרה בו תתקבל טענתם לעניין כמות הדירות שהם זכאים לקבל כתמורה.
נמצאנו למדים, כי קיים מתווה משפטי שעשוי לזרז באופן משמעותי את קידום הפרויקט במקרה בו קיימים 'דיירים סרבנים'. על מנת ליישם את המתווה המקוצר יש לעתור למתן סעד זמני, היינו מתן צו עשה לחתימה מיידית של הסרבנים על ההסכם כדי לאפשר את הריסת הבניינים וביצוע עבודות הבניה ולצד זאת ניתן להמשיך בדיון בתביעה העיקרית עד להכרעה בעניין זכויותיהם של הסרבנים והתמורה לה הם זכאים בפרויקט. ככל שימצא, כי הסרבנים קופחו אזי ניתן יהיה לתקן את הקיפוח וזאת מבלי לעכב את הפרויקט. זהו המהלך הנכון והמתבקש שיסייע למזער נזקים ולמנוע את העיכובים המתסכלים שגורמת תופעת הסרבנים.