עם דרכון זר ביד ותארים מרשימים מאוניברסיטאות מובילות – דמיטרי, אמה, אלחנדרו, ג'סי ונתן היו יכולים לפתח קריירה מקצועית בכל מקום בו חפצו מסביב לעולם. אלא שלמרות המלחמות, השמועות על המצב הפוליטי והחשש מיוקר המחיה, נטיית הלב של כל אחת ואחד מהם כיוונה אותם לעלות למדינת ישראל במטרה אחת – להשתקע ולהקים להם בית.  

כעת, ערב יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל ובעיצומה של שנה סוערת להייטק הישראלי – הם מתייצבים לשיחה אינטימית בה הם חושפים בפנינו מה גרם להם לחצות אוקיינוסים כדי להגיע דווקא לכאן, וכיצד דווקא המלחמה חידדה להם יותר מאי פעם את הצורך להישאר בישראל.

דמיטרי זינובייב, Trullion (צילום: Trullion)
דמיטרי זינובייב, Trullion|צילום: Trullion

"עזבתי הכול כדי להתחיל את החיים מחדש במקום בטוח" | דמיטרי זינובייב (32), במקור מרוסיה, מפתח תוכנה ב־Trullion

אחרי שגדל בסיביר הקפואה, דמיטרי זינובייב חשב בשנת 2019 שכבר מצא את מקומו במוסקבה כמפתח תוכנה. אלא שתכניות לחוד ומציאות לחוד – עקב הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, דמיטרי ובני משפחתו נאלצו הבינו שעליהם לבצע חישוב מסלול מחדש והחליטו יחדיו לעזוב את רוסיה מהר ככל הניתן.

"רצינו לעזוב למקום בו נוכל לבנות חיים חדשים ובטוחים – וקיבלנו את ההחלטה לעלות לישראל", הוא משחזר. "עזבנו את כל מה שהיה מוכר לנו – בית, קריירה, חברים ובני משפחה, והתחלנו את החיים שלנו מחדש בארץ זרה עם הרבה תקווה לעתיד טוב יותר".

מספר חודשים לאחר שהגיעו לארץ והתמקמו ברמת גן, דמיטרי החל לעבוד בחברת ההייטק Trullion, אשר יזמה פרויקט לגיוס עובדים מרוסיה ואוקראינה כדי לסייע לאנשים מאזורים אלו עקב המלחמה. "אחד הדברים הראשונים שהפתיעו אותנו בישראל היה עד כמה אנשים כאן חמים ומסבירי פנים", הוא מגלה. "מכיוון שלא הייתה לנו משפחה בישראל, החברים בעבודה הזמינו אותנו לחגוג איתם את החגים כדי שנרגיש שייכים, ואפילו עזרו לנו להתגבר על פערי השפה ולסייע לנו בניהול החשבונות או כל דבר אחר שהיינו צריכים".

אך למרות שעלו לישראל כדי להתחמק מתופת המלחמה באוקראינה – ב-7 באוקטובר דמיטרי ובני משפחתו נקלעו למלחמה נוספת, הפעם בישראל. "כששמענו את האזעקה בבוקר, חשבתי בהתחלה שזו אזעקת שווא – אבל די מהר הבנו את גודל האירוע", נזכר דמיטרי. "הימים הראשונים היו מטלטלים. היה לי קשה להתרכז בעבודה ורוב הזמן ניסיתי להרגיע את בני המשפחה ברוסיה".

עם-זאת, דמיטרי מדגיש כי המחשבה לארוז שוב את המזוודות כדי לחפש שוב מקום שקט יותר לבני משפחתו לא חלפה בראשו. "אני רוצה להישאר פה, לעזור כמה שניתן ולהיות פעיל חברתית. בתחילת המלחמה מאוד רציתי לעזור אבל לא ידעתי איך –  העברית שלי הייתה מוגבלת ולא היה לי ניסיון צבאי.  בשלב מסויים, נתקלתי בהודעה בקבוצת הייטק לדוברי רוסית שמחפשים נהגים מתנדבים – וכך מצאתי את עצמי מוביל ציוד בכל רחבי הארץ, מאוכל לחיילים ועד לפינוי משפחות".

"לא דמיינתי שתפרוץ מלחמה כזו בישראל – אבל ראיתי בעקבותיה מעשי סולידריות ונחישות מעוררי השראה", הוא מוסיף. "נכון שלפעמים נראה שקשה לתכנן פה את העתיד ושהחיים לא תמיד מושלמים, אבל אנחנו אוהבים את המדינה ורואים את העתיד שלנו פה. אני דווקא חושב שישראל יציבה מאוד מבחינה ביטחונית בשונה מהפתעות שעלולות לצוץ במדינות אחרות בעולם. אם למשל אירופה תיקלע למלחמה, לדעתי הם לא יגלו את אותו כושר ביצוע של מדינת ישראל בעורף ובחזית. לכן דווקא כאן – אני מרגיש ביטחון".

אמה ליפסקי, קרן 10D (צילום: עומר הכהן)
אמה ליפסקי, קרן 10D|צילום: עומר הכהן

"הרגשתי שאני צריכה להיות כאן – לעזור ולחזק את אלו שממשיכים ליזום גם תחת אש" | אמה ליפסקי (31), במקור מבלגיה, משקיעה בקרן 10D

בשונה מסיפורו של דמיטרי, כאשר אמה ליפסקי הגיעה במסגרת עבודתה לשליחות בישראל, היא כלל לא התכוונה להשתקע בארץ לצמיתות. אמה, ילידת בריסל, הספיקה עד גיל 30 להשלים תואר ראשון בסטטיסטיקה וניהול באוניברסית UCL בלונדון, תואר שני במימון באוניברסיטת-MIT, ובנוסף לגור במעל לעשר ערים שונות ברחבי העולם במסגרת עבודתה כיועצת תקשורת בחברת מקינזי ושות'.

במסגרת עבודה זו, אמה הגיעה בשנת 2021 למשרדי החברה בתל-אביב לתקופה של שישה חודשים, שמאז רק הלכו והתארכו. "לאחר שהגעתי לישראל, מהר מאוד גיליתי שמשהו כאן שונה", היא מתארת. "נשאבתי לאנרגיה של תעשיית ההייטק המקומית, לקצב של העבודה, לחדשנות ולתחושת הקהילתיות העמוקה של הישראלים. במהלך התקופה הזו גם פגשתי את בן זוגי, ובעקבות זאת הארכתי את השהות שלי עד שלבסוף החלטתי ב-אוקטובר 2022 לעשות עלייה".

עם-זאת, ההחלטה לעלות לא הייתה רק קשורה לזוגיות או עבודה. "גדלתי בבית ציוני שהושפע מאוד מסיפורי סבי וסבתי שרצו לעלות לישראל אבל הדבר לא התממש", אמה מסבירה. "לאחר שעליתי חקקתי על שרשרת את המשפט: 'אם לא עכשיו - אז מתי?' שסבי נהג לומר. מבחינתי, הרגשתי שהגשמתי חלום משפחה".

כפרצה המלחמה בבוקר שמחת תורה – אמה בדיוק הייתה בביקור בארצות הברית לרגל החגים. "התעוררתי לבוקר של חדשות מזעזעות", היא משחזרת. "לצפות בכל מה שקורה מרחוק היה שובר לב וחסר אונים. הרגשתי צורך עצום להיות קרובה כדי לתמוך במדינה ברגעיה הקשים".

לאחר שהות קצרה בבלגיה עקב השבתת הטיסות לארץ – אמה שבה לישראל וגילתה מדינה אחרת: "אני זוכרת שנדהמתי מהחוסן והנחישות של הישראלים. כולם עשו משהו: התנדבו, נלחמו, סייעו או המשיכו ליזום כדי להניע את הכלכלה. להיות חלק מזה, אפילו בצורה קטנה, היה משמעותי מאוד בעיניי", היא מדגישה. "אני חושבת שכל עולה חדש, במיוחד בזמנים של חרדה וכאוס, שאל את עצמו האם הוא נמצא במקום הנכון. אבל אני הרגשתי שלהישאר כאן זו הדרך הנכונה לתרום, ושדווקא עכשיו עליי לתמוך בחברות שאני עובדת איתן, להביא השקעות זרות לישראל ולעזור לשמור את הכלכלה חיה גם בזמנים קשים.

"בסוף", מוסיפה אמה, "החזון הציוני היה לא רק להקים מדינה – אלא שיהיה לעם היהודי מקום להיאחז בו גם בזמנים קשים. לכן ההיאחזות בישראל דווקא בתקופה הזו,  היא מעשה של סולידריות עם הקהילה הישראלית, וגם תרומה קריטית לעתיד המדינה. אני מאמינה שנצליח יחד להתגבר על כל האתגרים ונדאג לכך שהחדשנות החשובה ביותר בעולם – תמשיך לצאת מכאן".

אלחנדרו סטיבלמן, IVIX (צילום: דורון לטזר )
אלחנדרו סטיבלמן, IVIX|צילום: דורון לטזר

"החתונה התבטלה ונקראתי למילואים – אבל מעולם לא חשבתי לעזוב את ישראל" | אלחנדרו סטיבלמן (35), במקור מארגנטינה, מנהל מוצר בחברת  IVIX

סיפורו של אלחנדרו סטיבלמן מתחיל קצת מוקדם יותר מאשר זה של אמה ודמיטרי. הוא עלה לישראל עם משפחתו כשהיה רק נער בן 14, והספיק לשרת בצה"ל ולהשתלב בהמשך בהייטק הישראלי כמנהל מחלקת מוצר בחברת הסטארט-אפ IVIX.

אלא שהשנה החולפת הייתה מטלטלת במיוחד עבורו – ערב מסיבת הרווקים של אלחנדרו ו-12 ימים בלבד ליום חתונתו, החלה המלחמה ששינתה את תוכניותיו מקצה לקצה. "אני זוכר שפשוט כעסתי על המצב והייתי עצוב ברמה שאי אפשר היה להסביר. החתונה נדחתה, גויסתי מיד למילואים, ותוך כדי התחלתי לקבל מאות טלפונים והודעות ממשפחה וחברים בחו"ל שדאגו לשלומי. לא תיארתי לי שדבר כזה יכול לקרות לנו, האדמה ממש רעדה יחד עם הלבבות של כולנו ופעם ראשונה שהרגשתי חוסר יציבות בפן האישי במדינה שלנו".

עם-זאת, אלחנדרו מדגיש כי לצד הביטחון שהתערער – האהבה למדינה נותרה חזקה מתמיד: "מעולם לא חשבתי לעזוב את ישראל", הוא מבהיר. "אני אמנם דובר מספר שפות ומחזיק כמה דרכונים שמאפשרים לי לצאת ולעבוד כמעט בכל מקום בעולם, אבל מבחינתי ישראל זה הבית שלי, המקום עליו המשפחות שלנו התפללו ולחמו במשך אלפי שנים, והמקום בו גם אגדל את ילדיי ".

אל מול דבקותו הגדולה למדינת ישראל, אלחנדרו מודע היטב לתופעה שהתפתחה מאז פרוץ המלחמה במסגרתה הייטקיסטים רבים בוחרים לעזוב את ישראל דווקא בשעה זו. "עזיבה לא פותרת את הקושי – היא פשוט מעבירה אותו למקום אחר", הוא מדגיש. "נכון, בישראל יש הרבה אתגרים, אבל לחיים שלנו כאן יש עומק ומשמעות. האנשים שצמחו כאן והקימו עסקים וחברות מסחריות, הם לא רק חלק מהמדינה – אלא הם אלה שמחזיקים אותה. לכן, דווקא בתחום ההייטק שבו הכלכלה מבוססת על אנשים ולא רק על משאבים, האנשים הללו חייבים להישאר כי ההשפעה של כל אחת ואחד מהם על איך המדינה הזו תיראה בעתיד היא עצומה".

ג'סי אמדו, Seemplicity‏ (צילום: Seemplicity‏)
ג'סי אמדו, Seemplicity‏|צילום: Seemplicity‏

 "הזדעזעתי כשראיתי איך תולשים פוסטרים של חטופים בלונדון" | ג'סי אמדו (27), במקור מבריטניה, עובדת ב-Seemplicity

גם ג'סי אמדו עלתה לארץ בגיל יחסית צעיר, כאשר בשנת 2019, בעודה בת 22, היא החליטה להגיע ארצה כדי ללמוד תואר שני בממשל עם התמחות בלוחמה בטרור באוניברסיטת רייכמן. אלא שהיא לא תיארה לעצמה גם בחלומות הגרועים ביותר - עד כמה התואר שלה צפוי להיות רלוונטי למציאות הביטחונית בישראל רק ארבע שנים אחרי.

יום לפני השבת השחורה, ג'סי טסה לביקור בלונדון – שם נאלצה לשהות בימים הראשונים של המלחמה. אלא שדווקא שם, בעיר הולדתה, היא חוותה מספר אירועים שחיזקו את ישראליותה: "העובדה שהייתי במדינת המוצא שלי בזמן המלחמה וראיתי כמה מעט אמפתיה יש שם לקורבנות, אפילו זלזול מוחלט – פשוט עוררה בי דחיה", היא מדגישה. "יש הרבה דברים שאני אוהבת בלונדון, אבל לראות פוסטרים של חטופים נקרעים מול עיניי, מבלי שמישהו ינקוף אצבע, היה פשוט מזעזע. למרבה הצער, זה לא הפתיע אותי".

היום, לאחר שחזרה ארצה, ג'סי מדגישה שהיא אינה שוקלת לעזוב את ישראל ואף מציינת את השינוי האישי שחוותה עקב המלחמה. "מאז ה-7 באוקטובר, אני הרבה פחות סובלנית כלפי שתיקה או ניטרליות", היא טוענת. "העובדה שאנשים מסביב לעולם תומכים או מנסים להצדיק את מה שקרה, מעוררת בי דאגה עמוקה לעתיד – נראה שאנחנו הולכים לעולם שמנרמל או מהלל טרור. מבחינתי – אסור לתת לטרור לנצח".

בצל האנטישמיות המשתוללת בעולם, ג'סי, אשר עובדת בחברת הסייבר Seemplicity, גם פונה לאנשי הייטק מחו"ל שחושבים לעבור ארצה אבל מהססים בגלל המלחמה: "אם אתה הייטקיסט וחושב לעבור לישראל – אל תיתן למצב הביטחוני לעצור אותך", היא מדגישה. "המצב הביטחוני צריך להיות אחד הדברים האחרונים שצריכים להטריד אדם שעובר לכאן. כן, יש אזעקות ולפעמים צריך לרוץ למרחבים מוגנים, אבל לישראלים יש יכולת מדהימה להמשיך הלאה למרות כל האתגרים – וזו הסיבה שאני מרגישה כאן בטוחה".

נתן לוי, Quantum Machines (צילום: Quantum Machines)
נתן לוי, Quantum Machines|צילום: Quantum Machines

"עליתי לישראל כדי לעזור לבנות אותה – עכשיו פשוט יש קצת יותר עבודה" |  נתן לוי (40), במקור מצרפת, דירקטור תוכנה ב־Quantum Machines

כמו ג'סי, גם נתן לוי הגיע לישראל מסיבות אקדמאיות. לאחר שסיים את התואר השני, לוי החליט לעזוב את פריז ולעלות לישראל כדי להתחיל את לימודיו לדוקטורט. "ההתחלה לא הייתה כל-כך פשוטה", הוא מספר. "עליתי לבדי ארצה ללא קרובי משפחה מדרגה ראשונה, אבל החום האנושי בישראל סייע לו להתאקלם במהירות. למרות שכמעט ולא הכרתי אף אחד, הוזמנתי ליותר ארוחות שישי ממה שיכולתי להגיע אליהן. אנשים שלא היו קשורים אליי משפחתית התייחסו אליי כבן משפחה – וזה מה שגרם לי להרגיש שאני שייך לישראל, שכאן זה באמת הבית".

לאחר שהתאקלם בארץ, נתן השתלב בתעשיית ההייטק הישראלית כדירקטור תוכנה בחברתQuantum Machines הבונה מחשב קוואנטי – עבודה אותה הוא מגדיר כ-"הגשמת חלום". אלא שב-7 באוקטובר, נתן כמעט חזה בחלום ושברו: "בתחילת האירועים שקלנו לעזוב את ישראל, באמת פחדנו לחיינו", הוא מודה. "בנינו מחסומים מעץ כדי לנעול את הממ"ד מבפנים. הרגשנו שאין שום איום שאפשר להגדיר כבלתי סביר ועלינו להתכונן לגרוע מכל".

אולם ככל שהימים חלפו, נתן ואשתו החליטו כי דווקא בצל הקשיים האתגרים – מחובתם להישאר בארץ: "ישראל היא הבית, היא המקום שלנו", הוא מדגיש. "בתור נער צעיר, הייתי חבר בתנועת נוער ציונית בצרפת ותמיד חלמתי לעלות לישראל כדי לעזור לבנות אותה. לכן, הגעתי למסקנה שגם בזמן מלחמה חייבים להישאר כאן – גם אם יש לנו עכשיו קצת יותר עבודה לעשות".

נתן גם מתייחס לגל הירידה מהארץ של חבריו מתעשיית ההייטק וקורא להם לשוב על עקבותיהם: "אם אנחנו באמת רוצים לבנות מדינה חזקה, מצליחה ועצמאית – אנחנו צריכים את כולם כאן. כן, לפעמים זה לא פשוט, לפעמים אפילו קשה מאוד, אבל אסור לוותר כשקשה – אלא דווקא להמשיך קדימה בכל הכוח. בסוף, אנחנו מנוע הצמיחה הכלכלי של המדינה".

"לפי דעתי", ממשיך נתן, "אין מקום טוב יותר להיות בו הייטקיסט מאשר בישראל. אנחנו מדינה קטנה במדבר שמתנהלת בין מלחמות, ומצליחה בכל זאת להגיע להישגים מדהימים בזכות מאגר כישרונות יוצא דופן וכמות גדולה של חברות הייטק איכותיות. תסתכלו על החברה שלי למשל, 'Quantum Machine', חברה שהתחילה בתור סטארט-אפ קטן של שלושה פיזיקאים והפכה לחברה שעובדת מול חברות ההייטק הגדולות בעולם".

"אנחנו נוטים לשכוח ולקחת את הדברים כמובן מאליו, אבל כשעוצרים לרגע ומסתכלים - מבינים עד כמה מדינת ישראל היא סיפור מיוחד", מדגיש נתן ומסכם את דבריו: "כל עוד נהיה ביחד מאוחדים – נצליח להישאר חזקים ולשרוד את האתגרים שלפנינו. אבל המטרה הכי חשובה שצריכה לעמוד לנגד עינינו ביום העצמאות הזה, היא לעשות הכל כדי לשחרר את החטופים שלנו בעזה ולהחזיר אותם הביתה, עכשיו".