בואו נתחיל מהשורה התחתונה: 23,981 שקלים. זוהי ההוצאה הממוצעת שלי לחודש בשנה האחרונה על מגורים ומחיה בעיר היקרה בעולם. הסתקרנתי לגלות מה היה הממוצע שלי לפני שלוש שנים, אז תל אביב בסך הכל כיכבה במקום ה-9 ברשימה המפוקפקת של האקונומיסט, שהתפרסמה הבוקר (ד') , והכריזה שהגענו למקום הראשון במדד יוקר המחייה.
פתחתי את אקסל ההוצאות לשנה ההיא וגיליתי: 19,310 שקלים. וזהו עוד כששילמתי את הגן הפרטי של הילד, שמאז עבר, תודה לאל, לגן ערייה. מאז הסטטוס המשפחתי שלי לא השתנה, סגנון החיים הממוצע שלי די נותר אותו הדבר, פלוס תוספת וולט נכבדה. זה לא שאין לי שומנים כלכליים לחתוך מהם, אבל היי, אתם מוזמנים כבר עכשיו לדלג למטה ולטקבק: ״צרות עולם ראשון!!1 לא חייבים לגור בתל אביב, מתוקה״.
התל אביבי המשלם ביוקר - קווים לדמותו
אלה אנחנו, אישי, מבקר טלוויזיה, 42, בני בן ה-5 (דור שביעי בתל אביב מצד סבתו) ואני, 36, יוצרת תוכן במקצועי, שלא מכירה שום דבר גאוגרפי שמעבר להרי הרוקח מצפון וכיכר מושבות מדרום. אל תדברו אתי על "לא חייבים לגור בתל אביב", כי כאן זה כבר עניין של פטריוטיות מוניציפלית.
כבר תקופה ארוכה אני מרגישה שנשארנו לבד בעיר הזו ככותבים. נדמה שכל שכניי, ההורים של ילדים בגן של הילד, ובעצם כל מי שהכרתי בשני העשורים האחרונים ושרד בעיר הזו - כולם בהייטק. אמאזון, מאנדיי, טיקטוק, סיילספורס, סטרים אלמנטס, פלייטיקה, וויקס, וויקס, וויקס (נשאר מישהו בעיר הזו שלא עשה שם סיבוב?).
״אנשים כמוך יכולים להועיל מאד בהייטק״, אומר לי אבא מתכנת באחד מבילויי הגינה של אחר הצוהריים. ״זה נכון, יש המון דברים שאת יודעת לעשות שיתאימו, ויש המון גמישות״ מאשרת אם אחרת שמקום עבודתה הוא, תחזיקו חזק, וויקס.
אני מודה, יש רגעים סביב ה-15 לחודש שאני מביטה בפירוט האשראי ונוזל לי קצת ריר מהמחשבות על הסבה מקצועית להייטק, אבל אז הגיע הווידוי המפתיע הבא.
״ראיתם את הטירוף של מחירי השכירות מאז שנגמר הסגר השלישי?״ אני משנה נושא באלגנטיות. ״כן״, עונה האב המתכנת שמחפש דירת 5 חדרים כבר שנה. אז עוד חיפש בתקציב של 12,000 שקלים, היום ״בפחות מ-18,000 שקלים לחודש עכשיו אני לא אצא מזה״, הוא אומר בעגמומיות ומוסיף: "בכלל, גם עם משכורת הייטק, הכל מאד דחוק כלכלית". אמא וויקס מסכימה. שמחתי לאיד לגלות שותפות גורל.
המדריך לחיסכון כלכלי בעיר היקרה בעולם
הכל נכון, התל אביבים אוהבים וולט, ודלי, וקוקטיילים אידיוטיים ומפונפנים, ובכלל את החיים הטובים. הרי זה לא רק גזירות יוקר המחיה החדשות של צאר האוצר. כולם כאן יפים וחטובים יותר, ומשום מה אני שמה לב שלכולם איכשהו יש מאמן אישי, וגם אלוהים שישמור איך ישרדו בלי הנטורופתית והפסיכולוג שישחררו אותם מבעיות עולם ראשון.
אין לאף אחד חנייה, אבל גם שני שליש מהעיר תחת מתקפת בנייה, ועל אף שהתחבורה הציבורית באמת ממש סבירה, אי אפשר בלי רכב ובשביל זה צריך עוד אלפיה פנויה לשכירות של 9 מטרים רבועים וממש מלא דלק כי פקקים מפלצתיים.
לכל מי ששואל ״נו, מתי תעשו עוד ילד?״ אז תנו לי לספר לכם שגנים פרטיים באזורי 60,000 שקלים לשנה וחוגים לילדים נעים סביב 200-300 שקלים לחודש. על ימי הולדת תוציאו רק 2,000 שקלים להפעלה לפני שדיברנו על שאר ההוצאות.
הסופרים שלנו יקרים יותר, כי אפשר (וכי גם להם יש הוצאות שכירות וארנונת עסקים על הראש), כך גם מסעדות, ברים, חניונים, ווטרינרים, חנויות צעצועים, גלידריות.ושום מילה על מחירי השכירות
אני יכולה ללהג עד מחר על הסיבות לקושי להתגורר מחוץ לעורק הכלכלי הראשי של מדינת ישראל, אבל אמרו והסבירו את זה הרבה לפניי, וימשיכו גם הרבה אחריי. למען האמת, זה לא מעניין אותי. אני בסך הכל רוצה להמשיך לחיות בעיר ילדותי, זו שחבריי ואני גדלנו בה, וחיינו בצניעות יחסית, וגם שיישאר לי קצת כסף פנוי ביד מדי חודש. אני חושבת שזו לא בקשה גדולה מדי.
השכנים לשולחני בבית הקפה מדברים ביניהם בזמן כתיבת שורות אלה, ״שמעתם שתל אביב היא העיר היקרה בעולם?״, כולם מהנהנים, ״היקרה והמסריחה בעולם״, אחד מהם מסכם. אני מזמינה חשבון, 35 שקלים למאצ׳ה לאטה על בסיס חלב שקדים וכריך ביס של סלמון. אני מושיטה את היד כדי לשלם את החשבון עם השעון החכם שלי וחושבת לעצמי: אחי, אתה טועה, תל אביב העיר המדהימה בעולם, אבל בדרך הסרחנו אותה עם המאוויים הנובורישים שלנו לכדי העיר היקרה בעולם. למרות הכל, לא הייתי מחליפה אותה בפריז בעד שום סכום שבעולם, גם לא 23,981 שקלים בחודש.