כשחג הפסח מתקרב לסיומו והלחם חוזר למדפים, חובבי הפחמימות נושמים לרווחה – ואיתם גם לא מעט בעלי-עסקים. אחד מהם הוא חיים רופא, הבעלים של רשת "הפריקסה של חיימיקו", אשר המציא מחדש במו-ידיו את המנה הטוניסאית והפך אותה לשם דבר בקרב חובבי אוכל הרחוב בישראל.
אולם כדי להבין את סיפור ההצלחה של חיימיקו - צריך לחזור 13 שנים אחורה. את דרכו למטבח חיים רופא לא התחיל בבתי ספר יוקרתיים לבישול וגם לא בתכניות טלוויזיה – אלא דווקא מאחורי ההגה, בתור נהג משאית. "מאז שאני זוכר את עצמי, ראיתי איך אבא שלי עובד קשה בהובלות משעות הבוקר המוקדמות אל תוך הלילה", משחזר חיימיקו, ומתאר כיצד גם הוא נשאב אל הקבינה.
"מיד אחרי הצבא, בעקבות מחסור בכוח אדם שנגרם באינתיפאדה, אבא שלי היה צריך עזרה בעסק. לא חשבתי פעמיים, ובמקום לצאת לקצונה בחרתי להחזיר את המדים ולעלות עם אבא על המשאית. מהר מאוד מצאתי את עצמי מנהל חברת הובלות משלי".
"רשת? רק רציתי שתהיה לאבא עבודה מבלי לקרוע את הגוף"
לאורך השנים, חיימיקו התפתח בהצלחה יתרה בתחום ההובלות כאשר ניהל עסק משגשג עם חמש משאיות. אלא שאז, לפני 13 שנים, מבט חטוף באביו הבהיר לו שמשהו חייב להשתנות. "הובלות זה עבודה קשה ומפרכת, ולפתע ראיתי כמה אבא שלי התבגר וכבר עייף פיזית", הוא מספר. "באותו רגע, החלטתי שהגיע הזמן שלו לרדת מהמשאית, ואמרתי לו 'אבא, די, מספיק'. בהתחלה, הוא לא וויתר. הוא אמר לי שאם הוא ישב בבית הוא רק יזדקן מהר יותר. לכן הבנתי שהדבר היחיד שאני יכול לעשות – הוא למצוא לו עיסוק אחר".
הפתרון של חיימיקו היה מקום קטן שאיתר בהוד השרון - חנות זעירה בגודל 17 מ"ר אותה החליט לרכוש למען אביו. "רשת ארצית של פריקסה? לא חשבתי בכלל בכיוון הזה, רק רציתי שתהיה לאבא שלי עבודה נוחה יותר בה הוא לא יצטרך לקרוע את הגוף", הוא מבהיר. "אמרתי לו, 'בוא תעשה משהו שאתה אוהב, כמו להכין אוכל לילדים ולנכדים בשבתות, משהו שאתה עושה מכל הלב'. וככה פתחנו את הסניף הראשון".
אך מה שהתחיל כעסק צנוע בהוד השרון, הפך לרשת מזון עם עשרה סניפים פעילים ברחבי הארץ, עוד שלושה נוספים בדרך ואפילו שאיפות להתרחבות לחו"ל. "אני בכלל לא באתי מתחום האוכל, והאמת? אם אני נכנס למטבח בבית – אשתי מהר מאוד מוציאה אותי משם", הוא מתבדח. "בינינו, הסיבה שבחרנו דווקא להכין ולמכור פריקסה, היא רק בגלל שהבעלים הקודם שם המקום מכר שם כריך טוניסאי לפנינו".
"הבנתי שאנחנו צריכים לעשות משהו שונה מהבעלים הקודמים כדי להצליח", הוא משתף. "שיחקתי עם מתכונים, ניסיתי כל מיני שילובים מיוחדים ונעזרתי המון בדעת הלקוחות שלנו כדי לזקק את המתכון המנצח, עד שבשלב מסויים קיבלתי החלטה ששינתה הכל – להכניס את הבוריקה אל תוך הפריקסה".
והתגובות ל-"בוריקסה" של חיימיקו – לא איחרו לבוא. "בהתחלה קיבלתי תגובות זועמות, אנשים אמרו לי שאני משוגע. שאלו אותי איך אני מעז לשלב בין העולמות? טענו שזה לא שילוב הגיוני ולא נכון. אבל אני, עם הביטחון העצמי והחוצפה שלי, החלטתי שאני הולך על זה בכל הכוח", מחייך חיימיקו. "מהר מאוד התוצאות דיברו בעד עצמן - עוד לא פרסמתי רשמית את המנה, ואנשים כבר התחילו להגיע מיום ליום. אנשים שטעמו שלחו את כל החברים ובני המשפחה שלהם אלינו. זה התפשט כמו אש בשדה קוצים".
כך, ללא פרסום וללא קמפיינים – הסניף הקטן של "הפריקסה של חיימיקו" בהוד השרון הפך במהרה למוקד עלייה לרגל. "אנשים ראו את התור האורך לעסק ונעמדו בו מבלי שהם בכלל ידעו מה אנחנו מוכרים. הם היו מגיעים לדלפק ושואלים 'מה יש פה לאכול?'", נזכר חיימיקו. "בגלל עומס הלקוחות, את רוב הדייטים הראשונים עם אשתי עשינו בפריקסה. לזכותה צריך לומר, שבימים שבהם לא היה לנו כוח אדם – היא התייצבה על הפס והכינה איתנו מנות".
"אתה רואה קשישים שבאים לומר לך תודה ומספרים שהחזרת אותם 30 שנה אחורה, לימים שאמא שלהם הייתה מכינה פריקסה בבית", מספר חיימקו בהתרגשות. "היו אפילו לקוחות שאכלו מנה שאבא שלי הכין, והחליטו להיכנס פנימה לתוך העסק בלי לשאול רשות ולחבק אותו מרוב שהיה להם טעים. האנשים הללו שטעמו, אהבו וחזרו אלינו שוב ושוב – הם הסיבה שבגללה בסוף החלטתי להגדיל את העסק".
בעוד ההצלחה של העסק הובילה להרחבת התפריט – החל מ-"פריקסביח" ופריקסה שקשוקה, דרך פריקסה טבעוני ועד לפריקסה "בננה-לוטי" – במשך 8 שנים חיימיקו התנגד לפתוח סניפים נוספים לעסק. "רציתי שהמקום ישמור על DNA של בית, של נתינה, ולא של משהו מסחרי וגדול. אבל בסוף הקהל ניצח".
"במקום להצטמצם – החלטנו להתרחב"
ב-2020, הפריקסה של חיימיקו יצא לראשונה מחוץ לגבולות הוד השרון ונחת בשני מיקומיים מרכזיים – שוק מחנה יהודה בירושלים ורח' קינג ג'ורג' בתל אביב. אלא שדווקא אז – גם הקורונה נחתה בישראל. "כשהתחיל הסגר הראשון, כולם אמרו לנו שמי שפותח בתחילת הקורונה – אין לו סיכוי לשרוד. למזלנו, בניגוד לכל הסיכויים, אנחנו דווקא גדלנו. אנשים המשיכו להגיע ובתוך שנה פתחנו סניף נוסף. כשהקורונה הסתיימה – פתחנו עוד שלושה", הוא נזכר.
אלא שאז הגיעה מלחמת "חרבות ברזל". "פתאום המע"מ עולה, פתאום יש מחסור בטונה כי החות'ים סגרו את הים, והמחירים של השמן והקמח עולים. מספיק אזעקה אחת שתגרום ליום עבודה שלם להיזרק לפח, יחד עם כל חומרי הגלם הטריים. בסוף, אנחנו אוכל רחוב ולכן אנחנו צריכים לשמור על מחירים שפויים – אבל מאוד קשה לספוג את העלויות ולא לעלות מחירים", מודה חיימיקו. "לפעמים אתה מוסיף שקל-שניים ומתנצל בפני הלקוחות כי אין ברירה".
"אחד הדברים שאנחנו שמים עליהם היום יותר דגש זה נושא השכירות", הוא מדגיש. "בסוף, חשבונות זה חשבונות, ארנונה זה ארנונה, ולאף אחד לא אכפת אם בחוץ משתוללת מגפה או מלחמה. אם פעם היו מקומות שיכולנו לשלם שכירות בקלות, המלחמה גרמה לכך שאנחנו צריכים היום לשלש את המחזור שלנו כדי לשלם אותו. לכן, במקומות שבהן השכירות יקרה מידי, אנחנו לא פוחדים לשקול לעבור מקום במטרה לשמור על המחירים שלנו ולתת ללקוחות תמורה מלאה למחיר".
אולם למרות הקשיים, חיימיקו בחר שלא לעצור את התכניות להתרחב – אלא דווקא להאיץ אותן. "מכל הקשיים שלנו דווקא צמחנו, ומצאנו פתרונות כדי שנוכל להמשיך להתרחב", הוא מבהיר, ומגלה כי רק בחודש האחרון, נפתחו שלושה סניפים חדשים בהשקעה של 1.5 מיליון שקלים: באריאל, ברמת גן ובהיכל מנורה - שם לאחרונה חיימיקו אף השיק קונספט חדש: פריקסה עם בשר.
היעד הבא: ניו יורק ו-קו פה נגאן
כעת, עם עשרה סניפים משגשגים – נראה שלחיימיקו רק נפתח התיאבון, כאשר בחודשים הקרובים צפויים להיפתח שני סניפים נוספים, אחד ברחובות והשני במיקום שטרם ניתן לפרסום, אם כי הוא צפוי לדברי חיימקו להיות בשורה של ממש עבור תושבי הצפון. "אני לא אוהב להגדיר מספרים מדויקים, אבל ברור שנמשיך להתרחב, כאשר העיניים שלנו נישאות כרגע לאזור הצפון והדרום", הוא אומר. "אם לא המלחמה, היינו כבר עם עשרה סניפים נוספים בצפון ובדרום. כבר היו שישה סניפי זכיינות עם הסכמים חתומים שעצרנו עקב 7 באוקטובר. יכולנו להיות היום במקום אחר לגמרי, עם רשת גדולה פי 2 ממה שהיא היום. אבל גם אם זה ייקח קצת יותר זמן, נעמוד בכל המטרות שלנו. המדינה שלנו מספיק גדולה לעוד הרבה סניפים של פריקסה".
והמטרות של חיימיקו ממש לא מסתיימות באגן הים התיכון. "החלום הגדול זה להקים סניפים בשדרה החמישית בניו-יורק ובחופים של קו פה נגאן", הוא מכריז ללא היסוס. "קרה לנו לא פעם שתיירים הגיעו עם המזוודות ישירות משדה התעופה אלינו כדי לטעום מהפריקסה. הם מראים לנו את רשימת הצ'ק-ליסט שלהם בארץ: לבקר בכותל, ביד-ושם, בים-המלח, וגם אצלנו בפריקסה. אם אנשים מהעולם מגיעים לארץ כדי לטעום אותנו – הגיע הזמן שנגיע גם אליהם. אנחנו עובדים על זה ואני מקווה שבקרוב מאוד זה גם יקרה".
ומה המתכון הסודי?
"כאשר שואלים אותי מה הסוד של הפריקסה שלנו, אני תמיד מספר שכשאבא שלי מכין את המנה, היא הופכת לבשרית – כי הוא שם את כל הלב שלו בפנים", אומר חיימיקו בחיוך. "סוד ההצלחה שלנו הוא לא רק לעשות פריקסה טעים. העסק הזה הוקם למען כיבוד הורים, כדי להפיץ נתינה, אהבה ותחושת משפחה ללקוחות שלנו. זה מבחינתי המתכון הסודי".
"גם היום", ממשיך חיימיקו, "אני מתרגש לראות איך אבא שלי בגיל 75 מקבל בחיוך את הלקוחות שבאים לאכול בעסק, וכשאני רואה איך נמרח להם חיוך על השפתיים אחרי שהם נותנים את הביס הראשון בפריקסה – אני יודע שעשיתי את שלי."