ביקורו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן במזרח התיכון הוביל לאיתות ראשון על נורמליזציה מסוימת בין סעודיה לישראל. מנעד השמועות והספקולציות נע בין מחוות נורמליזציה קטנות (בדומה להכרזה האחרונה על אפשרות למתן אישור למעבר מטוסים ישראלים מעל סעודיה) לבין הסכם נורמליזציה כולל, העשוי להתגבש לכדי "הסכם שלום" – אף שמאז לחמו כמה מאות חיילים סעודים לצד צבא מצרים בקרבות ברצועת עזה במלחמת השחרור, לא התקיים בפועל מצב מלחמה בין שתי המדינות.
הסכמי אברהם שעליהם חתמה ישראל עם איחוד האמירויות, בחרין, מרוקו וסודאן, הם הסכמים שנחתמו בברכתה של סעודיה. במקרה של בחרין, שהיא דה פקטו מדינת חסות סעודית, כנראה נעשה הדבר גם בהוראתה של הממלכה. עם זאת, סעודיה עצמה לא מיהרה עד כה להצטרף להסכמים.
"סעודיה מעדיפה ששחקנים זוטרים יבצעו עבורה מהלכים טרם תיכנס היא עצמה למגרש כשחקן המרכזי", מסביר ד"ר נחום שילה, מומחה לסעודיה ולמדינות המפרץ במרכז משה דיין באוניברסיטת תל-אביב. "הסעודים, הנוקטים זה עשרות שנים מדיניות זהירה ומקדשים את עקרון האיסתקראר, כלומר היציבות, בוחנים בשבע עיניים כל מהלך טרם ביצועו, הן במדיניות החוץ והן במדיניות הפנים".
גם אם לעתים התקשורת בסעודיה מותחת ביקורת על ישראל, אין היא מכנה אותה בשמות גנאי כגון "האויב הציוני", והיחס אליה הוא קורקטי. ואל נשכח את אין-ספור הדיווחים על אודות פגישות בין בכירים ישראלים לעמיתיהם הסעודים, בכל הדרגים, דיווחים שאותם לא טרחו הצדדים להכחיש.
מה תרוויח סעודיה מההסכמים עם ישראל?
אם אכן יוביל ביקור ביידן לשדרוג יחסי סעודיה–ישראל, ראוי לשאול כמובן מהם האינטרסים הכלכליים של שני הצדדים. ביקשנו מד"ר שילה שיסקור את התחומים שהם הסעודים יכולים להרוויח מכינון יחסים עם ישראל.
"תחילה יש להבין את התמורות הטקטוניות המתחוללות בסעודיה בעיקר מ-2017, אז מינה המלך סלמאן את בנו, מוחמד, יליד 1985, המכונה MBS, לתפקיד יורש העצר", מסביר ד"ר שילה. "מינוי זה שם קץ לשיטת האיזונים והבלמים שהייתה נהוגה עד אז בין אגפיה השונים של משפחת המלוכה. כיום MBS מרכז בידיו סמכויות צבאיות וכלכליות עצומות, אשר מאפשרות לו מחד גיסא לקדם רפורמות מרחיקות לכת, כגון בתחום מעמד האישה ומערכת המשפט – ומאידך גיסא לנקוט מהלכים אגרסיביים נגד גורמים שעד לא מכבר נחשבו ל'פרות קדושות' בדגש על נסיכי משפחת המלוכה ואנשי דת בכירים".
"בראש מעייניהם של מוחמד בן סלמאן ושל האליטה הצעירה המקיפה אותו ניצב 'חזון 2030'. תוכנית זו פורסמה על ידי MBS ב-2016, ומבחינתו היא 'מפת הדרכים' בתחום מדיניות הפנים והחוץ של הממלכה, וכוללת כמה נושאים שבהם הסעודים יכולים להיעזר בישראל", מסביר ד"ר שילה.
פיתוח תשתיות
"בחלקה הראשון התוכנית עוסקת בתחום החברתי: היא מדגישה שבסעודיה צריך לשלוט האיסלאם המתון וכי הממלכה צריכה להיות מדינה המקבלת בסבר פנים יפות עולי רגל ותיירים, ולשם כך עליה לפתח את תשתיות התחבורה, החשמל, הכבישים ומשק המים בתחומיה ולהיאבק בתופעת המדבור", מציין ד"ר שילה. "כאן למעשה יש כר נרחב לשיתוף פעולה עם ישראל, הנחשבת למדינה מובילה בתחומים אלו".
שדרוג מערכות הבריאות
"עוד עוסקת התוכנית בשדרוג שירותי הרפואה והבריאות בממלכה, תחום שבו יכולות חברות הביומד הישראליות להשתלב ולתרום", מדגים ד"ר שילה. מדובר בחברות העוסקות במחקר ובפיתוח בתחום מדעי החיים, התרופות הביוטכנולוגיה, והמכשור הרפואי.
התעשייה הצבאית והביטחונית
"הסעודים מעוניינים מאוד בפיתוח התעשייה הצבאית ותשתיות האינטרנט והדיגיטל. הם שואפים למשוך משקיעים באמצעות פישוט הפרוצדורות העסקיות. סעיפים אלו, כמובן, רלוונטיים לחברות היי-טק ישראליות ולתעשייה הצבאית הישראלית".
פיתוח הכלכלה
"חלקה השני של התוכנית מתמקד במעבר מכלכלה מבוססת נפט לכלכלה מבוססת ידע ובגיוון מקורות ההכנסה של הממלכה, באמצעות פיתוח תחומי הגז הטבעי, התעשייה, כריית המתכות, התיירות, המחשוב והאנרגיה המתחדשת. חלק מסעיפי 'חזון 2030' כבר החל להיות מיושם בשטח, כולל קידום מגה-פרויקטים בתחום התיירות והערים החכמות (פרויקט 'ניאום' לעיר חדשנית לחוף ים סוף) וכן בתחום תרבות הפנאי (מיזם 'קידייה' סמוך לריאד). על כך יש להוסיף קידום של מיזמים 'רגילים', בהיקף של מיליארדי דולרים כל אחד, שגם בהם ייתכן שיתוף פעולה עם ישראל בהיותה מעצמת טכנולוגיה: הפקת אנרגיה מתחדשת – מימן כחול ומימן ירוק – ופיתוח תחומי הטכנולוגיה הפיננסית (פינטק), מחשוב הענן והגיימינג".
סחר במשאבי הטבע
נרמול היחסים עם סעודיה עשוי להפוך את ישראל גם ללקוחה של הסעודים בתחומים שונים, בדגש על תחום חומרי הגלם. בתחומי הממלכה כבר מבוצעים מהלכים – הן בשטח והן בתחום החקיקה והרגולציה (אסדרה) – שאמורים להפוך אותה למעצמה בתחום כריית המחצבים: נחושת, בוקסיט, ברזל, עופרת, זהב, כסף ועוד. גם תחום הכימיקלים מעורר עניין: הממלכה הערבית הסעודית היא יצרנית של כימיקלים הנדרשים לתעשייה הישראלית, כגון פוליאתילן ופוליפרופילן.
מה הסיכוי שנראה רכבת אווירית של ישראלים בדרך לריאד?
אין ספק שהתקדמות בתחום היחסים בין סעודיה וישראל עשויה ליצור בישראל תחושת אופוריה, אך ד"ר שילה מעדיף לצנן במעט את ההתלהבות.
"ראשית, עד כה התנתה סעודיה את ההתקדמות עמה בתחום הנורמליזציה, בהתקדמות בערוץ המדיני הפלסטיני–ישראלי, שכידוע שרוי בקיפאון במשך תקופה ארוכה. אם לא יגמישו הסעודים תנאי זה, לא צפויה פריצת דרך של ממש בתחום נרמול היחסים", הוא מבהיר.
"שנית, אף שסעודיה רואה באיראן אויב, היא חותרת לשפר את יחסיה עם הרפובליקה האיסלאמית, דבר שבא לידי ביטוי לאחרונה בפגישות בין רמי דרג של שני הצדדים. הממלכה חוששת כמובן מהתעצמותה הצבאית של איראן, אולם בה בעת היא יודעת שברגע האמת היא עלולה להיוותר לבדה מול איראן. ולראיה, בספטמבר 2019, כאשר תקפה איראן באמצעות טילי שיוט וכטב"מים את מתקני הנפט הסעודיים בשדה אבקייק, הסעודים לא הגיבו צבאית, מכיוון שלא היו מסוגלים להגיב, וכן ידעו שהנשיא דאז טראמפ, על אף איומיו, לא ינקוף עבורם אצבע. לפיכך, סביר להניח, שסעודיה, גם את תעשה מחוות נרמול כלפי ישראל, לא תזנח את מאמצי שיפור היחסים עם איראן. בתחום הגרעין, אם תחליט איראן לייצר נשק גרעיני, יעדיפו הסעודים להשיג נשק כזה בעצמם, ככל הנראה תוך הסתייעות בפקיסטן ובסין, ולא להסתמך על מטרייה גרעינית אמריקנית", אומר ד"ר שילה.
"שלישית, גם אם יוכלו אזרחים ואנשי עסקים ישראלים לטוס לסעודיה בדרכון ישראלי ולעשות בה עסקים בגלוי, עדיין ארוכה הדרך. הסכמי נורמליזציה אכן יוציאו אותם ממחשכי המרתף שבו פעלו עד כה, אולם בשום פנים ואופן לא יקפיצו אותם לקומת הפנטהאוז. הישראלים יועלו אך ורק לקומת המבואה, שם יתחרו עם עמיתיהם מארה"ב, מאירופה ומאסיה, והצלחתם תהא תלויה באיכות הסחורה והשירות שהם יספקו. הסעודים ירכשו מוצר ישראלי או שירות ישראלי רק אם אלו יהיו טובים יותר ולא יקרים יותר מהמוצרים והשירותים האחרים".
"רביעית, אין לשכוח שהרפורמות המדיניות והכלכליות שמקדמים יורש העצר MBS ואנשיו תלויות בעיקר בשרידות ממשלו. אומנם יורש העצר מרכז בידיו כיום כוח ביצועי אבסולוטי, אולם מהלכיו האגרסיביים נגד יריביו והעובדה שהוא שבר מוסכמות שהיו בבחינת טאבו, עלולים להיות חרב פיפיות ולהעצים את הסכנה הנשקפת לו ולממשלו מקרב גורמים שנפגעו ממעשיו, ובהם נסיכים שהוזזו הצדה, אנשי דת קיצוניים וכמובן גם בני המיעוט השיעי. אנשי שתי הקבוצות האחרונות עוינים את ישראל ואינם חפצים בנרמול היחסים איתה".
לסיכום, כל בשורה בתחום זה, גם אם תהיה מינורית, תקרב מצד אחד את המדינות לאפשרות של מימוש יחסים כלכליים ממשיים, אולם מנגד תהיה תלויה בהתפתחויות אסטרטגיות, פוליטיות וכלכליות בעולם כולו, באזור המזרח התיכון ואצל כל אחד מהשחקנים הרלוונטיים.