"בתחנה בבאר שבע עמד קטר ומספרו שיבעים ארבע מאות ארבעה עשר". המילים של חיים חפר שמזכירות מיד את קולו הרועם של אריק לביא המנוח. הקטר המיתולוגי הזה שמשוררים כתבו עליו שירים, שסרטים תיעדו אותו, שמומחי רכבות עדיין מדברים עליו, על "הקטר בעל לב האדם" בעיניים נוצצות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מדובר בקטר הקיטור האחרון של רכבת ישראל, שיצא בשנת 58 צפונה מתחנת באר שבע לחיפה - ושם נדם. חמישים-וארבע שנים לאחר שנעלמו עקבותיו של הקטר התשוש, נערך מבצע חובק עולם כדי לאתרו ולהחזירו אל התחנה בבאר-שבע. וזה הצליח. כמעט לגמרי.
יותר מחמישים שנה שלא ראינו מקרוב אחד כמוהו. לא ראינו ולא שמענו. חיים חפר ביים סרטון ב-1958 ובו בלדה עצובה על קטר קיטור חרוץ ונאמן שהגיע אל סוף ימיו. השיר הפך ללהיט גדול, אבל הסרט נשכח, ומי יודע לאן נעלם הקטר.
יום אחד קם ילד אחד בבאר שבע, רוביק דנילוביץ' שמו, והכריז -"אני אשיב את הקטר או שאל תקראו לי ראש העיר". "אנחנו זקוקים ליותר משוגעים. תראו לאן השפויים הביאו אותנו", הוא מצטט את ברנארד שו ומסביר. הוא החליט לחנוך את תחנת הרכבת המשוחזרת בבאר שבע ובליבה - הפנינה השחורה. הקטר.
הקטר היה אחד ממאתיים וחמישים קטרים מאותו הדגם וסחבו רכבות משא של הצבא הבריטי. אחר כך, הוא נמנה עם 24 קטרים שהגיעו אחרי מלחמת העולם השנייה למנדט, ואחר כך גם לרכבת ישראל.
הקטר המפורסם היה בסך הכל בן 18 כשנמכר למתיכים בשנת 1960. בטורקיה נסעו קטרים כאלה עד לפני 30 שנה. וכך החל המבצע הבינלאומי להשגת קטר מדגם כזה, רק שאחרי הפיאסקו של המרמרה הבינו בבאר שבע שמארדואן לא יצא לנו הרבה.
"אנחנו בעורמה ובחשאיות נביא קטר קיטור מקורי - ויעלה כמה שיעלה", הצהיר ראש העיר דנילוביץ' וכך עשה. אחר כך הוא גם הודה בעלות - "כמיליון שקלים, אבל עם כל הדברים הנלווים. אבל באמת שאי אפשר לעמוד את זה בכסף". לבסוף הוא הגיע אתמול לנמל אשדוד - רק ללא ארובה. דנילוביץ' הכריז שידאג גם לארובה מקורית - ולא יוותר על החלום.
