בבוקר יום שישי אחד, חודש אוקטובר 2019, התכנסו במלון פייר בניו יורק 15 דמויות מפתח בינלאומיות בעסקים, ממשל ורפואה ציבורית. מאה ושלושים מוזמנים הגיעו לצפות "באירוע 201" שנערך ביוזמת מרכז ג'ונס הופקינס לביטחון רפואי, פורום הכלכלה העולמי וקרן ביל ומלינדה גייטס. סביר להניח שאם הייתי, ואם הייתם רובכם, מקבלים הזמנה לאירוע כזה לא הייתם טורחים להגיע. שלוש שעות וחצי שבו מוצג לחמישה-עשר המשתתפים תרחיש "דמיוני אבל אפשרי" והם צריכים לגבש אסטרטגיה סביבו, לדון בהשלכות האפשריות, במכשולים אפשריים ובפיתרונות אפשריים. ***פיהוק*** - נכון? אז זהו, שבאוקטובר 2019 הוחלט להציג למומחים את התרחיש הבא, הוא נפתח במבזק חדשות מבויים: זן חדש ולא מוכר של וירוס הקורונה מוביל למגיפה עולמית. מקורו בעטלפים, שהעבירו את הוירוס לחזירים שבתורם העבירו אותו לבני האדם שמעבירים אותו במהירות מאחד לשני. מקורו של הוירוס בברזיל, משם עובר לפורטוגל, לארצות הברית, לסין וכל מדינה בעולם. כל אוכלוסיית העולם חשופה ולא מחוסנת, קצב ההידבקות אקספוננציאלי ואין אפשרות לחיסון או תרופה בשנה הראשונה. התרחיש, הדמיוני, אדגיש, הדמיוני, מסתיים כעבור שנה וחצי ועם 65 מיליון מתים ברחבי העולם.
יש לא מעט סיבות לפסימיות בימים אלה. רבע מהעולם בעוצר, חצי מהעולם תחת הגבלות. מספרי החולים והמתים עולים בכל יום, התחזיות לעתיד מפחידות. הכלכלה העולמית קורסת ואי הוודאות גובר, איש לא יודע עוד כמה זמן זה יימשך ואיך, אם בכלל, נצליח לעבור את המשבר. הכל נכון. אולי תאמרו שאני קטנוני, נאחז בקש, מחפש בכוח, לא אומר כאן שהשהות בבית מחברת אותנו עם עצמנו, שהשמש תזרח גם מחר, אם חיפשתם ניו אייג' זה לא המקום - אבל עכשיו, דווקא עכשיו, יש סיבות לאופטימיות, ועכשיו, דווקא עכשיו זה הזמן לדבר עליהן.
העוצר עובד, והוא זמני
בניגוד לתרחיש הדמיוני שנידון בניו יורק הקוביד-19 לא הגיע מברזיל אלא מסין. הסינים הביאו את המגפה, יש מי שמאשימים אותם בהסתרת מידע וזיוף נתונים אבל אנחנו מנסים להתמקד כאן בחיובי ולכן נציין שלעת עתה הם הביאו איתם גם את הפיתרון. רבים ברחבי העולם הביטו בתמונות שיצאו מסין בעיצומו של המשבר ולא האמינו שהדבר אפשרי במדינות מערביות. התפיסה הכללית הייתה שמה שעובד במדינה דיקטטורית, ממושמעת וצייתנית לא יעבוד בעולם הליברלי והנאור. והנה יש מתכון, והוא עובד, הוביל את סין לנצח את הוירוס, לעת עתה, וגם מקומות אחרים. העוצר משבש את חיינו, אבל כשמקפידים ושומרים עליו הוא יעיל.
חוקרים באימפיריאל קולג' בלונדון הסיקו, לפי מודלים שבחנו את הנתונים בבריטניה ובארצות הברית, שצעדים כמו עוצר ובידוד חברתי יכולים לחתוך באופן משמעותי ביותר את מספר המקרים והמתים. חצי הכוס הריקה ברור, המספרים לא נמוכים אבל חצי הכוס המלאה הוא שיש מה לעשות, יש דרך להילחם ולהשיג תוצאות, זו לא גזרת גורל. גם בדיקות מאסיביות עובדות, הן מציירות תמונה אמינה ומלאה, הן משרטטות בפנינו את הקלסתרון של האויב המיקרוסקופי שמולו אנחנו נלחמים. ככל שבודקים יותר, מתגלים יותר נתונים, בחלקם, האופטימיסטים הבלתי נלאים יכולים להיאחז בשעות קשות. כך למשל גרמניה, עם מדיניות בדיקות אגרסיבית מציגה 0.6% תמותה. בדרום קוריאה בדקו המון ושם 1.4% תמותה.
גם במקומות האלה, בטח באחרים, ההערכה היא שביננו מסתובבים משמעותית יותר נשאי קורונה מאשר אובחנו. חלק מהמחקרים מדברים על פי 5-10 נשאים שלא חווים תסמינים בכלל או כמעט בכלל. אלו גם יכולות להיות בשורות טובות. זה יכול ללמד אותנו שאולי אחוזי הנשאים הא-סימפטומטים שעוברים את המחלה בכלל בלי לדעת שהם חולים גדול הרבה יותר מאשר אנחנו חושבים, אולי אחוזי התמותה האמיתיים נמוכים משמעותית מאשר אנחנו יודעים. אלו ההערכות, אבל אפשר לקוות שככל שנלמד ונבין יותר נגלה שהשד אומנם רע, אבל לא נורא כמו שחששנו. זו אפשרות שעדיין קיימת. המחקר מתקדם במהירות שלא נראתה בהיסטוריה, הבדיקות הולכות ומתפתחות בקצב שיא ואיתן אפשר יהיה להתחיל לשחרר בהדרגה את העוצר כבר בקרוב.
דקירה קטנה - ולעבודה
יש כמה מחקרים שמצביעים על כך שהגוף מפתח נוגדנים למחלה אחרי שנדבק בקורונה, הסימנים לכך שאדם לא יכול להידבק פעמיים בתוך פרק זמן קצר נראים חיוביים. בבריטניה מקווים להתחיל לשווק כבר בימים הקרובים מיליוני ערכות בדיקה סרולוגיות *ביתיות*. הערכות עוברות כעת סדרה של בחינות על ידי מדענים באוניברסיטת אוקספורד ואם יימצאו אמינות מספיק, ולפי בכירה במערכת הבריאות הבריטית האינדיקציות טובות, ניתן יהיה בקרוב להכנס לבית מרקחת, לדקור את האצבע ובתוך עשר דק לקבל תשובה אם חלית כבר בקורונה ואם הגוף שלך פיתח נוגדנים למחלה. פרופ' פול האנטר מאוניברסיטת מזרח אנגליה כתב שאלו בשורות משמעותיות, שזו יכולה להיות אבן דרך משמעותית בהתקדמות האפידמית מול הקורונה.
הבדיקה תיעשה במהירות על ידי מערכת אוטומטית, תוצאה תתקבל תוך 45 דק' והמערכות יוכלו לפעול ולפענח תוצאות 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע. חברת בוש הגרמנית פיתחה בתוך שישה שבועות (שישה שבועות!) ערכת בדיקה שיכולה לספק תוצאה בתוך שעתיים וחצי. היתרון בערכה של בוש הוא שאין צורך לקחת אותה למעבדה או מיקום מרכזי, הכל נעשה במקום אחד, חוסך המון זמן ובירוקרטיה מסובכת. עם בדיקות משולבות ומהירות שיגלו לאדם אם הוא חולה כעת, או אם חלה בעבר ופיתח נוגדנים אפשר יהיה בהדרגה לחזור לחיים כמעט רגילים. העולם כולו עובד עכשיו כדי לדאוג שזה יקרה.
הג'ל של לואי
ההירתמות של העולם היא ללא ספק סיבה לאופטימיות. זו בעיה גלובלית, והיא דורשת את כל המשאבים, הידע והיכולות שיש לעולם להציע. החל מלואי ויטון שהחל לייצר ג'ל חיטוי שחולק בחינם לבתי חולים, ועד חברת דייסון שעברה לייצר עשרות אלפי מכונות הנשמה. אנחנו חיים בעידן שבו יש תעשיות ענק עם פסי ייצור מתוחכמים שיכולים להסב ולהשתנות בקלות יחסית - זה לא מובן מאליו. שיתוף הפעולה העולמי לא מסתיים כאן, בתחילת חודש ינואר פירסמו הסינים לעולם את הרצף הגנטי של וירוס הקורונה החדש, חוקרים בכל העולם החלו לעבוד במרץ. יומיים אחר כך בחברת מודרנה האמריקנית, בראשותו של הישראלי ד"ר טל זקס, החלה את השלב הראשון בעבודתה על חיסון.
כיום, החיסון נמצא כבר בשלבים מתקדמים של ניסוי על 45 בני אדם. החברה פרסמה הודעה שבה אמרה כי למרות שהפיתוח יקח עוד זמן, בין 12-18 חודשים, ייתכן שבתנאי חירום ניתן יהיה לחסן אנשים מסויימים, בעיקר אנשי צוות רפואי כבר בסתיו 2020. שיתופי הפעולה והטכנולוגיה המתקדמת יכולים להביא את האנושות לגבהים שלא נראו עוד. חוקרים אמריקנים ואירניים משתפים יחד פעולה, הסינים שלחו מטוסים מלאים במומחים וציוד לאיטליה, ספרד ובלגיה. בתי חולים בגרמניה ובשוויץ מקבלים חולים במצב קשה מצרפת שמתקשה לעמוד בעומס. המוסד נוסע בעולם ומביא ערכות בדיקה וציוד ממקומות עלומים. מגיפה שגרמה למדינות בעולם לסגור גבולות, ולמיליארדים להסתגר בבית גרמה גם לשיתוף חסר תקדים במידע, במשאבים וברעיונות ברחבי העולם. בראי ההיסטוריה, זה דבר שצריך להעריך אותו במיוחד.
התקדמנו מאז
בתחילת המאה הקודמת השתוללה השפעת הספרדית. מקורה בכלל במקום אחר (גם כאן יש שטוענים סין) אבל בעת מלחמת העולם הראשונה ספרד, הנייטרלית, הייתה שקופה וללא מנגנוני צנזורה כפי שהונהגו במדינות אחרות ולכן הייתה המדינה הראשונה שפרסמה את מימדי המחלה והמתים הרבים בשטחה, הכינוי "השפעת הספרדית" תפס. רבים משווים אותה לקורונה אבל צריך לזכור כמה שונות התקופות. אז, 1918, העולם היה בעיצומה של אחת המלחמות הנוראיות שידענו בהיסטוריה. המדע והמחקר לא היו מפותחים, המשאבים היו מעטים, חיילים עברו בין מדינות ויבשות בתת תנאי הגיינה. זה כר פורה להעברת מחלות.
השפעת הספרדית הכתה בעוצמה ונרגעה רק כדי לחזור בעוצמה רבה יותר לסבב נוסף. יש מי שמדבר על שאננות בעולם שגרמה להתפרצות הקטלנית והשנייה, יש מי שאומר שהוירוס עבר מוטציה. כך כך או כך אנחנו באירוע אחר. מחקרים ראשונים מצביעים שהקורונה החדש לא יעבור מוטציה בקלות, לא בטווח הזמן הקרוב לפחות. ושאננות? זה לא יקרה. התפכחנו והחכמנו במאה השנים האחרונות וכבר ברור שהוירוס לימד אותנו רבות וגם אם יחזור העולם יהיה מוכן. נכון, דברים ישתנו, יקח זמן עד שנחזור למחוות החברתיות מהתקופה שלפני המגפה, בשלב הראשון אולי עוד נחשוש להתחבק או ללחוץ ידיים. יקח זמן עד שנחזור לטוס בעולם, אני יכול לומר באופן אישי שלא אשטוף עוד ידיים באותו אופן שהייתי שוטף לעולם.
העולם ישתנה, יהיה זהיר יותר, אבל זה לאו דווקא דבר רע. גם השינויים במערכות הבריאות הם חיוניים. ההצטיידות העולמית, ההבנה בחשיבות ההשקעה בציוד ובצוותים, המחקר והפיתוח כל אלה יכינו אותנו לא רק למאבק בקורונה אלא יכולים להקפיץ את האנושות במאבק על בריאותינו בכלל. כך גם בפן הכלכלי, אנחנו בעידן חדש. המשבר של 2008 עוד טרי וחקוק היטב כטראומה קולקטיבית. מנגוני בקרה שהופעלו בעקבותיו, הדאגה ליציבות הבנקים והזהירות שהשתרשה אחריו יעזרו להכין את הכלכלה העולמית גם למשבר הזה. הכלכלה נפגעת בצורה קשה מאוד, זה נכון, אבל היא תתאושש. ברחבי העולם מנהיגים קפיטליסטים בעל השקפה ימנית כלכלית מבינים שזו העת להכניס את היד לכיס ולהמריץ את המשק. זה היה יכול גם להיות אחרת.
ברוח התקופה צריך להודות שמעולם לא היה זמן נוח וקל יותר להיות בבידוד. אם בשנים האחרונות התלוננו אנשים על ריחוק פיזי ביננו, על חברים וירטואלים שהחליפו את החברות האמיתית, את הפורטנייט שהחליף את הכדורגל בחצר הרי שהכל היה רק הכנה נהדרת לתקופה שבה אנחנו נאלצים לחיות. סבים וסבתות יכולים לקיים שיחות וידאו עם הנכדים, עבודה מהבית מתאפשרת במימדים גדולים יחסית וענפים רבים, האינטרנט, הטלוויזיה והטלפון מאפשרים לנו לשמור על קשר, להתעדכן ולעדכן אחרים.
ויש עוד דבר אחד שצריך לומר, הוא לא נעים אבל צריך לומר אותו. לפי כל הנתונים שמגיעים מרחבי העולם ילדים וצעירים עד גיל 19 כמעט שאינם חולים באופן משמעותי. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם לצד המקרים שעליהם אנחנו שומעים כעת היו מתווספים גם ילדים מונשמים או חלילה מתים. היינו אז באירוע אחר לגמרי. בימים כאלה, גם זו כנראה סיבה קטנה לאופטימיות.