שלושה סרטונים פרסם בוריס ג'ונסון ממקום מושבו בבידוד ברחוב דאונינג. הראשון, ב-29 במרץ, יומיים אחרי שאובחן כחולה בקורונה ובו הוא עומד, לבוש בחליפה ועניבה. השני באחד באפריל, יושב על כיסא מרופד, לובש ז'קט, סוודר וחולצה מכופתרת. השלישי, והאחרון, בשלושה באפריל, ג'ונסון נראה שרוע על כורסא, ללא ז'קט, בלי סוודר, רק חולצה וכפתור פתוח. לא צריך להיות מבקר אופנה, או רופא לצורך העניין, כדי לאבחן את השינוי - החום הגבוה עקבי, השיעול עיקש. ג'ונסון מנסה לשדר עסקים כרגיל ולהרגיע את הציבור אבל המלתחה אומרת הכול. מצבו של ראש הממשלה הבריטי הלך והחמיר, הוא פונה לבית חולים, ואמש הועבר לטיפול נמרץ.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
זה לא מקרה, לדעתי, שבוריס ג'ונסון הופך למנהיג העולמי הראשון שסובל מתסמינים חמורים כל כך שמחייבים אותו להתאשפז בסמיכות למכונת הנשמה. במשך שבועות הוא התעלם מאזהרות חד משמעיות של ארגון הבריאות העולמי ושל המדינות השכנות. במשך שבועות הנהיג מדיניות מתירנית, בתחילת חודש מרץ עוד התגאה שביקר בבית חולים ולחץ ידיים לנוכחים.
ג'ונסון הקפיד לומר שהוא מגובה במדע וברפואה. הגישה שלו לא נבעה מבורות או טיפשות אלא מניתוח אחר של המציאות, ניתוח מוטעה, שכן הוא בעצמו ביצע סיבוב פרסה ויישר קו עם העולם. זה לא מקרי שכל הצמרת שהובילה את המשבר בבריטניה מצאה את עצמה עם תסמיני קורונה ובבידוד, בחודשים האחרונים הספקנו ללמוד הרבה על הקורונה, ראינו רבבות מקרים. הרוב מבריא, אפילו בקלות יחסית, המיעוט מסתבך. זה יכול לקרות לכל אחד, מבוגרים יותר וחולים נמצאים בסיכון, אבל בין מודעות האבל הרבות אפשר למצוא גם צעירים ובריאים.
ג'ונסון בן 55, משחק טניס, רץ, לא מעשן, אין לו מחלות רקע. לפי מחקר שבוצע לאחרונה על 690 חולים בריטיים שהגיעו לטיפול נמרץ יש לו 54% אחוזים לשרוד. הרופאים המליצו להעביר אותו לטיפול נמרץ למקרה שיצטרך לעבור הליך הנשמה פולשני. אין ספק שהם נוקטים במשנה זהירות משום שמדובר בראש ממשלה, אבל חד משמעית ניתן לומר שלא היו מעבירים את ג'ונסון לטיפול נמרץ, בטח לא כעת בשיא ההתפרצות, אם מצבו לא היה מחייב צעד כזה. גם אם יחלים ויתאושש מבלי שיאלץ להיות מורדם ומונשם ההתאוששות תיקח זמן. האיש שהשתעשע עם רעיון חסינות העדר, לתת לנגיף לעבור עם מעט מכשולים בין האוכלוסייה, לומד כעת על בשרו עד כמה בלתי צפוי, מסוכן ומורכב האתגר שאיתו מתמודד העולם.
מה כולנו צריכים ללמוד מג'ונסון? שנגיף הקורונה לא פוסח על איש, כולם בסיכון, חלקנו יותר וחלקנו פחות אבל כולנו בסיכון. מה עוד? שאין מקום לחוכמות. הנגיף הזה מתנהג בצורה אחידה וזהה ברחבי העולם. אי אפשר להמשיך ללחוץ ידיים, לעבוד במלוא המרץ, לחשוב שלנו זה לא יקרה, לקוות לטוב ולעבור הלאה. באופן ספציפי יותר, אי אפשר ולא צריך לזלזל בקורונה. יש גישות שונות, זה בסדר, יש מחקרים ונתונים שונים, גם זה עוד יסתדר בסוף, אבל יש אמת אחת - זה נגיף עם פוטנציאל קטלני, הוא מחייב זהירות, הוא עובר בין אנשים ולא מדלג בעצמו במרחב.
ערב חג הפסח, עת שבה יש מי ששוקל ל"דפוק את המערכת", איכשהו לבלות ביחד, להתחמק מהשוטרים ומהעוצר. כדאי לעצור לרגע, לנשום עמוק ולחשוב על חדר טיפול הנמרץ בבית החולים סנט תומס בלונדון, לשמוע את רעשי מכונות ההנשמה, אחת מהן עומדת מוכנה למקרה שאחד המנהיגים החזקים בעולם יזדקק לה. זו לא העת להתחכם.