התפרצות השנאה החריפה לחרדים בצל הקורונה מסוכנת לא פחות מהנגיף, ועלולה להישאר הרבה אחריו. חרדת המגיפה הפכה לחרדה מהחרדים. השיח כלפי המגזר החרדי הפך מכליל, בוטה ומשתלח. המבט על ציבור של יותר ממיליון נפש נהיה שטוח ואטום. החרדים הם לא אחים הם איום. לא מדברים איתם אלא עליהם.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בהתמודדות של אגפים נרחבים בחברה ובפוליטיקה הישראלית עם הבעיה האמתית שמשתקפת מנתוני התחלואה בריכוזים החרדיים, נעדרת כל סולידריות. איני בא להסיר גרם של אחריות מהפרטים, מהקולקטיב או מהנהגה החרדית אבל חשוב להבין את הנסיבות שהובילו את החרדים למצב הזה - תנאי חייו של המגזר, חוסר ידע, חוסר אמון, חוסר יכולת, וגם אוטונומיה והזנחה ארוכת שנים בעצימת עין של מדינת ישראל – ובעיקר, חשוב כעת להתמקד בפתרון הבעיה. זהו לא כתב הגנה אלא כתב הבנה.
החברה החרדית במשבר חריף יותר מכל קבוצה אחרת בישראל. בריאותית, כלכלית, חברתית ומנהיגותית.
ראו את בהלת הקורונה שאוחזת בתושבי הערים הסמוכות לבני ברק, והבינו את האימה שאוחזת בתושבי העיר עצמה. מרבית התושבים שספונים בבתיהם עוקבים בבעתה אחרי מספרי החולים המטפסים בעיר. אלו חבריהם, מכריהם, משפחותיהם. הם גם רואים מחלונות הבית את מקצת שכניהם שמסכנים אותם, ושומעים את הקריאות להסגר מלא על העיר, ולא יודעים להיכן להוליך את המצוקה ותחושת המחנק.
הניתוק מהמדיה, חלק מהאידיאולוגיה החרדית בימי שגרה, לא רק גרם לחלחול איטי ומאוחר של חומרת המצב, אלא מעצים כעת את תחושת הכאוס וחוסר הודאות. גם רעשי המשנה של הקורונה מכים בעוצמה במגזר: המשבר הכלכלי ששוטף את ישראל כולה, מיתרגם באופן מידי לאלפי משפחות שסובלות ממחסור ורעב כפשוטו, במגזר העני בישראל. אלו שבתחתית שרשרת המזון הם הראשונים לטבוע.
ערכיה הבסיסיים של החרדיות תחת מתקפה מאויב בלתי נראה. הקהילתיות שנחשבה סוד כוחו של המגזר הפכה לנקודת תורפה. אפילו הבית הפרטי והמשפחה הפכו איום בגלל הצפיפות וההדבקה בין איש לאחיו. מעגל החיים היהודי על שמחותיו ואבלו נמצא כעת על המוקד: בריתות, חתונות ולוויות הופכים ממרכז החיים התוססים למוקד אסון. גם הציות לרבנים, עוד אבן יסוד בתפיסת העולם החרדית, התגלה כמסוכן. וההוראות מההנהגה סותרות ומבלבלות.
הקורונה מטלטלת ומערערת את החברה החרדית ואת תפיסותיה בעוצמה רבה. אפשר לבקר את החרדים על השאננות והיוהרה, על ההסתגרות ואפילו על הבחירה בחיי דחק. עוד יהיה זמן לכל זה. ניתן להעריך ולקוות שגם בתוך המגזר ייערך חשבון נפש נוקב. אבל כעת מבחנה של האנושות הוא גם מבחן של אנושיות.
טוב עושה משטרת ישראל שמטפלת ביד ברזל בקומץ מפירי הסדר וההוראות, אבל טוב יהיה אם החברה הישראלית תתגבר על האינסטינקט הטבעי של ההרחקה ותיוג "האחר", ותושיט את היד השנייה בסולידריות אל אחינו ברוב החרדי הדומם, המבועת והמבוהל בשעתו הקשה.
הטור פורסם במקביל בעיתון ״בשבע״.