מאות אלפי מילים נכתבו בעד ונגד הסיפוח אבל מישהו באמת האמין שזה אפשרי: קצת שכחנו בתוך התגברות גל הקורונה, אבל עד לפני כמה ימים הנושא הבוער היה הסיפוח/ הריבונות/ תכנית טראמפ, או כל שם שלא נבחר כדי לתאר מהלך מדיני משמעותי שאמור להתרחש החודש.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
עוד לפני ההתפרצות והעלייה בכמות הנדבקים, מי שבלט מאוד בשיח סביב הסיפוח לא היו הפוליטיקאים, לא הקצינים הבכירים וגם לא הכלכלנים או עובדי משרד החוץ, אלא דווקא ראשי הרשויות. יוסי דגן בשומרון, שלמה נאמן בגוש עציון ובעיקר דוד אלחייני, ראש מועצת יש"ע והמועצה האזורית ערבות ירדן - הם אלו שמובילים את סדר היום - יוזמים תכניות, מסתובבים עם מפות, ומנהלים מגעים עם גורמים בינלאומיים, בעיקר אמריקאים. ממש שרי חוץ.
אני מאד מחזיק מחשיבות השלטון המקומי, ויודע עד כמה נוטים להפחית מערכו ומהתרומה שלו לחיים של כולנו. אני גם חושב שבמישור המוניציפלי יש ראשי רשויות מאוד מוכשרים שמקדמים את העיר או המועצה שלהם, אבל לא זכור לי ששמעתי את עינת קליש רותם מחיפה מדברת על תכנית טראמפ, או את כרמל שאמה הכהן מרמת גן מחווה דעתו על תקציב הביטחון, או את רוביק דנילוביץ' מבאר שבע עוסק במתווה הגז. ברוך השם, לא חסרים להם תפקידים ומטלות שבתחום אחריותם.
בטח תגידו שזה לא אותר דבר, מפני שכאן ממש מדובר על עניין שנוגע באופן ישיר ומיידי למועצות ביהודה ושומרון, נכון? ובכן, אתם צודקים. זה באמת לא אותו דבר. אבל בכל זאת, ראשי רשויות הם נבחרי ציבור שקיבלו מנדט ברור לנהל את הרשות המקומית שלהם. זה אומר לדאוג לחינוך ולתברואה, לתרבות ולהיתרי בנייה, לפיתוח יישובים וקהילתיות - ולאו דווקא למסע מדיני בוושינגטון.
לישראל יש משרד חוץ ואפילו שר חוץ במשרה מלאה, ויש לנו מטה לביטחון לאומי, אגף מודיעין, משרד האוצר, מחלקה למשפט בינלאומי במשרד המשפטים, ועוד גופים שתפקידם לנהל ולפקח על הזירה המדינית.
יותר מזה, בתוך המועצות והיישובים עצמם יש מחלוקת די קשה לגבי כל העניין, והמנהיגים המוניציפאליים לא באמת יכולים לומר שהם מייצגים איזה קונצנזוס. במצב הזה, הם בסך הכל משמיעים עוד קול במסגרת הוויכוח, ועושים את זה מבלי שמישהו באמת שלח אותם.
לכל אחד יש את התפקיד שלו
ברור שיש השפעה לרשויות מקומיות על הממשלה. לקראת סוף מלחמת ששת הימים, כשצה"ל חגג את כיבוש סיני ויהודה ושומרון, עלה יעקב אשכולי, ראש המועצה האזורית גליל עליון, לישיבת הממשלה בירושלים, ולחץ על אשכול ודיין לכבוש את הגולן ולסיים את הסיוט של יישובי העמק. למחרת זה בדיוק מה שקרה, ויכול להיות שהישיבה הזו שינתה את ההיסטוריה.
אני זוכר גם את ראשי העיר בקרית שמונה מנהלים קמפיינים ציבורים להחריף את הפעילות של צה"ל בלבנון מול חיזבאללה לאחר ירי קטיושות, ובשנים האחרונות אני שומע את הקריאות של ראשי רשויות בדרום לפתור את המצב מול החמאס בעזה.
הכל מוצדק, רבותיי, ובאמת לראשי רשויות יש היכרות טובה יותר עם השטח והתושבים, והם אלו שראשונים להתמודד עם המצב, אבל לכל אחד יש את התפקיד שלו. כמו שהרמטכ"ל לא מכין תכנית אירועים לחופש הגדול, ומשרד החוץ לא מתכנן את מסלולי פינוי האשפה, כך ראשי הרשויות לא אחראיים על כיבוש עזה או שרטוט גבולות.
הם רשאים כמובן להביע את דעתם, ובמקרים רבים היא מקבלת משנה תוקף בזכות העמדה המיוחדת שלהם, אבל כדאי שכולנו נזכור שהם לא מדינאים ולא מצביאים. אם הם רוצים להיות בצמרת קבלת ההחלטות ברמה הלאומית - יתכבדו ויתמודדו בבחירות הכלליות, ואז יוכלו לכנס ועידות בינלאומיות ולתכנן תמרונים צבאיים מזהירים איפה שרק ירצו.
בינתיים, כדאי שיכנסו כמה ישיבות פנימיות וידברו בקול אחד, מה שאולי היה עוזר לקדם את היוזמה הזו. כשגדולי התומכים האמריקאיים בישראל ראו שאפילו מנהיגי המתנחלים חלוקים ביניהם, זה בוודאי לא סייע לגיבוי מלא להחלת ריבונות. מה גם שאין שום סיכוי לסיפוח במצב הפוליטי היום.
וחוץ מזה, אני בטוח שיש להם מספיק עבודה ואתגרים בתוך הרשויות שהם נבחרו לנהל. בשביל זה הם שם, לא?