מזמן כבר לא חש בני גנץ הקלה כמו היום (ראשון) כשקיבל את מכתבו של מנדלבליט, שהורה שלא לכנס את ועדת הבדיקה לרכש הצוללות וכלי השיט. אבן נגולה מעל ליבו. גנץ כל-כך לא רצה את הוועדה הזו; לא לבדוק, לא לחקור, העיקר לא להכעיס את נתניהו. חיבתו של נתניהו חשובה לו יותר מכל. הוא יהיה תמיד הרמטכ"ל הצייתן של מבצע "צוק איתן", וביבי ראש-הממשלה הוותיק והמנוסה. גנץ הוא התלמיד שיותר משרוצה להצליח רוצה מילה טובה מהמורה.
לאחר הבחירות האחרונות, בתחילת המשא-ומתן ביניהם, שאלתי איך הם פונים אחד לשני. אמרו לי, שביבי פונה אליו במבט פתייני ובקול רך, "בני". ואילו בני פונה אליו בעיניים מושפלות, "ראש-הממשלה". לאחר התיאור הזה לא היה עוד צורך ללמוד את הסכם הקואליציוני. היה ברור מי החתול ומי העכבר. מאותה עת נתניהו הוא חתול המחשב את קיצו של גנץ לאחור.
בשבוע שעבר, באיחור ניכר, הודיע גנץ על הקמת ועדת בדיקה - לא חקירה. איך אתה מסביר, הוא נשאל, את הסתירה בין דבריך לפיהם "אין צורך לחקור לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה קבע שאין מה לחקור", לבין החלטתך כעת? התייעצתי עם בכירי מערכות הביטחון והמשפט, הוא השיב, וקיבלתי גם מידע עדכני. כאן התחייבה שאלה: לאורך שלוש מערכות בחירות טענת שזו פרשת השחיתות הביטחונית החמורה בתולדות המדינה - לא היית מעודכן?
חברים בכחול-לבן מספרים שכל פעם שגנץ הולך לפגישה אצל ביבי הוא מזדעף ומתחייב להיות קשוח, להטיח בו דברים קשים, לחלץ ממנו איזשהו נכס. הוא חוזר מהפגישות נזוף כילד - וכחול-לבן מאבדת עוד נכס ועוד שניים-שלושה מנדטים.
בטרם הודיע על הקמת הוועדה הוא נועד עם נתניהו. ציניקנים תוהים האם יום אחד עוד יתברר שנתניהו עזר לו לנסח את כתב הסמכויות של הוועדה? בכל מקרה, הוא עצמו סיפר בראיון ל"ידיעות אחרונות": אמרתי לנתניהו שאינני רודף אותו, שאינני מחפש את ראשו.
המנדט, כתב הסמכויות, של הוועדה איננו כולל את ליבת הפרשה: את מכירת הצוללות הגרמניות למצרים, את ההסתרה, את ההכחשה, את השקרים. גנץ הקים ועדה רק כדי להרגיע, כלומר לחפף, את מצביעיו, את המפגינים נגדו שהיו מצביעיו, את ראשי מערכות הביטחון שהיו מפקדיו, עמיתיו ופקודיו. אל תתפלאו אם בסתר ליבו הוא מייחל שמנדלבליט לא יסתפק בדחיית כינוס הוועדה - אלא ידחה אותה למועד בלתי ידוע, שהוועדה בכלל לא תבוא לעולם.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות