בתור כתב בצפון היו לי במשך שנים כמה משימות קבועות, מלבד המרדף האקטואלי אחרי המצב הביטחוני: השלג הראשון בחרמון, פתיחת עונת התיירות, עליית מפלס הכינרת – מן כתבות עונתיות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
גם לשליחי התקשורת בארה"ב היו "עוגנים" כאלו: אני זוכר איך בשנות ה-80 וה-90, בכל פעם שהגיע חודש נובמבר התחילו הכתבות על "בהלת הקניות" לקראת חג המולד, שכמובן כללו תורים ארוכים מול חנויות, כרטיסי אשראי מגוהצים, ואנשים שסיפרו למצלמה כמה מוקדם הם נאלצו לקום בבוקר כדי לקנות עשרות מתנות במבצע.
בעידן האינטרנט העניין הזה תפס טוויסט: המבצעים הגדולים עברו לרשת, וימי מכירות מיוחדים כמו "שופינג IL", "יום הרווקים הסיני" וכמובן "בלאק פריידי" (שעדיין קיים גם בחנויות, אם הן פתוחות) מציפים את מדורי הצרכנות בכל נובמבר.
אתם מכירים את הסקירות הקבועות: באיזה אתר אמריקני אפשר לקנות כבל לטלפון בדולר וחצי, ומאיזה קמעונאי סיני כדאי להזמין שלוש חולצות ריצה במחיר של אחת. האמת? יש משהו מפתה במבצעים האלו, ואני בהחלט יכול להבין אנשים שצמודים לרשת ומרעננים את עמודי המכירות בתקווה להשיג דיל יוצא דופן שאחר כך אפשר יהיה להתגאות בו ("רואה את הטאבלט הזה? 70 דולר כולל משלוח! איפה תשיג מחיר כזה בארץ??").
אבל הזמנים, כידוע, הם לא זמנים רגילים. לכל קנייה שלנו יש היום משמעות אחרת לגמרי, מבחינה כלכלית ואפילו לאומית. המושג "מכירות חיסול" מקבל מובן חדש ועצוב כאשר אנחנו רואים בעלי חנויות בכל הארץ זורקים ושורפים סחורה, ומביטים על מפעל חיים שמתרסק.
אפשר לראות אותם בכל עיר - מודעות "להשכרה", חלונות ראווה ריקים, לפעמים גם שלטי ניאון שהוסרו. חנויות בגדים, וצעצועים, וספורט, וציוד טיולים, ומוסיקה, וספרים ומה לא – כל כך הרבה מהן נסגרו, ואלו שעוד כאן מנהלות מלחמת הישרדות קשה. "אני מתחנן", אמר השבוע בדמעות אחד הסוחרים ברחוב אלנבי בתל אביב, "אל תקנו באתרים האלו. הם הורגים אותנו".
"'אני מתחנן', אמר סוחר באלנבי. 'אל תקנו באתרים האלה - הם הורגים אותנו'. השנה אנחנו צריכים להפסיק לחפש מעבר לים, ולהפוך את הרכישות להשקעה בכלכלה, בחברה ובעתיד שלנו"
אי אפשר היה שלא לחשוב על זה: קנייה מאתרי מכירות בחו"ל חוסכת אולי כמה שקלים, אבל המחיר שלה הרבה יותר גבוה: את המיסים שלהם התאגידים האלו לא משלמים בארץ, את הילדים שלהם הם לא מחנכים פה, הקנייה אצלם לא מסייעת לשוק העבודה שלנו. בקיצור - כמה מיליארדרים ב"עלי אקספרס" או ב"אמאזון" יתעשרו עוד קצת, וכמה בעלי חנויות ברמת גן או בעפולה יצטרכו עוד הלוואות כדי להנשים את העסק שלהם.
הרבה אנשים גילו להפתעתם במהלך הקורונה שהם לא זקוקים לכל כך הרבה דברים, והפחיתו את כמות הקניות שלהם. איכשהו, גם הם מתעוררים עכשיו מול המבצעים שצועקים מכל באנר באינטרנט או מודעה בעיתון.
אבל הפעם אנחנו אחראים למבצע, לא הרשתות: ההתגברות על הקורונה דורשת פעולה משותפת בכל רמה, וערבות הדדית בין כל התושבים. זה נכון כשמדובר בבריאות ומניעת התפשטות הנגיף, וזה נכון כשמדובר בעצירת המגפה הכלכלית הגדולה. לכלכלה הישראלית יש מספיק שחור בעיניים גם בלי ה"בלאק פריידיי". בואו נהפוך אותו ל"חשוון הלבן" או "כסלו מכל הלב" (כנראה שכדאי לעבוד עוד על המיתוג...).
השנה הזו אנחנו צריכים להפסיק לחפש את הקניות שלנו מעבר לים, ולהפוך את הרכישות להשקעה - השקעה בכלכלה ובחברה שלנו. השקעה בעתיד שלנו.