כאשר הנשיא היוצא טראמפ הצהיר בטוויטר על ההסכם בין ישראל למרוקו, העין הישראלית התמקדה בציוצו הראשון בסדרה, שבו הכריז שהיחסים בין המדינות ימוסדו. ברבאט, עם זאת, עיקר תשומת הלב הופנה לציוץ שהופיע מיד אחריו, שבו הכריז טראמפ שהתמורה להסכם תהיה הכרה אמריקנית בטריטוריית הסהרה המערבית כשטח מרוקאי לכל דבר ועניין.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הסכסוך על סהרה המערבית קורע את החברה המרוקאית כבר כמה עשורים, ויוצר מתיחות אדירה במדינה. כאן בישראל יודעים מעט על הסכסוך, ובמידה מסוימת זה קצת מפתיע - מהסיבה הפשוטה שהוא דומה באופן שומט לסתות לסכסוך הישראלי-פלסטיני בגדה המערבית.
הסהראווים, כפי שמכונים תושבי סהרה המערבית, הם בני התרבות הברברית, ומוצאם הוא ברברי, ערבי ואפריקני. עד שנות ה-70 ספרד שלטה בשטח, ומאז המרוקאים הם אלה שניהלו אותו מבחינה אדמיניסטרטיבית. עם זאת, הסהראווים לא הפסיקו לדרוש הגדרה עצמית והכרה בין-לאומית. מרוקו מסרבת וטוענת בתוקף כי השטחים שייכים לה. נשמע מוכר? זאת לא נקודת הדמיון היחידה בין הסכסוך שלהם לסכסוך שלנו.
כאשר הספרדים עזבו את סהרה המערבית, מרוקאים רבים ובעיקר הלאומנים שהיו חברים במפלגת איסתקלל שנלחמה בכיבוש הקולוניאלי, סברו שהשטח החדש שייך למרוקו. בדיוק כמו לוחמי הלח"י והאצ"ל שלנו, חזונם של לוחמי המחתרת הניצית במרוקו היה "מרוקו הגדולה" (או בעברית - שלמה) שהסהרה המערבית (וגם חלקים מאלג'יריה, מאוריטניה ומאלי) הוא חלק אינטגרלי ממנה.
למי שייך השטח ומה הקשר לגדר ההפרדה בשטחים
כמו ישראל, גם מרוקו טוענת לקשר היסטורי-דתי על השטח המדובר וכופרת בטענות בין-לאומיות שמדובר בשטחים כבושים. בישראל מדברים על זכות אבות שניתנה ליהודים על ידי האל, במרוקו טוענים שהנאמנות עתיקת היומין שהפגינו השבטים שחיים בסהרה אל סולטני במרוקו, וקשורים על פי המסורת בשושלת משפחתית אל הנביא מוחמד, מהווה קשר דתי שזר פשוט לא יכול להבין את משמעותו.
גם בכל הקשור למפעל ההתנחלות ניתן למצוא לא מעט קווי דמיון. בשנות ה-70 של המאה הקודמת, קרא המלך חסן השני לאזרחיו לחצות את המדבר ולהפריח את השממה. הוא הוציא לפועל את המצעד הירוק, במסגרתו צעדו מאות אלפי מרוקאים בדרישה לספח את השטח. לאורך השנים המלך גם הציע תגמול כספי לא מבוטל עבור מי שיעשה את המעשה האמיץ ויתנחל במדבר הלוהט. אגב, בשיח הבין-לאומי גם המרוקאים שחיים בסהרה מכונים מתנחלים. כיום, המתנחלים המרוקאים מהווים רוב בשטח.
כמו בישראל, גם במרוקו יש גדר הפרדה. בשנות ה-80 בנתה מרוקו גדר המפרידה בין הטריטוריות, והיא נמתחת על שטח של כמעט 3,000 קילומטר, השנייה באורכה אחרי החומה הסינית. ישראל היוותה אז גורם מייעץ ומסייע בבניית החומה.
בריחת פליטים והיעדר הישגים מדיניים
מי שמנהל את הטריטוריה של מערב הסהרה הוא ארגון הגרילה פוליסריו, שבעיני רבים במרוקו נתפס כארגון טרור. שר החוץ של מרוקו אף טוען שהארגון פוליסריו נתמך על ידי אירן ומקבל נשק מהחיזבאללה. זה כמובן, דומה מאוד למצב הישראלי-פלסטיני, אבל זה לא מסתכם בכך: במשך שנים ניטשו קרבות בין הארגון פוליסריו לבין מדינת מרוקו, מה שהביא להימלטות פליטים רבים, חלק גדול מהם התמקמו באלג'יריה הסמוכה, כפי שפליטים פלסטינים התמקמו בירדן ובלבנון. בדומה לרשות הפלסטינית הנתמכת על ידי מדינות ערב, גם הפוליסריו נתמך על ידי אלג'יריה, והסוגיה הביאה למתח רב בינה לבין מדינת מרוקו: בדיוק כמו מדינות ערב רבות המסוכסכות עם ישראל עקב הקונפליקט עם הפלסטינים.
גם בניסיון להסדרת הישות המדינית ניתן למצוא דמיון: ב-1991 נקבע כי מרוקו תאפשר לפוליסריו הגדרה עצמית על בסיס משאל עם, רק שנתיים אחרי תהליך דומה בין ישראל לפלסטינים שנקבע בהסכמי אוסלו. מעל הכול, נקודת הדמיון המרכזית היא החשדנות, האיבה, והיעדר פשרה או קבלת החלטה שתמנע המשך התבוססות בסכסוך ישן בן עשרות שנים.
גלעד שלמור הוא כתב חדשות 12 וחוקר אפריקה באוניברסיטת בן גוריון