החלטתו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט בדימוס חנן מלצר, לקיים משפט חוזר לרומן זדורוב היא מכה עצומה לפרקליטות. לא מדובר בהפסד משפטי רגיל, מדובר במכה קשה לנרטיב של הפרקליטות שאומר שהם הופכים כל אבן ולא חוסכים בשום אמצעי או מאמץ כדי להגיע לחקר האמת – גם אם הבירור חושף בסופו של יום טעות משפטית שמביאה לזיכויו של נאשם.
• בית המשפט העליון הורה על משפט חוזר לרומן זדורוב
• לקריאת ההחלטה המלאה - לחצו כאן
ד"ר חן קוגל הוא מנהל המכון לרפואה משפטית. אם תרצו, אפשר לכנות אותו הפתולוג מספר 1.. היה פרק זמן שבו ד"ר קוגל עזב את המכון לרפואה משפטית ופתח מכון פרטי שמסר חוות דעת לסנגורים. אותן חוות דעת לפעמים הובאו כחוות דעת הפוכות לאלו שהגיש המכון לרפואה משפטית שאותו ניהל באותן שנים פרופ' יהודה היס.
כשד"ר קוגל זכה במכרז ומונה למחליפו של היס כמנהל המכון לרפואה משפטית, החתימה אותו המדינה על הסכם ניגוד עניינים. לפי הסכם זה, אסור היה לקוגל למסור חוות דעת בתיקים שבהם מסר קודם, לכן חוות דעת בהיותו פתולוג אזרחי-פרטי.
כשפרקליטיו של רומן זדורוב ביקשו להציג בפני בית המשפט את חוות דעתו של קוגל, הפרקליטות מנעה זאת מהם בשל אותו הסכם ניגוד עניינים. רק "תעלול משפטי" שבו הוקלט קוגל "שלא בידיעתו" בהרצאה בפני סטודנטים לרפואה באוניברסיטת תל אביב הוביל לכך שההרצאה הגיעה לבסוף לסנגורו של זדורוב - וכך ניתן היה להביאה בפני בית המשפט העליון ב"דרך לא דרך".
השופט מלצר קבע שלחוות הדעת הזאת יש משקל רב והצביע עליה ככזו שרק בגינה יש לקיים משפט חוזר לבירור אשמתו של זדורוב בתיק הרצח. כלומר, הפרקליטות ניסתה בכל דרך למנוע הגשת חוות דעת קריטית של המומחה המוביל במדינה, בתיק רצח.
לאן נעלמה החתירה לחשיפת האמת? האם הפרקליטות העלתה על דעתה שהמומחה המוביל במדינה, עובד מדינה בכיר, יטה חוות דעת בתיק רצח וכל זאת רק בשל העובדה שלפני שנים הוא נתן חוות דעת להגנה?
מתברר שחוות הדעת של ד"ר קוגל דרמטית ובעלת משמעות, ייתכן ואף תוביל לזיכויו של זדורוב. גם אם לא, איך אפשר לתת לפרוצדורה לנצח את המהות?