לאחר שנתניהו פיזר את הכנסת ה-20, אי שם לפני שנתיים ומעט טרם זמנה, הוא קיווה לחזור מבחירות אפריל עם רוב גדול יותר, שיאפשר לו להתמודד עם החקירות נגדו באמצעות חקיקה שתבצר אותו מפני ההמלצות, שיהפכו לימים לכתב אישום. אנחנו זוכרים את אנשי נתניהו מדברים על 40 מנדטים, ואת החלומות על גוש של 70 מנדטים.
נתניהו לא הודה מעולם בראיונות בכוונה לחוקק חוקים שיעצרו את משפטו, או לכל הפחות יאטו את התהליכים. זכור לטוב לכולנו ה"מה? מה פתאום?!" שלו, אבל בשיחות פנימיות עם מקורביו ההכחשות היו מעט פחות נמרצות ומשכנעות. נתניהו חזר מאותן בחירות עם הישג גדול של 35 מנדטים, ועם מה שנראה היה כניצחון ענק, אך ימינה הייתה מתחת לאחוז החסימה. כך דהרנו לסיבוב נוסף, שממנו חזר כבר חלש יותר עם 32 מנדטים, עם רוב שלא הבשיל לממשלה. בסבב הבחירות השלישי הוא כבר המריא ל-36 מנדטים, אבל סיים בממשלת אחדות צולעת. כך הלך והתרחק ממנו הכוח לבנות סביבו מבצר פוליטי מפני הציר המשפטי.
אתמול, נפגשו באותו היום, בתזמון נוראי מבחינת נתניהו, שני הכישלונות האסטרטגיים שניסה להוביל - הפוליטי והמשפטי. שני מעגלים חשמליים שראש הממשלה ניסה לקצר לפני שנתיים, ושניהם סגרו עליו אתמול. בעודו יושב על ספסל הנאשמים, ניסה השר אמיר אוחנה לייצר מצג של 65 מנדטים סביב נתניהו. אפשר היה לצרף גם את ליברמן לאצבעות הימין ולחצות את ה-70 מנדטים, אבל זה לא המצב.
יש הרבה חברי כנסת שמחזיקים באידיאולוגיה ימנית, אבל ברור כרגע שנתניהו מחק בתוך שנתיים לא רק את שווייה של מפלגת הליכוד, שירדה בשישה מנדטים בבחירות האחרונות, אלא גם לא הצליח לבלום את הדימום מימין סביבו, שכיווץ את הגוש בפועל בעשרים מנדטים של בנט, סער וליברמן.
בכל אלו הוא חזה אתמול מספסל הנאשמים, בעוד התובעת במשפטו נושאת נאום שבו היא מאשימה אותו בכך שסחר בכוחו השלטוני, קביעה שרק השופטים בבית המשפט יקבעו אם מחזיקה מים או לא. ההליך המשפטי הזה יימשך ככל הנראה שנים, ונתניהו היה שמח לכל הפחות להגיע לדיונים בבית המשפט בשיירת ראש הממשלה, מעמדת כוח. עם זאת, כמו שזה נראה עכשיו, גם האפשרות הזאת הולכת ומתרחקת ממנו.