מה רוצים אנשי ימין מנפתלי בנט, מה לכם כי תלינו עליו, כי תאיימו לפגוע בו - הרי לא הוא אלא בצלאל סמוטריץ' אחראי לכך שלא קמה ממשלת ימין. כולנו מרוכזים עכשיו - כמו בספורט - במנצח ובמפסיד, בבנט ובנתניהו, אבל הם גיבורי המשנה. סמוטריץ' הוא גיבור העלילה, סמוי מהעין, ערמומי, כפוי טובה, נחוש לפתוח שתי דלתות בבעיטה אחת. הוא חסם ממשלה הנתמכת על ידי מנסור עבאס כדי לשמור על טוהר הגזע ולהישאר לאומן מזוקק. הוא גייס את רבני הקנאות הדתית. הוא התרוצץ כאחוז טירוף בין נתניהו לגדעון סער כדי להקים ממשלת ימין בשביל למלכד את בנט ואיילת שקד, שיהיו אנוסים להצטרף אליה וישמשו בה שרים זוטרים ומחוקים.
סמוטריץ' מהלך בגדולות וחושב רחוק. קודם להשמיד את בנט, אחר כך למזער את נתניהו או את מחליפו. בין לבין הוא מתכנן לרוקן את יהדות התורה וש"ס, לשאוב את מצביעיהן הצעירים. הנשיא היוצא רובי ריבלין כתב חיבור מעניין על שבטי ישראל, ימין ושמאל, חרדים וערבים. בינתיים קם שבט חמישי - חרד"לים. לא בדיוק ציונים אבל לאומנים, משתמטים משירות בצה"ל אבל מיליטריסטים. הם רבים והם מתרבים. הם המאגר של סמוטריץ'. גפני מכנה אותו "סיקריק". זו אמורה להיות סיבה מספיק טובה בשביל אריה דרעי ומשה גפני להיכנס לכל ממשלה, גם לממשלת בנט אם תקום. בנוסף כמובן לנוסחה הקדומה: אם אין קמח אין תורה. משוואה לפיה הקמח הוא תנאי לתורה.
ההתלבטות וההתחבטות של בנט הייתה מרתקת. היא עוררה סקרנות אישיותית לא פוליטית. קשה היה לדעת איך יפתור את הדיסוננס הקוגניטיבי. יאיר לפיד, במפגן נדיר של נדיבות אישית ואחריות לאומית, הציע לו להיות ראש הממשלה בגיל 49 ועם 6 מנדטים. שמלה לכה קצין תהיה לנו. מנקודת מבט פוליטית, להבדיל מנפשית, הכרעתו של בנט הייתה קלה. באף רגע נתון לא היה סיכוי לממשלת ימין. הבחירה הייתה בין הממשלה המסתמנת לבין בחירות חמישיות ובסבירות גבוהה שישיות, שביעיות ושמיניות, עד ביטול המדינה או ביטול כתב האישום נגד נתניהו, הראשון מבין השניים. "נתניהו רוצה לקחת את המדינה כולה למצדה הפרטית שלו", אמר בנט. למשמע האמירה הזו קרה לי, מה שקורה לכולנו לפעמים: התקנאתי על שלא אני ניסחתי את הניסוח החד והמדויק הזה.
בימים כתיקונם ראש ממשלה דמוי בנט אמור להיות הסיוט של אנשי ימין ליברלי, מרכז ושמאל. הוא סיפוחיסט. הוא מחויב למדינת יהודה כמו למדינת ישראל, אולי יותר. אבל בימים כתיקונם התגוררו בבלפור ראשי ממשלות מתוקנים, שזכרו שיש גם מדינה לדאוג לה ולא רק למשפחתם. ישנה שאלה אחת נוקבת, מכרעת, שעליה נתניהו טרם השיב ואולי לא ישיב: אם הליכוד, הימין ומדינת ישראל כה חשובים לך, מדוע היית מוכן לתת את ראשות הממשלה לבנט, לגנץ, לסער, ללפיד - אך לא לאיש מחבריך בליכוד?
אם אכן תקום ממשלה ובנט יעמוד בראשה - לא יהיה דבר מסקרן יותר מאשר לדעת אם נתניהו בכלל יבצע איתו חפיפה. אם לא יחמוק מאותו מפגש כמוס, בארבע עיניים, שבו מעביר הפורש ליורש את הסודות הכמוסים, את הקודים הסמויים, את האחריות העליונה על המדינה.