אף אחד, אבל אף אחד - חוץ מנתניהו - לא באמת רוצה להיות ראש ממשלה. יסלחו לי לפיד ובנט, גנץ וליברמן, סער, מיכאלי והורוביץ מגוש השינוי. יסלחו לי גם ראשי גוש ההמשך, כולל אנשי הליכוד אדלשטיין, ברקת, הנגבי וכ"ץ. לאיש מהם אין אומץ לעמוד עכשיו בראש ממשלת ישראל. אין תעוזה, כולם נרתעים.
אל תכעסו עליהם, אל תגחכו אותם חלילה אלא תבינו לליבם. הם יודעים מה נתניהו משאיר למחליפו, הוא משאיר את המלכודת הגדולה ביותר שהותיר כאן פורש ליורש: את הגירעון הגבוה ביותר בתולדותינו, כ-160 מיליארד שקלים, מדינה סחופה ומטולטלת בלי תקציב כבר שלוש שנים, אחוזי אבטלה גבוהים, דפוס של חל"ת שהטמיע תרבות של בטלה וממריץ עבודה בשחור.
עוד לא דיברנו על מערכת החינוך, על בריחת המוחות ובריחת המורות, שכר נמוך ותנאי עבודה מחפירים. לא דיברנו על מערכת הבריאות. אל תטעו: בימי הקורונה ולילותיה עבדו הרופאים והרופאות, האחים והאחיות, עובדי המעבדות וכוח העזר - על אדי הדלק של המוסר, על המצברים של המצפון. נזכיר גם את סוגיית התשתיות הקורסות, בעיית הדיור, הסכמי הגג, הפטנט המחופף של פינוי-בינוי. התחבורה הציבורית פה קיימת רק למראית עין. ישראל היא שיאנית המדינות המפותחות בגודש מכוניות לקילומטר. הארץ היא פקק אחד גדול. הכול תקוע.
מה לגבי מדיניות הביטחון של "מר ביטחון"? ערב בחירות 2009 התחייב נתניהו להשמיד את המאגר הגרעיני האירני. על הדרך גם את החמאס. היו לאירן אז כ-30 קילוגרמים של אורניום. כשטראמפ בבית הלבן, בעידוד הבית מבלפור, הנשיא יצא מההסכם. אז היו לאירן כ-350 קילוגרמים. כיום יש לה שני טון וחצי לפחות. יש ברשותם גם, מה שלא היה לפני עשור, טילים בליסטיים על דלק מוצק. שלוחתה הנבזית מצפון, חיזבאללה, מצוידת עכשיו בטילים ארוכי טווח, אומרים שגם טילי שיוט, המכסים את ישראל כולה.
בקיצור, צריך אדם ללקות באופטימיות מזהירה ו/או בשגעון גדלות כדי לגשת היום למכרז על ראשות הממשלה. לו הייתה ישראל מדינתנו הרזרבית - הייתי תומך בהמשך כהונת נתניהו, שיאכל את מה שהוא בישל. שתי בעיות טמונות בתמיכה הזאת: ישראל היא מדינתנו היחידה, ואנחנו אוכלים ועוד נאכל שנים את מה שהוא בישל.
הקטסטרופה הרב-שכבתית הזו ארוזה בעטיפה כפולה: חוקתית ופוליטית. כדי להיחלץ ממשפטו, מוכן נתניהו לפרק את המבנה החוקתי של המדינה. כדי להיות ראש ממשלה הנחלץ ממשפטו, הוא מוכן להרכיב ולהעלות על המגרש את סמוטריץ' עם מנסור עבאס יחדיו.
איך יוצאים מזה? איך מתחילים לצאת מזה? איך קורעים לפחות את האריזה? לנתניהו יש שותף בשם אריה דרעי. שניהם רחוקים מלהיות דמויות מופת. האחד עבריין שהורשע בעבר הרחוק. השני נאשם, עבריין בכוח. אחד צריך בצל בעיניים כדי להפיק דמעות עבור השקופים שלו. השני שחקן, ארטיסט מלידה. אולי כדאי לאמץ את ההיגיון של הפרקליטות המגייסת עד מדינה נגד שותפו? במצב ביש כזה אנחנו אנוסים לבחור ברע במיעוטו. מדוע לא יציע גוש השינוי לאריה דרעי לעמוד בראשו ולהיות ראש ממשלה ראשון ברוטציה?