אי אפשר להתחייב עד כמה הפסקת אש בין ישראל לחמאס קרובה. עם זאת, כבר עכשיו, אפשר להגיד שהמבחן הגדול הוא מה עושים ביום שבו ישתרר פה שקט. השאלה הגדולה היא אם ישראל תמשיך במדיניות שלה, או שמא תהיה נדיבה יותר מבחינה אזרחית כדי לאפשר בעזה כלכלה יותר מתפקדת וחשמל ליותר שעות.
אפשר לראות כדוגמה את מפעל השפכים בעזה, שלא כל כך פועל בתקופה האחרונה בגלל בעיות של אנרגיה. כל החומרים נשפכים לים ומגיעים לאחר מכן לחופי אשקלון ואשדוד. אפשר להבין שזה גם אינטרס שלנו לייצר שם איזושהי תקוות חיים. אלה הדברים שיכולים לעצור את הרצון והמוטיבציה שלהם לירות עלינו. מה שבטוח, כשממשיכים ככה מסבב לסבב עם אותם פרמטרים שמביאים בסופו של דבר לאותן תוצאות אין מה לצות שמשהו ישתנה באמת.
ממה שאני מבין, צה"ל מבצע בעזה מבצע מרשים ביותר מבחינה מודיעינית ומבצעית. הצבא עצמו רוצה עוד כמה ימים, יש לו עוד מטרות והוא לא מרגיש שהוא גמר את המלאכה. לכן, אני מקווה שיהיו עוד כמה ימים שבהם יוכל צה"ל לפעול לפני שידובר פה על הפסקת אש. הימים האחרונים של מבצע צבאי הם תמיד ימים מסוכנים. כל הפצצה לא זהירה או ילדים שנהרגים בעזה, צובעים את המבצע באור אחר, אך לא כל ההישגים זה משהו שנצבר לאורך זמן, ישנם עוד בכירים ועוד מטרות.
מתבלט פה במיוחד הרמטכ"ל אביב כוכבי. הוא מכיר כל פרט במבצע, יש לו ניסיון ברצועת עזה, הוא שימש כמפקד האוגדה, וזה עזר לו להוביל רצף של הצלחות.
הירידה בכמות הירי מעזה מלמדת שבחמאס התחילו לעשות חישוב מדוקדק של כמות הירי. צריך לזכור שמה שנפגע אצלם באופן עמוק זה מערך ייצור הרקטות. בחמאס התחילו, ככל הנראה, "לחסוך" ברקטות ולשמר לעצמם יכולת שיגור.
אפשר כל הזמן להסתכל בסיפוק על המהלכים הצבאיים, אך המבחן הגדול הוא מה יעשו בדרג המדיני ביום שאחרי. האם ישראל תישאר בסוג של פינגפונג עם חמאס, כלומר הוא יורה ואנחנו יורים בחזרה, או שננסה לפרוץ את מעגל הסבבים וללכת בדרך אחרת.
אי אפשר לדעת אם המצב ישתפר, אך אי אפשר לחזור פעם אחר פעם על אותו דבר ולצפות לתוצאה אחרת. מה שכן בטוח, זה שסוגיית השבויים והנעדרים הישראלים בעזה זה משהו שגם חייבים להניח על השולחן כתנאי לרגיעה.