הזוג המוזר ביידן ובנט: התרגלנו בשנים האחרונות לברית של נתניהו וטראמפ. הנשיא הנוכחי ג'ו ביידן ינסה להראות שגם לו יש הרבה מן המשותף עם ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט. זה לא רק בגלל שהוא אינו נתניהו, אלא כי למרות חילוקי הדעות התהומיים ביותר, שניהם מדברים כל הזמן בשבחה של האחדות.
ביקור רה"מ בארצות הברית - סיקור N12:
- פסגת בנט-ביידן | במוקד השיחות: בלימת אירן ופטור מוויזה
- פסגת בנט-ביידן | "מבינים למו"מ עם הפלסטינים לא תקרה בקרוב"
- פסגת בנט-ביידן | הערכה: חמאס עלול לשגר רקטה בזמן הפגישה
ביידן קורא מעל כל במה לאחדות בארצות הברית. הוא קורא לזה "החלמה" - ניסיון להחזיר את עיקרון הדו-מפלגתיות בארצות הברית, שבה למרות חילוקי הדעות משתפים פעולה. כעת הוא רואה עיקרון דומה בממשלה החדשה שהקים נפתלי בנט. האמריקנים מרבים לשבח את הממשלה הרחבה (רעיונית) והמגוונת שהוקמה בישראל. בזה הם יכולים לנופף גם פנימה לתוך המפלגה הדמוקרטית ולהראות להם: הנה - יש בממשלה בישראל מפלגות שמאל, בפעם ראשונה גם מפלגה ערבית. בממשלה הזאת יש מפלגת ימין שחיה עם מפלגת מרכז וכולם מנסים לעבוד יחד. לא תתמכו בזה?
ארצות הברית ידועה כמי שנוהגת להפיץ את האידיאולוגיה והערכים שלה ברחבי העולם, לנסות ולשכנע אומות להתנהג יותר כמו האמריקנים ולחנך לפי הגישה שלהם משטרים צעירים. גם פה זה קורה - והערך הפעם הוא האחדות בקרב ציבור מקוטב, בתקווה שזה יצליח יותר ממיזמים אמריקנים אחרים שפחות עבדו במקומות אחרים בעולם.
זה נראה מובן מאליו שאם הנשיא הזמין לפגישה את ראש הממשלה זמן לא רב אחרי כניסתו לתפקיד, והתקשר אליו פחות משעתיים אחרי ההשבעה, אז ברור שנראה כאן חיבור.
עם זאת, יש כאן משהו מעבר. בבית הלבן יעשו אקסטרה מאמץ כדי להראות את החיבור הטוב שיש בין השניים, כדי לחזק את בנט גם בבית. לא כדאי לזלזל בהבנה של האמריקנים על איך נתפס המעמד הזה בישראל ומה המשמעות הפוליטית של כל דבר שיאמרו על הממשלה. האמריקנים, בכוונת מכוון, כמעט ולא מגנים את הממשלה מאז שבנט נכנס לתפקידו. הם בוודאי שלא תוקפים את הממשלה כפי שראינו בממשלה הדמוקרטי הקודם שביידן היה שותף לו. הכול חלק מאותה גישה של תקופת חסד, השאלה היא כמה זמן זה יחזיק.
ההישגים שביידן יכול "לתת" לבנט
קודם כל ישנה הסוגיה האירנית. אמירה משמעותית של הנשיא בה הוא מבהיר שכל האופציות על השולחן כפי ששמענו מנשיאים בעבר, או לפחות התחייבות של ביידן למניעת נשק גרעיני מאירן באופן קבוע - לא רק ש"לא תהיה אירן גרעינית במשמרת שלי", כפי שאמר לריבלין, עשויה להיחשב כהישג. כמו כן, הכרזה על העמקת שיתוף הפעולה בין ישראל וארצות הברית בסוגיה האירנית עשויה להשלים את ההישג בהיבט האירני.
ההישג השני שיכול להתממש הוא הכרזה על הגדלת הסיוע הביטחוני, מעבר לחידוש מלאי מיירטי כיפת ברזל עליהם כבר הוכרז.
הישג נוסף שיכול לצאת מהפגישה הזאת הוא דחיית פתיחת הקונסוליה במזרח ירושלים ולבסוף הגעה להבנות שקטות לגבי בנייה בהתנחלויות - עם מה הבית הלבן יכול להרגיש יותר בנוח ולהימנע מגינויים רשמיים. כמובן שאם אכן יהיו הסכמות כאלו, זה דבר שלאף אחד מהצדדים אין אינטרס שיתפרסם.
צריך להבין את הדינמיקה של פגישה כזאת בין ראש ממשלת ישראל לנשיא ארצות הברית. יש עבודה ארוכה של הצוותים, עבודה של שבועות, בה מתאמים עמדות, על מה בדיוק ידברו בפגישה, במה יתמקד ומה לבסוף מתוך זה יצא לתקשורת, מה יהיה המסר של הנשיא ביידן לציבור בישראל. נהוג שבפגישות כאלה יש אמירה חדשה, עקרונית, של הנשיא האמריקני כלפי ישראל, מעבר לאמירות השגורות שכבר שמענו על המחויבות לביטחונה של ישראל והיכולת להגן על עצמה.
בימים האחרונים גורמים בבית הלבן ניסו לפוגג את החששות הישראלים לגבי אירן בהתבסס על מה שרואים שקורה באפגניסטן. "דווקא היציאה מאפגניסטן מפנה עוד משאבים למזרח התיכון", אמר בכיר בבית הלבן. הם הבהירו שהנשיא ביידן לא שינה את עמדתו לגבי פתרון שתי המדינות, שהוא מבחינתו הפתרון היחיד להבטחת מדינה יהודית ודמוקרטית, אבל גם לא יפעילו לחצים על תהליך מדיני בשלב זה.
ביידן ינסה להראות ששיתוף הפעולה הוא מצוין, שהקשר עם ממשלת ישראל חשוב מעבר למנהיגים, ושזה אינטרס אמריקני כמו שזה אינטרס ישראלי שהקשר הזה ימשיך להיות הדוק ללא קשר מיהי המפלגה שעומדת בשלטון כרגע, באף אחד מהמדינות.