ביידן החליט, בצדק מבחינתו, שאין טעם עוד. הוא רק רוצה למנוע מחזות משפילים נוסח הפינוי ההיסטרי של השגרירות בסייגון עם ההתקפלות מווייטנאם. לא היה עליו את לחץ דעת הקהל האמריקנית ולא היה לו קושי להמשיך במסלול המאמץ העקר לבנות ממשל מסודר במדינה. פשוט נמאס לו מהגנרלים ועצותיהם, וכסף הוא צריך לעניינים אחרים.
ביידן יודע שמי שמושל במרכז אסיה - ואפגניסטן בליבה - ידו על העליונה בתחרות הגלובלית. הוא קרא את כתבי אבי הגיאו-פוליטיקה הלפורד מקינדר ושמע במו אוזניו את "זביג" בז'ז'ינסקי מרביץ את התורה הזו בדיירי הבית הלבן. הוא נשמע בטוח למדי ששום מעצמה אחרת לא תהמר על ניסיון להשיג עליונות בזירה הזו.
הצבא האפגני – על הנשק האמריקני המתקדם שסופק לו ואימונים של שני עשורים - גדול לפחות פי שלושה מהמיליציות של הטאליבן, אבל לא סיפק לחימה אמיתית באף אחד מן המחוזות. הנשיא אשרף גאני, ערמומי ומושחת, החליף כעת בבת אחת את כל צמרת הפיקוד ומבטיח "לארגן את השורות", אך איש לא מתרשם. בעיר הראט, השלישית בגודלה באפגניסטן, ברחו כמעט כל חיילי דיוויזיה 207 ברכבים המשוריינים שלהם היישר לאירן הסמוכה. האירנים לקחו, כמובן, את הציוד הקרבי ומשתדלים להחזיר את האנשים, שפשטו את מדיהם, למולדתם.
מה יקרה מעתה?
בהנחה שהטאליבן מכוננים מחדש את "האמירות האסלאמית" שלהם, יהיה עליהם להחליט אם לקבל את בקשתו ותחינתו של מנהל המשא ומתן מטעם ביידן, זלמאי חלילזאד (אפגני במוצאו ואגב גם ידיד ישראל ותיק), למנוע מאל-קאעידה לחדש את מבצעי הטרור משטח אפגניסטן. יותר מסובך יהיה ריסון פעילי דאעש ב"חבל חוראסאן", שכבר תוקפים בתוך המדינה במטרה לבסס מאחזים.
פקיסטן, שגידלה וטיפחה את הטאליבן באמצעות שירותי המודיעין שלה, חוששת עכשיו שמא נצחונם ייתן תנופה לתנועה התאומה שלהם הפועלת באלימות בתוך שטחה. הפקיסטנים דוחקים בסין, בת בריתם, ליטול אחריות, אבל חכמי בייג'ינג כבר תופרים הבנות עם הטאליבן שלא יסייעו למחתרת המוסלמית של האויגורים, זאת בתמורה לעזרה כלכלית נדיבה.
להודו אין שום כוונה לוותר על נוכחות והשפעה באפגניסטן. ראש הממשלה מודי חרד מפני אפגניסטן שחוברת לסין ופקיסטן. השכנות האחרות, בעיקר טג'יקיסטן ואוזבקיסטן כבר ביקשו מפוטין לשלוח כוחות לגבולותיהן. הן מוכנות לתת לחיל האוויר האמריקני בסיסים שירתיעו את הטאליבן. לא ברור מה יגיד ביידן.
אירן רואה בטאליבן, סונים קנאים, סכנה גדולה אף ש"משמרות המהפכה" סייעו להם להקיז את דמם של האמריקנים. כרגע מתנפלים האירנים בפרץ מגוחך של חנופה על בכירי הטאליבן. מבחינתם, יש כעת סכנה לגל של עוד מיליון פליטים ויותר והצבא האירני מצופף מערכים לאורך הגבול המשותף הארוך.
למעט קטר, שתמיד תמכה בטאליבן, הרי שבשאר חלקי העולם הערבי, ובתוכו ישראל, פוחדים שניצחונם על האמריקנים יעיר את הגורמים האיסלאמיסטים שהיו בנסיגה וארצות הברית לא תהיה שם לתת כתף. דבר דומה קרה בעבר כשהרוסים גורשו מאפגניסטן.
החלל שכורה ביידן עומד לייצר מערבולת סוערת שרבים ייגרפו לתוכה, בלא שלמי מהם יש סיכוי אמיתי לביית את הטאליבן.