במסיבת עיתונאים של הטאליבאן בשבוע שעבר אמר ראש ארגון הטרור כי נשים יוכלו להמשיך בחייהן במסגרת חוקי השריעה, וילדות יוכלו להמשיך ללמוד בבתי ספר. אבל לצד ההצהרה המפויסת וריאיון נוסף שבחרו בטאליבאן לתת, דווקא לאישה אפגנית בטלוויזיה, ישנה מציאות.
מציאות שבה בערים שנכבשו בשבועות האחרונים על ידי הטאליבאן חזרו הזוועות מהשלטון שהיו לפני עשרים שנה - זוועות שהנשים שחיו אז לא שכחו, והן לא מאמינות שעכשיו זה יהיה הגורל של הבנות שלהן. הטאליבאן רוצחים גברים כדי לאנוס את הנשים שלהם ולכפות עליהן להתחתן איתם. הם מצפים מנשים ללבוש נקאב כדי שלא יהיה מילימטר גלוי בפנים שלהן.
נשים מבחינתם לא צריכות השכלה כי אין להן באמת מוח שיש צורך לפתח. הן טובות רק כדי לספק את הגברים. ואם זה לא מספיק מזעזע, אז לוחמי הטאליבאן גם לא מבדילים בין אישה לילדה. ילדה בת 10 יכולה למצוא את עצמה כאחת מכמה נשותיו של גבר מבוגר ממנה בהרבה, למעשה שפחת מין.
אז לא, ההצהרה של הטאליבאן שהם ייתנו לנשים זכויות לא נותנת שום תקווה לנשות אפגניסטן. הנשים האלה כבר חיו בגיהנום, הן חשבו שהן הצליחו להשתחרר ממנו, ותוך 11 ימים כל ההישגים שלהן - כל מה שהן השיגו בשני עשורים - פשוט נמחק.
הנשים שיצאו נגד ארגון הטרור, עיתונאיות, אקטיביסטיות, נשים בולטות וחזקות שלא פחדו להביע את דעתן - עכשיו הן מספרות על כך שהטאליבאן הגיעו לבקר אותן בבית, לוודא כבר היכן הן נמצאות. אז נכון, הטאליבאן הבטיחו שהם לא ינקמו, שהפעם לא יהיו הוצאות להורג המוניות של כל מי שהם מחשיבים כבוגדים, שלא יהיו חיסולים אלימים שהפכו לסמל המסחרי של הארגון. אבל הנשים החכמות חיות בפחד אימים, בידיעה הנוראית, המייאשת, הקשה מנשוא שאין לאן לברוח, שהחוקים של הטאליבאן לא באמת השתנו.
אבל עכשיו אין מי שיעזור. העולם סוגר את השערים ויחסית בקלות בגלל הקורונה, ואף אחד לא התערב אחרי שראו את המחיר ששילמו האמריקנים. והכי נורא, לאף אחד כנראה גם לא מספיק אכפת. אנחנו ראינו סרטונים מזעזעים של אימהות שזורקות את התינוקות שלהן על גדרות תיל לעבר אמריקנים. לא צריך יותר מזה כדי להבין את רמת הייאוש של אותן נשים, שמוכנות לזרוק את הילדים שלהן לעבר זרים שייקחו אותן לעתיד לא נודע, כי הן מאמינות שרק כך הילדים יישארו בחיים.
