הרצח ה-79 בחברה הערבית השנה היה מעט שונה מקודמיו. הוא לא היה עוד אירוע שקיבל התייחסות מינימלית בהודעה של המשטרה על פתיחת חקירה או הספד של ההנהגה הערבית. זה היה הרצח השלישי באותו היום. החדשות על הירי הראשון יצאו בבוקר מהנגב, המשיכו ברצח במרכז ובסוף גם גבה קורבן נוסף במשולש. יום אחד מדמם שסימל משבר נוראי שמתמשך למעלה מעשור. אין נקודה בחברה הערבית שלא נפגעה מהאלימות ואין אזרח ערבי שלא מרגיש מאוים מהפשיעה.

האלימות בחברה הערבית - סיקור N12:

הסיבה למשבר שמתחולל היום נטוע בעבר. משבר אמון העמוק בין האזרח הערבי למדינה הולך ונפער מאז הקמתה. בעבר, החברה הערבית ניהלה סכסוכים כמו חברה מסורתית - מנהיגים דתיים או מקומיים היו מיישבים סכסוכים ומונעים אלימות. לאחר קום המדינה החברה הערבית איבדה את המבנים המסורתיים שלה מבלי שהרוויחה את מוסדות שלטון החוק של המדינה. הכאוס שאנחנו רואים ברחובות היישובים הערביים הוא תוצאה של חברה שלמה שנותרה ללא מוח'תאר וללא שופט.

היעדר האכיפה והזנחת החברה הערבית על ידי ממשלות ישראל לדורותיהן רק מחריף את הבעיה. ארגוני פשיעה קטלניים השתלטו בקלות על חייהם של 20% מאזרחי המדינה. משטר הפשיעה והאימה שלהם חולש על חלקים נרחבים של החברה, מעסקים דרך עמותות, רשויות מקומיות ואפילו מוסדות חינוך. בהזדמנויות מסוימות גם סיפקו מחסה לארגוני פשיעה יהודים שסבלו מנחת זרועה של משטרת ישראל.

מאז שנת 2000 נרצחו כ-1500 אזרחים ערבים בידי אזרחים ערבים אחרים. באותה תקופה המשטרה הרגה קרוב ל-70 אזרחים ערבים על רקע פלילי ולאומי. הנתונים הללו מחלחלים ומשנים את התפיסה של רבים. "אנחנו האיום הקיומי העיקרי על עצמנו, לא מוסדות המדינה", אמר ראש עיר אחד לצמרת המשטרה והפרקליטות. המצב כל כך חמור שראשי רשויות ערביות אפילו דורשים התערבות מידית של השב"כ. אחרי האירועים האחרונים אמר לי אחד מהם: "ניסינו הכול כולל הכול, לא נשארה אופציה חוץ מהשב"כ".

הרגע החסר תקדים שבו הנהגת החברה הערבית דורשת לערב את הגוף הביטחוני שממנו הם הכי מפחדים רק ממחיש את גודל המשבר, ומביא אנשים לבחור בין הזהות האזרחית לטראומות שמלוות בזהות הלאומית. למרות חומרת המצב, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט דחה את הבקשה לערב את השב"כ ואף השמיע המלצה באוזניהם של ראשי הרשויות: "ממליץ לכם לא לבקש את זה, אינכם יודעים במה מדובר".

היועמ"ש הוא לא היחיד שחושש ממעורבות השב"כ, גם גורמי מקצוע אחרים שהשתתפו בגיבוש התכנית למיגור הפשיעה חוששים מחזרה לימי הממשל הצבאי, בהם צעירים גויסו להיות סייעני שב״כ ומנהיגים הפכו למשת״פים של המשטרה החשאית. אפילו גורמים בשב״כ הסבירו בכמה הזדמנויות שהם מעדיפים שלא להיכנס לזירה שתחשוף את פעילות הארגון והכלים בהם משתמשים לדיון ציבורי.

הטורים של מוחמד מג'אדלה ב-N12:

בסופו של דבר, ובהיעדר מנהיגות ויכולת קבלת החלטות בדרג המקצועי וגם הפוליטי, ובמיוחד במשרד לביטחון הפנים, מי שיצטרך להכריע הוא ראש הממשלה נפתלי בנט. גורם בממשלה המעורה בפרטים מסביר שלא יהיה מנוס מדיון חירום שכבר נקבע להשבוע. הוא מצפה שתתקבל בו החלטה סופית ואולי תקדימית, שתגייס את השב"כ להילחם בארגוני הפשיעה בחברה הערבית ותדרוש מהם ניצחון בכל מחיר.