זו לא הפעם הראשונה שמנהיג אגודת ישראל משתף במחשבות הפרישה שלו, אבל הפעם זה נשמע רציני. בקיץ הקרוב יחגוג יעקב ליצמן 74. גם בלי קשר להגליית החרדים אל האופוזיציה, הוא מיצה את הפוליטיקה. האיש אשר מתפטר וחוזר, פרש מהממשלה הקודמת במחאה על סגר החגים רק כדי לחזור, כמעט בלית ברירה, לכהן כשר השיכון. אירוע דומה קרה גם בממשלה שלפניה, כשהתפטר בזעם בעקבות עבודות השבת ברכבת, ואחרי כמה חודשים שב ללשכת השר. למקורביו הבטיח: לא אשב עוד סביב שולחן הממשלה.
העיתוי שבו בחר להודיע לציבור על כך שמיצה גם את ספסלי הכנסת (בראיון לערוץ הכנסת), לא מקרי: בשבוע שבו דרעי חותם על הסדר טיעון תמורת פרישה, ליצמן, שעננת כתב אישום בשתי פרשות (הסיוע למלכה לייפר וההתערבות לטובת מעדנייה הסמוכה לביתו) תלויה מעל ראשו, החליט לבשר על פרישה שלא תמורת הסדר. בניגוד לדרעי שעוזב את הכנסת, זמנית, כדי לחזור בבחירות הבאות. ליצמן מתעקש למצות את הקדנציה הנוכחית (אם יפרוש תיוותר חסידות גור ללא ייצוג), אבל לא יתמודד שוב.
ההחלטה שלא להשתמש בפרישה כקלף במו"מ מול הפרקליטות מלמדת על ההשלמה של ליצמן עם העובדה שהסדר כזה, כנראה כבר לא יוצע לו לפני פרישת מנדלבליט, או אולי - איתות נואש אחרון שהוא פתוח להצעות. יו"ר אגודת ישראל נוהג לזלזל באישומים הצפויים לו, אבל אם הייתה מוצעת לו עסקה, קשה לראות אותו מתעקש לנהל משפט עבור שאריות הקדנציה באופוזיציה. הבעיה שהטלפון בינתיים לא מצלצל. מאז השימוע שנערך לו אצל היועמ"ש, דממה מסלאח א-דין. ליצמן מבין שהוא האחרון בתור לדיל של הדקה התשעים.
לא רק ליצמן ודרעי, גם ח"כ משה גפני, שנקי מכל חשד, יודע שהקריירה הפוליטית שלו מתקרבת לקיצה. ערב הבחירות האחרונות ואחרי שנה בריאותית קשה, הוא נשמע מאיים שאם ליצמן לא יוותר לו על ועדת הכספים (שהגיעה לו לפי החלוקה הפנימית ביהדות התורה), הוא יפרוש מהכנסת. תוצאות הבחירות פתרו את הוויכוח בין שני האדונים.
כתבי האישום, רצף מערכות הבחירות - והישיבה באופוזיציה, הם רק זרז לחילופי הדורות המתבקשים ממילא בהנהגה החרדית. דרעי וגפני מכהנים כבר משנות ה-80, ליצמן המבוגר מהם משנות ה-90. בימיהם בפוליטיקה, במקביל לנתניהו, נרקמה הברית העוצמתית בין המפלגות החרדיות לימין. וזו המורשת שתעמוד למבחן אחרי חילופי הדורות.