משולש ברמודה הוא אזור באוקיינוס האטלנטי המטביע אוניות או מטוסים העוברים בשטחו, כך מספרים מדור לדור. ההסכמים המסתמנים בין נתניהו לשותפותיו, בעיקר עם המפלגה המתקראת "הציונות הדתית" - הם "משולש ברמודה" של ישראל, של החזון הציוני ושל תפיסת הביטחון הלאומי כפי שנוצקו מ-1948 ועד 2022. כאשר תורכב הממשלה, יהיה סמוטריץ' ראוי להתייצב בפני הנשיא הרצוג ולומר לו בחגיגיות: עלה בידי! עלה בידי להרכיב ממשלה.
השדה המגנטי ושלושת הקודקודים של משולש ברמודה הם במקרה שלנו מרובע בעל ארבע צלעות: 1. ענייני הביטחון והשליטה בשטחים. 2. משרד האוצר. 3. מערכת האכיפה והמשפט. 4. מערכת החינוך.
היחידה החינוכית שהועברה לאבי מעוז, שתקציבה כשני מיליארד שקלים והשפעתה רבה, היא בונוס או מענק חתימה. על פי ההסכמים, יפורק משרד החינוך לחתיכות, החינוך הממלכתי-דתי והאגף לתרבות יהודית יועברו לציונות הדתית. עם הקמת המדינה בוטל זרם העובדים בחינוך – עכשיו מוקם זרם החרד"לים בחינוך. בן גוריון ביטל צבא פרטי והקים את המדינה, עכשיו מקים נתניהו צבאות פרטיים הכפופים לבן גביר ולסמוטריץ', ומפרק את מוסדות המדינה. משרד התחבורה ידולל על-ידי העברת מטה התשתיות לציונות הדתית. יוקם עבורם משרד ל"משימות לאומיות" שישמש למשימות "לאומניות". אחת הוועדות החשובות בכנסת – בעיקר כאשר ראש הממשלה עומד לדין ובקואליציה מבצבצים מורשעים, נאשמים וחשודים – היא ועדת החוקה, חוק ומשפט. גם היא נלקחה על-ידי הציונות הדתית.
הצעת השינוי של פקודת המשטרה הופכת את משטרת ישראל הכפופה לחוק למשטרה הכפופה לשלטון. המפכ"ל חדל מלהיות מפקח כללי והוא הופך להיות חניך תורן של השר.
בהקלטה שפורסמה בכאן 11 הלכנו שבי אחר המינוח גס הרוח של סמוטריץ' על נתניהו - "שקרן בן שקרן". אבל האמירה החשובה באמת בהקלטה הייתה אחרת: שהוא יורשע בבית-המשפט(!). זו הייתה אמירת המפתח הסמויה במשא ומתן שניהל. הוא בא למשא ומתן עם ההנחה החדה והמשוננת הזו, הטמונה בכף בגדו, ועל בסיסה קיבל כנראה את כל שביקש. לא מצאתי, אף אחד לא מצא, הסבר סביר אחר, הסבר כלשהו, להפקדת או הפקרת נושאי חיינו בידי סמוטריץ' וחבריו. אף ראש-ממשלה מאז הקמת המדינה, כולל נתניהו עצמו, לא העז למסור את מפתחות הבית השלישי לידי קנאי דת ולאומנים סהרוריים. בבחירות, בדמוקרטיה, סופרים ראשי מצביעים – לאחר מכן בניהול מדינה שוקלים ראשי שותפים.
בטעות קוראים לממשלה, ימין על מלא. צריך לקרוא לה, חרד"לית על מלא. מצביעי ליכוד רבים, שרצו לראות את מפלגתם שבה לשלטון, לא פיללו לממשלה המונהגת על-ידי סמוטריץ', גדושת משתמטים מצה"ל, מוכרת את נכסי החומר והרוח לחרדים וללאומנים. רבים ממצביעי בן-גביר, מעומר ולהבים בדרום עד צפת בצפון, רצו - בצדק - יותר אכיפה ומשילות, לא את ההתפרקות המסתמנת.
ח"כים מהליכוד, המצפים רועדים וטרוטי עיניים לתפקידים בממשלה ובכנסת, מאשימים את יריב לוין בהסכמי הכניעה הללו. הם מכים בלוין כי אין להם אומץ להכות בנתניהו. כמאמר הידוע: מי שפוחד להכות בסוס מכה באוכף. לוין הוא אמביציוזי יותר ממה שהעין רואה. אין לו עניין להיות שר משפטים. הוא רוצה להיות ראש-ממשלה. האמביציה שלו כה מוסתרת, שאפילו נתניהו, שהוא הראשון לזהות, טרם זיהה אותה.
כל השותפים החמדנים – דרעי, גפני וגולדקנופף – ראו כיצד נתניהו מתפרק מול סמוטריץ' וקיבלו תיאבון. הם יודעים שהתנאים שנוצרו הם חד-פעמיים, שהנסיבות הללו אולי לא תחזורנה. לא תמיד ילך המחנה השני מפוצל לשמונה מפלגות, מחציתן ללא הסכמי עודפים. ובעיקר, לא תמיד יימצא ראש גוש השקוע עמוק במשפט פלילי ממנו ישתוקק לנוס מהר ובכל מחיר.
סמוטריץ', בן 43, הוא בחור שגבורתו מעטה ועורמתו רבה. בבן-גביר, בן 46, יש יותר ענווה מאשר בשותפו, אותו נשא על כפיו אל הכנסת. אילו הלך סמוטריץ' בגפו עם "הציונות הדתית" שלו, ספק אם היה בא בשערי המשכן. שניהם יודעים שנתניהו סולד מהם ומהשקפת עולמם. שניהם חוששים שהוא ינסה להיפטר מהם רגע לאחר שייפטר ממשפטו. כל מחשבותיהם ממוקדות כעת במוקד הזה: כיצד לפעול מהר עבור הבייס שלהם, וכיצד לפעול לאט ולהאריך את משך הזמן שנתניהו תלוי בהם.