לפני קרוב ל-6 שנים, ירה אלאור אזריה כדור מדויק לראשו של מחבל ששכב על הקרקע מבלי לזוז במשך 11 דקות. הוא עבר באופן ברור על הוראות הפתיחה באש, ולכן בצה"ל התנערו ממנו בכל הכוח וביקשו להבהיר שיש כאן אירוע שאינו עומד בסטנדרט הצבאי.
אחרי הביקורת שהושמעה בזמנו על כך שחיילים ולוחמים יפחדו לירות במחבלים בפעם הבאה, טענו בצבא שזה קשקוש ושיינתן גיבוי מלא למי שיפעל על פי הנהלים. אתמול (שבת) הגיע רגע המבחן; לא בצה"ל, אלא במג"ב. הלוחמים שהוצבו בשער שכם עמדו במבחן – אבל מדינת ישראל, גם אם מדובר בזרוע אחת שלה – פחות.
אף לא לרגע אחד היה מקום להשוואה בין אלאור אזריה לבין הלוחמת והלוחם שחיסלו אתמול את המחבל שבא במטרה לרצוח אזרחים חפים מפשע, ואז המשיך במסע שלו בניסיון להספיק לפגוע גם באנשי כוחות הביטחון. אבל אחרי שחמאס הכריז על כך שהמחבל הוצא להורג, וגם חבר הכנסת עופר כסיף צייץ ברוח דומה, נראה היה שבמח"ש החליטו שבכך יש עילה להפוך את שני הלוחמים לנחקרים באזהרה.
עוד הוצאה להורג ללא משפט שנקלטה בעין המצלמה. ירי באדם פצוע או שרוע שאינו מהווה סכנה, יהיה מעשהו אשר יהיה, הוא פשע מלחמה בעליל.
— Ofer Cassif עופר כסיף (@ofercass) December 4, 2021
לאן מיהרו במח"ש?
שמענו הסבר על כך שזה נוהל מחייב במקרה של מות אזרחים – אבל המחבל הוא לא אזרח. הוא פלסטיני, שנכנס למדינה ריבונית וניסה לרצוח את אזרחיה ואת לוחמיה. אם זה עדיין עומד בקריטריון של פתיחה בחקירה, יש לשנות אותו. במקום להקשיב לתגובה המהירה מאוד של הדרגים הפיקודיים והמבצעיים, ובהמשך גם של השרים ושל ראש הממשלה, במח"ש בחרו להפוך את השניים לחשודים ואף החרימו את נשקם.
למה אצה להם כל כך הדרך? מדוע לא ניתן היה לחכות לתחקיר מבצעי? לא ברור מה מנע מהם להסתפק במתן עדות פתוחה. רוצים לחקור את המקרה? בבקשה. זמנו את הלוחם והלוחמת לעדות, אספו ממצאים, ואם אתם מוצאים חשד ממשי נגד השניים – אז תעברו לחקירה באזהרה.
הלוחמת והלוחם פעלו באופן מהיר ונחוש כמצופה, למול מחבל שניסה לרצוח אזרח ישראלי. אני מבקש להעביר להם את מלוא הגיבוי ומתפלל לרפואת הפצוע.
— Naftali Bennett בנט (@naftalibennett) December 4, 2021
שני הלוחמים ירו שני כדורים בודדים בתוך חמש עשרה שניות לעבר מחבל שכבר הספיק לדקור אזרח, מחבל ששעט לעברם וניסה לדקור גם אותם. היה שם הכול באותם רגעים קצרים. אמצעי, מניע, כוונה. מחבל שבא למקסם את כוונותיו הרצחניות ולסיים את חייהם של כמה שיותר אנשים שנקרו בדרכו, ולכן שום מדינה מתוקנת לא צריכה לראות את התמונה הזו באופן שונה.
מת? אז מת
גם אם הסיכון שאותו מחבל יקום על רגליו או יפעיל נשק שהביא איתו עמד על אחוזים בודדים, ראוי היה לירות בו שוב כדי לוודא שהסיכוי הזה לא יתממש. מת? מת. ואף אחד לא אמור להצטער על כך. הבינו את זה בצמרת הפיקוד במג"ב ובמשטרה, הבינו את זה שר הביטחון וראש הממשלה. במח"ש פחות כנראה, וזה מחדל.
שני הלוחמים לא אמורים להיות חשודים בכלום, ולו לרגע אחד. כשלוקחים ללוחם את הנשק – זו אמירה. כשנותנים לאקלים ברשתות הפלסטיניות להכתיב את מנגנון ההפעלה של חקירת האירוע – זה משדר מסר רע להרבה מאוד לוחמים שחשופים בכול רגע נתון לאיומים מן הסוג הזה.
שני הלוחמים היו אמורים להיות הבוקר הזה, עם נשקם, אצל מפקדיהם האישיים, מקבלים ח"ח על תפקוד מהיר שחתם אירוע מסוכן באפס הרוגים ופצוע אחד שחייו ניצלו. גם סופגניות בסוף החקירה לא ממתיקות את הטעם המר שמעלה האירוע הזה. עוד לא מאוחר.
