ביום שישי האחרון חצה מסתנן את גדר המערכת בגבול לבנון וחדר באין-מפריע אל בתי היישוב מטולה. האירוע הזה הסתיים בלא כלום ולכאורה אין כמעט סיבה לדבר עליו, אפילו המסתנן עצמו כבר הובל אתמול (שבת) דרך ראש הנקרה חזרה אל המדינה שממנה הגיע. אבל למעשה, מה שהתרחש ביום שישי בגבול לבנון הוא אירוע קלאסי של "כמעט ונפגע" בתרחיש הבלהות של חדירה.
הגם שהצליח לכאורה במבחן התוצאה, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו איך קורה שאדם חודר כך ממדינת אויב, כשכוחותינו פרוסים כל כך, לפי הידוע, לאורך הגזרה? איך הוא עובר כשקציני המודיעין שלנו מרבים לספר לנו על הכוחות האכזריים שפועלים ממש בנתיב ממנו בוצעה החדירה וגם מדגישים שכלום לא קורה שם בלי אישור של חיזבאללה.
תושבי הצפון, וכולנו, חייבים לדרוש תשובות גם על הקלות שבה בוצעה החדירה, בה למרות שהמסתנן זוהה על ידי התצפיות הוא הצליח אחר כך לצעוד לעומק השכונות. בסוף, מדובר אמנם במהגר עבודה, אבל כשנצפה לא היה ברור לאיש איזו עבודה בכוונתו לבצע. אפשר רק לדמיין מה היה מצליח לעשות לוחם מיומן של חיזבאללה, ולא מהגר עבודה יחף. אם לא נשאל את כל השאלות האלו, אנחנו מקרבים בעצמנו את האסון שיכול היה להיות כאן.
להגיד אמת לאזרחים
לא רק הסיפור עצמו מטריד כאן. מטריד לא פחות האופן שבו הוא סופר.
דקות אחרי האירוע הוציא דובר צה"ל הודעה שמספרת על התצפיות שזיהו את חשוד, כאילו זה הדבר המרכזי בסיפור ולא עצם החצייה עצמה. כמובן שההודעה של דובר צה"ל לא מציינת שאחרי הזיהוי בתצפיות הצליח החשוד לעבור בקפיצה שתי גדרות ולהגיע אל הבתים הרבה לפני החיילים.
המיקום בהודעת דובר צה"ל הוא "באזור היישוב מטולה", שזו דרך מעניינת להציג את האירוע כאילו התרחש בשטח פתוח ולא ממש בתוך חצר בית. לקינוח הפיצו בדובר צה"ל סרטון של מפקד החטיבה מודה לכיתת הכוננות האזרחית שתפסה את החשוד, למרות שבהודעה הם ייחסו את זאת לחיילים.
למה בעצם ראוי להתעכב על זה? כי אם יש קו גבול שהולך ומטשטש בשנים האחרונות, ונחצה בבירור גם עם המקרה האחרון של החצייה מלבנון, הוא הקו בו דובר צה"ל הופך אט-אט למחלקת יחצנות. אני מכירה היטב עבודת דוברות מהי. אני אפילו מכירה מבפנים את שיטת הפעולה של חטיבת דובר צה"ל, כמי ששירתה ביחידה. אני לא מצפה שההודעה תבליט את כל הכשלים בערב ותוציא חלילה את דיבתם של הלוחמים.
למרות זאת, אני בהחלט מצפה מדובר לדברר את האירוע ולא לשכתב אותו מחדש. אני מצפה ממנו לדייק במיקומים. אני מצפה ממנו לפרט נאמנה את רצף האירועים. דובר לא אמור להלל את התצפיות שלא עזרו או לשבח את הכוחות כשלא הם תפסו. הוא יכול לפחות להבטיח לנו שייבדק איפה היו הלוחמים באותם רגעים. הוא יכול להזכיר את כשלי המכשול שלא טופלו בגלל תקציבים. הוא, בראש ובראשונה, חייב להגיד אמת לאזרחים. במקום להישיר מבט אל הבעיות, בוחרים בצה"ל לפרסם בכל פעם שיר הלל להצלחות.
כך, לא רק את התיקון המתבקש צה"ל מפספס, כי אם גם את אמון הציבור. בשטח ישנם אזרחים שרואים, מצלמים, מספרים לחברים ואז משווים לדיווחים. פגיעה חמורה ברכיב כל כך חשוב בעבודת צה"ל היא אירוע משמעותי לא פחות מעצם החדירה עצמה. גם בצה"ל יודעים שחצייה של גבולות באופן כל כך מובהק היא מדרון חלקלק, ושאי אפשר לדעת איך תראה הפעם הבאה.