החברה הערבית עברה מתחילת 2021 שינויים ותהפוכות שלא ידעה כדוגמתם מאז קום המדינה. ברמה הפוליטית, החברתית והכלכלית, חברה שבמשך עשורים הייתה בשוליים, הצליחה לסלול את דרכה אל לב השיח והתודעה הישראלית, לטוב ולרע.
אבל דבר אחד לא השתנה - האלימות שממשיכה להשתולל ברחובות היישובים הערביים ולגבות מחיר יקר. במפה של N12 ניתן לראות את שמות הקורבנות שמאחורי המספרים ואת היישובים שבהם התרחשו התקריות:
אין ספק שהמהפכה הפוליטית לאחר פיצול הרשימה המשותפת והצטרפות רע"ם לממשלה בצעד ראשון מסוגו הגבירה את רמת הקשב של הרוב היהודי במדינה למיעוט הערבי שבה. אותו מיעוט, שסבל שנה אחרי שנה ממספר דו או תלת ספרתי של קורבנות כתוצאה מהפשיעה והאלימות הגואה, הצליח לעניין את הדרגים הפוליטיים בגודל האתגר הניצב בפניהם - וסכנתו הממשית, לא רק על החברה הערבית, אלא על כלל אזרחי המדינה.
אותו אתגר נובע בעיקר ממורכבותו רבת המשמעויות. מפת הסכסוכים, הפשיעה והאלימות היא מורכבת ותלויה במספר רב של גורמים פוליטיים, חברתיים וכלכליים. הנגב, שסובל במקרים רבים מרצח על רקע נקמה וסכסוכים בין משפחות, אינו זהה לאזור הגליל שבו ארגוני הפשיעה הפכו את האוכלוסייה האזרחית למטרות לגביית דמי חסות והשתלטות על הרשויות המקומיות. וזה בלי להזכיר את אזור המשולש והמרכז, שלמרות שהאוכלוסייה הערבית בו מונה פחות מ-30% היא סובלת מרוב מקרי הרצח שנגרמים על רקע שגשוג ארגוני הפשיעה.
האזרחים זועקים
התמונה המורכבת הזאת פוגשת לראשונה גם שינוי היסטורי בחברה הערבית. אותם אזרחים שמאז מאורעות אוקטובר 2000 סירבו לקבל את הנוכחות המשטרתית בתוך הכפרים והערים הערביות - זועקים היום לאכיפה מוגברת של המשטרה בתקווה לדיכוי ארגוני הפשיעה ואסיפת כלי הנשק הבלתי חוקיים שמגיעים למאות אלפים. עשרות אלפים מהם, לפי ההערכות, נמצאים בידי הצעירים הערבים.
ראשי רשויות, מנהיגי ציבור ואנשי דת סבורים היום שהמשטרה היא הפתרון, אך במקביל הם לא בטוחים אם היא לא חלק מהבעיה. את התחושות האלו מבינים היטב בצמרת המשטרה ומתוך הבנה זו נעלם צמד המילים ״שיתוף פעולה״ מלשונם של הקצינים הכי בכירים כשמדברים על האלימות בחברה הערבית בתקשורת ובדיונים הפומביים.
״אם לא ירגישו את הנוכחות שלי ויאמינו שאני רוצה את טובתם, הם בחיים לא ישתפו פעולה איתי, זה המבחן שלי, לא שלהם", אמר גורם בכיר במשטרה כששאלתי אם הוא מרגיש שיפור בשיתוף הפעולה בחברה הערבית.
סוגיה לא מספיק חשובה
אך למרות הרצון הטוב של המשטרה והיעד שהציבה ממשלת בנט-לפיד לעצמה כשהגדירה את הפשיעה והאלימות בחברה הערבית כאחת משלוש הסוגיות העיקריות שהממשלה צריכה לטפל בהן, ניכר שרוב הציבור היהודי חש עדיין שמדובר בסוגיה לא חשובה מספיק - כך עולה מסקר "מדד הקול הישראלי" של המכון הישראלי לדמוקרטיה. בעוד ש-53% מהציבור הערבי בישראל דירגו את המאבק בפשיעה כמשימה מרכזית של הממשלה בשנה הקרובה, רק 13% מהציבור היהודי חושב כך.
אותם 87% מהציבור היהודי שחושבים שהפשיעה בחברה הערבית לא תגיע אל פתח ביתם, צריכים להכיר את המציאות המתרחשת ממש עכשיו במספר יישובים יהודים, במיוחד בצפון, שגרים בשכנות ליישובים ערבים: לאחר שאותם ארגונים השיגו את יעדם ביישובים הערבים, הם לא הסתפקו, והרחיבו את תחום שיפוטם והגיעו לסוחרים, בעלי הון ובעלי חנויות ועסקים יהודים. זו הוכחה למי שחשב אחרת, שהפושעים והעבריינים לא מבחינים בין ערבים ליהודים.