אין מחלוקת שזו תקופה קשה, השאלה שצריך לשאול היא האם סוף העולם הגיע. מי שגולל את הפיד או מתמכר לאפוקליפסה בחדשות עלול לקבל את הרושם שזה המצב. אני סבור שלא.
אלו ימים לא קלים להורים, לילדים במערכת החינוך, לבעלי העסקים התלויים בלקוחות ובעצם לכל מי שהמגפה שיבשה את סדר יומו. למי שחלה בקורונה, למי שאיבד את יקיריו. עם זאת, בניגוד לאווירה בטוויטר ובאולפנים: אין כאוס, בינתיים.
מגפה זה אכן אירוע קשה, מאוד, לעתים בלתי נשלט, וצפויים שבועות קשים עוד יותר. אין מדינה בעולם שלא חווה כעת את האומיקרון עם שיאי מאומתים בלתי ניתנים לבלימה. אבל יש פער בין החיים האמיתיים שבהם המשק מתפקד (עם שיבושים, אבל מתפקד), ומערכת החינוך פתוחה תחת מגפה (עם בעיות שדורשות תיקון. וכן, לצערי אני עדיין לא אבא), לבין אווירת הקטסטרופה בגלל תור של שעתיים לבדיקת אנטיגן. זה מבאס, אבל לא אנרכיה.
כל עדכון של המתווים מוצג כ"מבלבל", כל שינוי בהנחיות הופך ל"זגזוג", במקום לקחת נשימה ולהבין שהמציאות משתנה. היא דורשת גמישות וקור רוח, דווקא בגלל הקושי של ימי המגפה. ליבי עם כל מי שפרנסתו נפגעת, שהביטחון שלו מתערער. זו דרכה של המגפה, ועל המדינה יהיה לפצות באופן הוגן.
דיון מהותי שהפך לפוליטי
הטור הזה הוא לא דיון על פוליטיקה. המגפה הזו ונזקיה מכים באופן שווה בתומכי הממשלה ובמתנגדיה. חבל שגם השיח הענייני על ניהול של נושא אזרחי כמו הקורונה, מתחלק לפי המחנות הידועים של תומכי נתניהו מול אוהדי בנט.
האופוזיציה ממלאת את תפקידה נאמנה, וגומלת היטב לבנט על מתקפות פופוליסטיות דומות שהוא הוביל בממשלה הקודמת (גם אם לא מציגה אסטרטגיה אלטרנטיבית למדיניות הממשלה). גם התקשורת מבצעת את תפקידה הנחוץ בדמוקרטיה בחשיפת הכשלים והבעיות (וברוך השם יש הרבה כאלה: הבדיקות, הלמידה מרחוק בבתי הספר וערפל הפיצויים לענפים שנפגעו ישירות). עם זאת, יש הבדל בין ביקורת מוצדקת לזריעת פאניקה לא מוצדקת.
אפשר לחשוב שהממשלה הוקמה בחטא ואינה לגיטימית, אבל לחשוב (בצדק לדעתי) שהמבנה הקואליציוני הופך את ראש הממשלה לחלש בתוך ממשלתו שלו, ראשון בין שווים מול שרים שלא תמיד מסכימים איתו. אבל אין טעם לתבהלה המלאכותית. המצב מספיק מורכב גם בלי שהדיון על המגפה ייחטף לריב הפוליטי התמידי שמלווה אותנו. וכן, זה נכון גם לימי נתניהו.
בסוף, בשורה התחתונה, אחרי כל המיקרו-טקטיקה, צריך לזכור עוד דבר אחד: הכלי המרכזי שיש לממשלה שיכול, אולי, לשנות את התמונה הוא סגר הדוק. מול קצב ההדבקה של האומיקרון זה הגיים צ'יינג'ר היחידי, האלטרנטיבה המהותית היחידה. בינתיים אין מי שתומך בה, גם בקרב גדולי המבקרים של המדיניות הנוכחית. רק מספר מאושפזים גבוה מאוד יחזיר אותה אל השולחן, וזה באמת יהיה כאוס.