"להחזיר את הכדורגל לשבת!" - זו הדרישה שעולה לאחרונה על ידי אוהדים ועיתונאים, שמקוננים על משבר הקהל בכדורגל הישראלי. מתברר שהדור הצעיר לא ממהר להגיע למגרשים ומעדיף לראות את הכוכבים הגדולים מאירופה מאשר את הגיבורים המקומיים מפתח תקווה ובאר שבע. נמצא גם את מי להאשים: רוב משחקי הכדורגל מתקיימים במוצאי שבת או בימי חול בלילה, מה שמונע מהאוהדים בילוי משפחתי במגרש. הם שואלים היכן האוהדים הדתיים, אבל מתעלמים מכך שמשחקים שמתחילים בתוך השבת, או כמה דקות אחרי מוצאי שבת, לא באמת יכולים למשוך קהל דתי.
לפני משחקים של הפועל באר שבע בקרית שמונה, אני תמיד מקבל טלפונים מאוהדים שמחפשים מקום לעשות את השבת כדי שיוכלו גם להגיע למשחק. לאחרונה כבר שמעתי על שחקנים בליגות המקצועניות שמוצאים כל מיני מקומות לינה בקרבת איצטדיונים כדי לא לנסוע בשבת.
כל מי שטוען שספורט ושמירת מצוות לא הולכים יחד, מוזמן לראות מה קורה באולמות הכדורסל. אוהדים דתיים ממלאים את היציעים במשחקים של מכבי תל אביב, של הפועל ירושלים ואפילו אצלנו בגליל העליון. לא סתם הענף הזה, שלא משוחק כלל בשבת, זוכה לפופולריות רבה כל כך בחברה הדתית.
לא תאמינו, אבל גם זה קשור לפוליטיקה: אם היה מדובר על פגיעה או הדרה של אוכלוסייה דתית בתחומים כמו חינוך או בריאות, בוודאי בנושאים דתיים, המפלגות הדתיות לא היו עוברות על זה בשתיקה. אם צריך זה גם היה מפרק קואליציות (ויש דוגמאות לכך, כידוע). אבל ספורט? איזה חבר כנסת ירצה להילחם על זכותם של אוהדים דתיים לראות כדורגל? נסו לעבור על כל מצע של כל מפלגה דתית שאי פעם התפרסם - בטח תגלו שם כל מיני עמדות מוצקות ועקרונות ברזל שאולי קצת התכופפו בנסיבות הפוליטיות הנכונות, אבל אני מבטיח לכם שלא תמצאו מילה על כדורגל. ההתייחסות היחידה לספורט היא תמיד ניסיון להגיב על חילול שבת קבוע (משחקי הליגה) או חד-פעמי (משחקים של נבחרת ישראל שנופלים על שבתות וחגים), ולא מתוך ניסיון לאפשר גם לאוכלוסייה שומרת המסורת לקחת חלק באירועים.
שוויון בהזדמנויות? לא בכדורגל
קשה לי לחשוב על עוד תחום תרבותי שבו השמירה על המסורת מחייבת כזו התנתקות. הצגות? סרטים? יש כאלו בשפע באמצע השבוע. טיולים ואטרקציות שונות? לא חסרים חגים וחופשים, וגם ימי שישי, כדי להגיע לכל מקום ולעשות כל דבר. אפילו את התוכנית שהיו משודרות בערב שבת, שפעם התרגלנו להפסיד, כמו "כוכב נולד" או "אולפן שישי", אפשר לראות היום באינטרנט בלי בעיה ולהישאר מעודכנים לשיחת הברזייה בעבודה. היכולת הזאת מסתיימת בספורט בכלל ובכדורגל בפרט: אלו לא רק המשחקים בליגה הבכירה הייצוגית שמתקיימים בחלקם בשבתות, אלא ליגות ילדים ונוער שלמות שרובן ככולן משוחקות בשבת.
בעידן שבו ילדים ובני נוער עושים פחות ופחות פעילות גופנית, המדינה לא יכולה להרשות לעצמה שמגזר שלם יישאר בחוץ. אני חושב על הנכד המתוק שלי יובל, תלמיד כיתה ג', שמבלה המון עם הכדור במגרש - בהנחה שהכישרון הספורטיבי לא בא ממני - האם יש סיכוי שכבחור דתי הוא ישחק יום אחד בליגת העל? התשובה היא כמובן שלא.
"מה אתה רוצה - כדורגל זה חלק מהשבת", זה מה שאומרים לי חברים חילונים ומסבירים שכך היה תמיד, עוד כשהיו ילדים. אז באמת, כשהיינו ילדים כולם עבדו בימי שישי (גם שחקני הכדורגל עצמם שלא התפרנסו רק מהמשחק), ולא היה יום חופשי אחר. אבל היום, כאשר יום שישי הפך ליום מנוחה כמעט רשמי, לא ברור לי איך משחק כדורגל בשעות הצהריים המוקדמות (כמו באנגליה, למשל) לא יכול להפוך לבילוי משפחתי. בשנים האחרונות אנחנו רואים כניסה של לא מעט דתיים למרכז הבמה בתחומים שבהם לא הייתה למגזר דריסת רגל. אז חנן בן-ארי ואביתר בנאי יופיעו רק בימי חול, אבל מה יעשו שחקני הכדורגל? האם זה הוגן שבמדינה יהודית, המקצוע הזה יהיה מחוץ לתחום עבור מי שבחר לשמור את השבת?
לצערנו, על הכדורגל הישראלי אנחנו שומעים לאחרונה בעיקר בהקשרים שליליים. כל מי שקרוב לתחום יודע שדרושה מהפכה ביחס אל הקהל, כדי שאחרי הקורונה יהיה כאן בסיס אוהדים וענף בריא. הכניסה של שומרי השבת אל היציעים תהיה התחלה מצוינת.