מונדיאל בקטאר הוא מונדיאל עם קלון. הנימוקים המשפטיים והאנושיים פורסמו ברבים ובהרחבה. לו היה בנמצא בג"ץ עולמי - הוא היה פוסל את קיומו שם. מאחר שמדובר במעשה מושחת, אך מעשה עשוי - נעבור במעבר חד, כדברי מגישים בטלוויזיה, אל כר הדשא, לכדורגל.
תעשו לעצמכם בהזדמנות בחינה עצמית ותיווכחו שאתם פחות זוכרים את המשחקים ויותר היכן צפיתם, בחברת מי ובאילו נסיבות. יתברר לכם גם שאתם זוכרים במדויק שחקן אחד, אירוע אחד. רצף מונדיאלים הוא מסע בין כוכבים. הטורנירים משולבים ומפותלים באירועי התקופה. בישראל זה, על פי רוב, אירועים צבאיים, מלחמות, פרשות ביטחוניות.
משחקים ששמענו משודרים ברדיו, או קראנו את תיאורם בדיעבד, מהנים לא פחות, אולי טיפה יותר, ממשחקים בהם צפינו. הדימיון המודרך מעשיר את המוח, שמייצר את מה שהעין לא רואה. האסוציאציות עובדות שעות נוספות. הן מאפשרות לנו לפנטז שאנחנו עצמנו על המגרש. זו העשרת המציאות, שכלולה ושדרוגה.
אגדה עממית מספרת שישראל השתתפה במונדיאל במקסיקו 1970. האגדה נכונה, יש אפילו גול של מוטל'ה שפיגלר שמשודר באין-ספור לופים במשך 52 שנים. את המונדיאל ההוא אני זוכר היטב, אף שלא ראיתי משחק אחד. בקיץ ההוא היינו בסיני, בתעלה, במלחמת ההתשה. את השידורים ניתן היה לקלוט באמצעות טרנזיסטור מקרטע שנשמע כאילו הוא גורס חצץ וטוחן אותו לאוזניים. מותר היה לפתוח טרנזיסטור במעוזים, אך לא בלילות סמוך לקו התעלה. משחק הגמר, ברזיל-איטליה, נפל על לילה כזה. מה עושים? עוטפים את הטרנזיסטור המלעלע במגבת קטנה, מצמידים אותו לאוזן התיכונה, שומעים בקושי קטעי מילים ונותנים לדימיון לעבוד 90 דקות.
מונדיאל 1974 התקיים בגרמניה, שנתיים לאחר טבח מינכן וחודשים אחדים לאחר מלחמת יום-כיפור. במשחק הגמר, בית ישראל כמעט כולו תמך בהולנד. הגרמנים ניצחו. את שער הניצחון הבקיע גרד מולר, גוץ, עצל, שכבש שער בכל משחק, למעט משחקים בהם כבש יותר מאחד. יוהאן קרויף ההולנדי היה אהובנו. הוא היה מיחידי הסגולה, ששיחקו עם השכל כשהרגליים משמשות רק מנוע עזר. כשאני מתבקש להמחיש לצעירים את אינטליגנציית המשחק של קרויף, אני משווה אותו לאנדרס אינייסטה הספרדי. כשהיית מסתכל על קרויף או על אינייסטה - תנועתם, מבטם הנבון, התוכנה באמצעותה הם מנווטים את המשחק - היית אומר איזה מזל, אשרינו שזכינו, שהם בחרו להיות כדורגלנים ולא פרופסורים לפיזיקה, מהנדסי מחשבים או מתכנתי-על.
מונדיאל 1982 התקיים במקביל למלחמת לבנון הראשונה ונצפה במועקה. היה ברור, למי שהיה ברור, שנחת גדולה לא תיצמח - לא מהמלחמה ולכן גם לא מהמשחקים. מלך השערים של הטורניר היה פאולו רוסי האיטלקי, עבריין משוקם. מה שמלמד, אולי, שלכל אדם מגיעה הזדמנות שנייה.
מהנאתי שלי ממונדיאל 1986 גרעה פרשה שנקראה פרשת השב"כ, קו 300, שהצריכה עבודה עיתונאית מאומצת וקדחתנית, ועדיין היה זה לטעמי טורניר משובח. המונדיאל של מראדונה. דייגו ארמנדו מראדונה קרא תיגר על הקביעה לפיה הכדורגל הוא משחק קבוצתי. במו רגליו וידו הוא הביא לארגנטינה את הגביע. זוכרים לו לרעה את "יד האלוהים", בעזרתה נכבש גול נכלולי נגד אנגליה. אבל שוכחים לו לרעה את הרגל האלוהית, רגל שמאל, באמצעותה היתל בנבחרת אנגליה וכבש שער שנחשב לאחד המופלאים בתולדות המשחק. הוא קרקס גם את נבחרת בלגיה ושם ללעג עוד כמה הגנות של עוד כמה נבחרות.
ממונדיאל 1994 אזכור באהדה וחמלה את רוברטו באג'יו האיטלקי, עלם חמודות בעל צמה, בודהיסט, לימים יזכה בפרס על תרומתו לשלום עולמי ופעילות הומניטארית. באג'יו הוביל את איטליה עד לגמר שהוכרע בפנדלים לטובת ברזיל. באג'יו בעט את הפנדל לרקיע. ישנו ספר שנקרא "חרדתו של השוער בבעיטת 11". האירוע ההוא היה שווה ספר שייקרא "דכאונו של החלוץ לאחר החטאת בעיטת 11".
בגמר ב-2018 ניצחה צרפת את קרואטיה. בפרס כדור הזהב, כוכב הטורניר, זכה בצדק הקרואטי לוקה מודריץ', צנום ומקומט, נראה כמו דייר בדיור מוגן. שחקן חכם, בעל אופי, שהתחשל בנעוריו במלחמת הבלקן. אביו לחם בחזית, סבו נהרג, משפחתו ברחה מההפצצות. בצעירותו שיחק בליגה הבוסנית האגרסיבית נגד ביריונים ויכל להם. אחלה מודריץ'.
עכשיו אנחנו שואלים: מה יהיה על מסי שלנו? לא זכיתי לראות את גדולי הדורות הקודמים: פרנץ פושקש ההונגרי, אאוזביו הפורטוגלי, פלה הברזילאי. מה גם שזה די מלאכותי ליצור היררכיות במקצועות בלתי מדידים. עם זאת, נדמה לי - ורובכם תסכימו. גם אם לא תסכימו זה בסדר - שמסי הוא המופלא, הייחודי, העל-טבעי מכולם. זה כנראה המונדיאל האחרון שלו. האם הוא יביא את הגביע לארגנטינה?