במונית של אשר ב"ארץ נהדרת", בסקרי דעת קהל וברחוב הליכודי נשמעים ונקראים אותם דברים ממש. אנשים שהצביעו לנתניהו חושבים שההפיכה המשפטית היא דיקטטורה. הם לא יודעים מהי פסקת ההתגברות, או ההתבגרות, אבל מתנגדים לדריסת מערכת המשפט. חושבים שאריה דרעי "גנב" שלא צריך להיות בממשלה, מגדירים עצמם אנשי מרכז אבל הצביעו לבן-גביר. יש עוד דבר שניתן לשמוע ברחוב מפי אנשי ימין ממלכתיים: סלידה מיריב לוין ומשמחה רוטמן.
הנשיא הרצוג הציע להקפיא את החקיקה לשבועיים ובינתיים לנסות להגיע להסכמות. לוין הגיב בשחץ - אף לא דקה אחת(!). ברקורד שלו רשומה לגנאי קריאתו לנשיאת בית המשפט העליון לשלוח את משמר בתי המשפט לפתוח את ישיבת הכנסת, כלומר להתעמת עם משמר הכנסת, כלומר הסתה למלחמת רשויות. אומרים שהוא צנוע וישר. צנוע, נכון ובצדק, אפילו סגפן. האם גם ישר? הוא נקרא בזמנו לתת עדות פתוחה בתיק 2000. הוא ישב ורעד מפחד. חוקר משטרה ותיק התקשה להיזכר בהופעה כה עלובה של אזרח, בוודאי של נבחר ציבור, המעיד בעדות פתוחה. הוא שיקר בלי הכרה. אפשר היה בקלות להפוך את עדותו לחקירה באזהרה בחשד, לכאורה, לעדות שקר ולשיבוש חקירה. לוין נוהג להאשים את בג"ץ "המסכן את קיומנו". האמת הפוכה ממש - סירוס בג"ץ יסכן את לוחמי צה"ל, ששירתו או משרתים בשטחים, ויחשוף אותם למעצר כשיטוסו לצפות בריאל מדריד, בברצלונה, בארסנל או בפ.ס.ז'. אבל מה איכפת ללוין, הוא לא היה לוחם ולא שירת בשטחים.
הפתולוגיה של שמחה רוטמן פרצה במלוא חרפתה כשקרא להשליך לכלא את היועמ"ש לשעבר, הד"ר, אלוף במילואים אביחי מנדלבליט. רוטמן מנהל את דיוני ועדת החוקה בגסות רוח תקדימית. הוא עולב בכל מי שמעז להביע דעה השונה במעט מדעתו. הוא דורס, רומס ומוחץ את עמיתיו מהאופוזיציה, ואורחים, מומחי משפט בכירים ממנו, שעמדתם ידענית וכוללנית משלו. שמו של רוטמן יצא למרחקים כאשר תקע בשופר בצמידות לבית עלמין מוסלמי. המפכ"ל קובי שבתאי אמר אז, שמעשה כזה עלול להוביל ל"שומר החומות" 2. אבל מה אכפת לרוטמן, מלחמה אחת יותר או אחת פחות, הוא עצמו במילא לא השתתף ולא ישתתף בהן.
לבן-גביר, בניגוד ללוין ולרוטמן, יש כוח משיכה אלקטורלי וסקס-אפיל פוליטי. הוא היה עורך-דין עמוס עבודה. שופט שהוא הופיע בפניו סיפר שהוא כיבד את בית-המשפט, היה גם מנומס וגם מחויב לנאשמיו וייצג אותם ככל יכולתו. בתקשורת הוא ייצג אותם מעבר ליכולתו. עיתונאים שעבדו ועובדים מולו, מדברים בשבחו. לדבריהם, הוא שמר ושומר על שני כללי ברזל: לא לשקר לעיתונאים ולא למכור את אותו סיפור בלעדי לשני עיתונאים במקביל.
כשהוקדמו הבחירות, אמרתי שהוא הולך להיות כוכב הטורניר. די היה להקשיב לתושבים ברחבי הארץ כדי להבין שהפשיעה הערבית ממררת את חייהם ובמקרים רבים מקפחת את עמלם ופרנסתם. הם צדקו בזעקתם לטפל בתופעה. הם לא הבינו שבן גביר עצמו וארגז הכלים שלו, מצלמות טלוויזיה, טיקטוק ואינסטגרם אינם מתאימים לכך.
קובי שבתאי הוא מפכ"ל יעיל. הוא איננו פלספן. הוא נותן עבודה ונותן את הנשמה. קחו, לדוגמה, את השבוע שבו פענחה המשטרה את האונס בגדרה, את רצח הנער העולה מאתיופיה בראשון-לציון, את איסוף הנשק המוחזק שלא כחוק, את המכה למשפחת חרירי ואת הנחיתה הקשה על כנופיית אבו-לטיף. ליואב סגלוביץ', שהיה סגן השר לביטחון הפנים, יש מניית זהב בתוכנית הנקראת "מסלול בטוח". הוא היה אחראי על שיתוף הפעולה האינטימי עם אנשים בחברה הערבית, שבלעדיהם התוכנית אינה יכולה להמריא. בן גביר איננו פרטנר מבחינתם.
הנזיפה במפקד מחוז ירושלים הוכיחה, בין השאר, שהוא אינו מבדיל, או בעצם מערבב בכוונה, בין מחאה לבין פשיעה. הקרב על הפיתות ובעיקר קריאתו ל"חומת מגן 2" בירושלים הוכיחו שהוא לא מהתחום, לא מהענף. מאחר שכך ומאחר שהשבועיים האחרונים רווי פיגועים רצחניים לצערנו - הוא מכין אליבי. הוא הולך על הראש של המפכ"ל. הידיעה על "צוות מייעץ" נועדה לכוון את הזרקור אל שבתאי. אולי כדאי שבן גביר ייקח לעצמו צוות מייעץ, שיציע לו לעזוב ולחזור למקצועו הקודם. אם כבר עתה צועקים לו "זה במשמרת שלך!", וגם "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול!" – מה יצעקו לו בעוד חודשיים או שלושה?
>>> אמנון אברמוביץ' הוא פרשן פוליטי של חדשות 12