ערן דורון, ראש מועצת רמת הנגב, מחזיק נתוני פשיעה, שהמשטרה או מג"ב נמנעים מלפרסם, אולי כדי לא להסתבך עם השר בן-גביר, שיחסיהם איתו סבוכים גם כך. השוואת נתוני הפשיעה בינואר- פברואר בשנה שעברה לעומת ינואר-פברואר השנה, מגלה שהפשיעה עלתה פי שישה. ברמת הנגב, בשדות נגב, בשפיר, באשכול ובלכיש.
לנוכח הנתונים הללו מבצבצת תהייה - מה חשבו לעצמם אנשים נבונים שהצביעו לבן-גביר בבאר-שבע, בעומר ובמיתר? כמו גם בעפולה, בקריית- אתא או בקיבוץ איילת השחר. האם הם האמינו שבאמצעות מיצגים בטלוויזיה וברשתות אפשר להיאבק בפשיעה? שבתחבולות תקשורתיות תעשה לך מלחמה?
גילוי נאות: בשונה מרבים מעמיתיי, התמקדתי בסמוטריץ', במשיחיות ובערמומיות שלו, והרבה פחות בבן-גביר. עד שהשניים אוחדו על-ידי נתניהו לבלוק או לבלוף טכני - התנשא סמוטריץ' על בן-גביר, על רקע אישי, ביוגרפי ועדתי. חשבתי גם שמותר לאפשר לאדם להתרחק מעברו ומעבירותיו. היה יסוד להניח, שהוא רוצה לגיטימציה לקראת המשך הקריירה. שהוא חפץ להמציא את עצמו מחדש, שהוא משתוקק לחיבוק של המיינסטרים. סיפרו לי שופטים, שהוא הופיע בפניהם כעורך-דין ופרקליטים שהתדיינו איתו, שהוא הרבה יותר מתון ומושל ברוחו מכפי שהוא מצייר את עצמו, אפשר לקרוץ לו עין, אפשר להסתדר איתו.
במסגרת הכניעה התבוסתנית של נתניהו במו"מ הקואליציוני, חטף כל שר יותר מאשר רצה ואף יותר מאשר חלם. בן-גביר לקח את המשרד לביטחון הפנים ועל הדרך נטל את מג"ב איו"ש. לא היה לו סיכוי כלשהו להצליח בתפקיד. השר לשעבר עומר בר-לב, בעיקר סגנו יואב סגלוביץ והמפכ"ל קובי שבתאי חוללו פלאים, מה שהם עשו בשנה, לא עשתה הממשלה הקודמת במשך עשור.
במסגרת מבצע "מסלול בטוח" יצר סגלוביץ' שיתופי פעולה הדוקים עם משרד המשפטים, הפרקליטות, רשות המסים והרשות לאיסור הלבנת הון. הוא זכה לאמון מאנשים אמיצים בחברה הערבית, שמאסו בחיי האימה תחת משטר משפחות הפשע. הוא הצליח לאחד כוחות ולסגור מעגלי פעולה. לבן- גביר, שמעולם לא ניהל דבר למעט את עצמו כמותג תקשורתי, אין זיקה כלשהי לרשויות האכיפה. בחברה הערבית הוא נון סטרטר, פסול על הסף.
מורה הנבוכים שלו הוא ניצב בדימוס , כשקיבל בזמנו את דרגת הניצב, הפך באחת את כל הניצבים לנבוכים. אם זה קיבל ניצב, איזה ערך יש לדרגתי? קוננו אז בסגל הפיקוד. ראש המטה שלו, חנמאל דורפמן, החשוף לחומרים מסווגים, הוא פרחח חצוף, שכיכב במשך שנים בחומרים המסווגים הללו.
בן-גביר טוען שהשב"כ, המשטרה ומג"ב אכזבו אותו, הם אינם מסוגלים לחשוב מחוץ לקופסה. בארגונים הללו אומרים, שהקופסה היחידה שבה הוא חושב, היא קופסת התקשורת. המטה שלו מכונה מושב לצים. אלמלא דובר בביטחון הלאומי והאישי שלנו - אפשר היה לייצר מבן גביר וחבורתו אחלה קומיקס.