לו היו אומרים לי "מנחם, בוא ותהיה חבר כנסת ליום אחד", והייתי מקבל את הזכות לחוקק חוק אחד כרצוני בהבטחה שהוא יעבור בכל הקריאות וייכנס לרשומות, היה לי כבר חוק מוכן: "החוק למניעת חקיקה מיותרת". אנחנו סובלים מאינפלציה של חוקים והצעות חוק, ובעיקר מהמחשבה שיש בכוחם של חוקים לפתור את כל הבעיות והמתחים של מדינת ישראל. זה קורה כבר שנים – כל מפלגה או ח"כ שרוצים להראות פעילות למען הציבור והמטרות שלהם, פותחים בבליץ של חקיקה: יש חוקים "חברתיים", חוקים "לאומיים", חוקים "ירוקים" וחוקים "ביטחוניים". המירכאות כאן בכוונה, כי רובם המוחלט של החוקים מנותקים ממדיניות כוללת, ולא ממש משנים את המציאות. למעשה, מלבד הצהרות לתקשורת והוספה לפרסומים בנוסח "עובדים בשבילך בכנסת!" - אין להם תרומה כלל.
במושב הכנסת הנוכחי, לצד החוקים האמיתיים והמשמעותיים לשינוי מערכת המשפט והיחסים שלה עם הרשות המבצעת, מתווספים כל מיני חוקים בנושאי דת ומדינה, שלא ממש ברורה לי תכליתן, אבל את הנזק שהם גורמים אפשר כבר להרגיש.
הדוגמה הבולטת היא כמובן "חוק החמץ", שלא נראה שהציבור ממש מבין אותו. אם תשאלו אנשים ברחוב מה משמעות החוק הם יאמרו שזהו "החוק לחיטוט בתיקים בזמן פסח למבקרים בבתי חולים". נכון או לא, כך הוא נתפס על ידי חלקים גדולים בציבור שחושבים על סיטואציה כזו ומתחלחלים. החשש הוא שתגובת הנגד לחוק לא תהיה במחאות רגילות, אלא תחצה קווים אדומים, משהו שכבר מתחיל לקרות.
הבעיה המרכזית בחוק הזה היא לא ההתנגדות שהוא יוצר, אלא העובדה הפשוטה שאין בו ממש צורך: האם שמעתם על מאפיות שפתוחות בבתי חולים בזמן פסח? האם כל חדרי ההמתנה מלאים בקרואסונים ופיתות? ברור שלא. בדרך כלל שלט אחד קטן מספיק. יותר מזה, חילונים שלא מקפידים על כשרות בפסח יודעים שזה שם בבעיה את שומרי המסורת וממילא נמנעים להביא חמץ למקומות ציבוריים. עשרות אלפי אנשים נכנסים מדי יום לבית החולים איכילוב בתל אביב, אי אפשר להביט על כל אחד מהם כחשוד או כפוטנציאל ליצירת אירוע לא חוקי.
זה כמובן מזכיר לי את עלייתו ונפילתו המהירה של "חוק הכותל", שדיבר על חצי שנת מאסר למי שיבוא לכותל בלבוש לא הולם. לא עבר הרבה זמן מאז שהרעיון הזה תפס כותרות ראשיות ועד שאישה לא חכמה במיוחד החליטה לבצע אקט מחאה מחפיר ולהתפשט מול הכותל. שוב, החוק הזה לא בא להתמודד עם מצב קיים של חוסר צניעות קיצוני, או אפילו עם חשש למצב כזה.
בכל שנה ביום הכיפורים אני מתמלא גאווה מהאופן שבו כל המדינה שלנו עוברת להדממה. זה לא קורה בגלל חוקים שאוסרים על השמעת מוסיקה או אכילה בציבור או אפילו נסיעה במרכזי הערים, זה קורה כי יש סולידריות בסיסית (כפי שראינו בכמה מקרים בהפגנות המחאה בבני ברק) בין יהודים במדינה הזו. את הסולידריות הזו, שמחזיקה אותנו יחד למרות הכול, החוקים וההצעות לא מחזקים – בדיוק להיפך.
ברשתות החברתיות ישנה יוזמה של "מסיבת פיצות" מול אחד מבתי החולים במרכז מיד אחרי ליל הסדר. מה שעד לא מזמן נחשב דמיוני לגמרי, היום כבר הופך למציאות. אני יכול להבין את הזעם, אבל כרגע אני רק רוצה לבקש, להתחנן ממש – רדו מהרעיון הזה! הוא יפגע בחרדים, בדתיים, במסורתיים (שרובם הגדול לא אוכל חמץ בפסח), וגם בחילונים רבים, ובעיקר יפרום עוד כמה קשרים בחוטים שעוד מחזיקים אותנו יחד.